הכיני עצמך (ומשפחתך) לקיץ
שלח לחברנזכרתי בסלוגן "הכן רכבך לקיץ" והחלטתי שאם לרכב מגיע, אז גם המשפחה שלי ראויה להתכונן כדי לעבור את הקיץ בשלום.
מאת: יפעת שני, אימא, יועצת ארגונית, כותבת תכנים מקצועיים ואישיים, מנחת קבוצות ופעילה ב"תנועת הערבות".
בכל שנה לקראת הקיץ, שוב מתגנב לו החשש שהחופשה הארוכה שאמורה "לשבור שגרה", תשבור גם את הכח שלנו להתמודד עם סדר היום שמשתבש, התיאומים הנצחיים של "מי ישמור על הילדים" וכמה עלינו לסחוט את הארנק כדי להנעים את זמנם או לחילופין להיות יצירתיים (עד כדי הסבת מקצוע לליצן החצר) ובין לבין יש סיכוי לא מבוטל שאותו "שובר שגרה" גם ישבור לנו את הלב בכל פעם שנשמע את הילד שלנו מילל "משעמםםםם לי".
נזכרתי בסלוגן "הכן רכבך לקיץ" והחלטתי שאם לרכב מגיע, אז גם המשפחה שלי ראויה להתכונן כדי לעבור את הקיץ בשלום.
אז איך עושים את זה ?
הצעד הראשון ליישום הוא שיתוף כל הנוגעים בדבר ולכן קבענו, הילדים ואני, לשבת מסביב לשולחן ולבחור יחד איך לנהל את חופשת הקיץ. מממ... הם שמחו שיש להם הזדמנות להביע את דעתם ולהשפיע ובשבילי זו הזדמנות נהדרת ללמד אותם לתכנן, לנהל את הזמן ולעבוד בצוות.
הכנתי כלי כתיבה, שתייה, ערימת ביסקוויטים ויצרתי אווירה של "ישיבת עבודה רצינית".
שיתפתי אותם בעובדה שחופשת הקיץ ארוכה ושהכנה היא משהו שיכול לשפר לנו את הסיכויים ליהנות ולהפיק ממנה את המרב וזהו, יצאנו לדרך...
השאלה הראשונה שעלתה לשולחן הייתה, מה הציפיות שיש לכל אחד מאיתנו מחופשת הקיץ? אחרי בערך שלוש דקות כבר הבנו שזה הולך להיות קשה, עד כמעט בלתי אפשרי לספק לכל אחד את משאלות ליבו, כי אחרי הכל לילד בן חמש, לילדה בת שמונה ולאימא יש צרכים שונים וציפיות שונות. ובל נשכח שהתקציב ומידת הסבלנות של בעלת התפקיד העונה לשם "אימא" מוגבלים וגם שה- "בא-לי" דורש את סיפוקו אל מול העובדה שלא כל מה ש"בא-לי" נכון בשבילנו, אז העליתי רעיון לשנות את כיוון השיחה.
בשלב ראשון, עלינו לזהות את הרצונות שמשותפים לכולנו, כי כשמוצאים נקודות חיבור משותפות, קל יותר אחר כך להשלים את התוכנית עם הציפיות המיוחדות שיש לכל אחד. משהו בפנים שקט יותר כשחלק מהרצונות שלנו כבר קיבלו אישור לפעולה.
הכנו לוח פעילות לקיץ והתחלנו לרשום בו את הרעיונות המשותפים.
כל רעיון פרטי או שאינו מוסכם על כולם, נרשם בדף בצד והמתין בסבלנות לשלב השני. הלוח הלך והתמלא בפעילויות מגוונות שיעזרו לנו לצלוח את הקיץ בשלום.
זיו ביקש שכולנו ביחד נשחק משחק אחד, לפחות פעם ביום. משחק כמו דוקים ששלושתנו נגד השעון ולא אחד נגד השני, כדי שאף אחד לא יהיה עצוב בסוף המשחק. אביב מיד הסכימה כי משחקי תחרות שאין בהם מנצח ומפסיד, שמחברים ולא מפרידים בינינו, הם משהו שתמיד כיף לשחק אותו.
כשהגיע תורי, הצעתי לבחור יום בשבוע שבו נערוך "דיון משפחתי" קבוע ובכל פעם מישהו אחר יהיה אחראי לבחירת הנושא שקשור בחוויה שחווינו או בבעיה שלא הצלחנו לפתור.
בדיון כזה, כמו עכשיו, נמצא קודם את מה שמשותף לנו באותו נושא ומשם כל אחד יעלה את דעתו או את הצעותיו לפתרון הבעיה. דיון בגובה העיניים שבו מוצאים את המשותף, מאפשר לדון במה ששונה בינינו במידה רבה יותר של סבלנות, הקשבה והתחשבות.
כן, זה מאלץ אותי להיפרד לזמן מה מהתבנית המושרשת בי (ללא הסכמתי המודעת) שאימא יודעת טוב יותר... אבל בכל פעם שאנחנו מקיימים שיח כזה, אני מגלה עד כמה אפשר לייצר שיתוף פעולה בהסכמה, בקלות גדולה יותר מאשר בשימוש "בסמכותי" כהורה, בזכות העיקרון המרכזי של הדיון, שבו מוצאים את המשותף ואז פותרים את הבעיות.
אז מה יצא לנו בינתיים?
שני פיקניקים בטבע שנתכנן ביחד ונחלק בינינו את התפקידים בהכנה לקראתם.
רשימת בני משפחה שמזמן לא ביקרנו.
ארגון מחדש של החצר, החייאת האדניות, שתילת פרחים ואספקת מים קבועה למניעת התייבשות חוזרת.
ים – ללא הגדרת זמנים מדויקת.
צפייה משותפת בכל הסדרה של אוואטר במחשב.
דיון משפחתי – אחת לשבוע.
אלבום קיץ משותף שבו נרכז את כל החוויות.
ויש עוד הרבה ריבועים על הלוח שמחכים להתמלא...
השלב השני הוא הזמן לדון ברצונות הפרטיים של כל אחד, והצעות שמעניינות רק חלק מאיתנו נכנסו למרכז השולחן. הזכרנו לעצמנו שכל רעיון שעולה לדיון, עובר דרך המחשבה שההנאה שלנו תלויה בשיתוף הפעולה בינינו וחשוב שנזכור שאם ננסה למצוא פתרונות דווקא מתוך המקום שבו שיתוף פעולה והדדיות הם הערכים החשובים ביותר, אז בטוח שנצליח להתמודד עם המגבלות לטובת כולם.
אביב ביקשה להיפגש עם חבר/ה לפחות פעם בשבוע. הקושי שעלה הוא שזה תלוי בחברים שלה ובתוכניות שלהם לקיץ ואז עלה קושי נוסף (לא פחות משמעותי).
זיו אמר ש"ישעמם" לו בלי אביבי, אבל כשהזכרתי לו שזו דווקא יכולה להיות הזדמנות נהדרת לבלות שעה של "אימא ובן" ולעשות משהו מיוחד משלנו, החלטנו שבזמן "הזוגי" שלנו, נלמד את כל האותיות באמצעות חוברות עבודה ומשחקי מילים.
כשזיו ביקש ללכת גם לממדיון וגם ללונה פארק, אמרתי לו שצריך לבחור רק אחד ואביב שאלה איך בוחרים? אז נכנסנו לאינטרנט ומצאנו פארק שיש בו גם "עולם המים" וגם מתקני שעשועים שמתאימים לבני גילם.
כך המשכנו לבדוק ולמצוא יחד פתרונות למגבלות שעלו, לטובת כולם.
בכתבה הבאה אשתף אתכם ברעיונות חדשים שיעבו את לוח הפעילות וכמובן אפרט את משחקי החיבור שמצאנו.
מוזמנים לשתף אותנו ברעיונות שלכם, שלא היינו יכולים לחשוב עליהם בלעדיכם.
בינתיים, אני יכולה לחלוק אתכם את ההרגשה המדהימה שנוצרה בינינו מעצם קיום השיחה הזו, הכנת הלוח המשותף, ההבנה שחשיבה משותפת מניבה תוצאות הרבה יותר טובות והתחושה הנפלאה שמפוגגת מעט את החשש לקראת חופשת הקיץ ומחזקת את הביטחון שכן, יש סיכוי שאפשר לעבור אותה "בשלום".
