אמא , אין לי חברה - mamy
  • מחשבון הריון
  • מחשבון ביוץ
  • מחשבון משקל

מחשבון לחישוב תאריך לידה

מחשבון הריון יסייע לך להיות מעודכנת בהתקדמות ההריון שלך. כל שעליך לעשות – הכניסי תאריך ווסת אחרון למחשבון הריון וגלי נתונים על ההריון שלך.

תאריך וסת אחרון

מחשבון לשיעור תאריך ביוץ

מחשבון ביוץ יסייע לך לאתר את מועד הביוץ המשוער בהנחה שהמחזור החודשי שלך סדיר.

תאריך וסת אחרון

משך המחזור החודשי (?)

מחשבון הוספת משקל בהריון

מחשבון זה יסייע לך להעריך האם העליה במשקלך במהלך ההריון תקינה וכמה עוד עלייך לעלות במשקל עד הלידה.
גובה (מטרים, לדוגמה - 64.1מטר)
משקל בתחילת ההריון (ק"ג)
משקל נוכחי (ק"ג)
שבוע הריון (בין שבועות 24-21)

  • שם לתינוק
  • לוח אירועים mamy
  • mamymail
alt

פירוש נומרולוגי חינם

הקלידו שם פרטי ומיד תקבלו במייל את הניתוח הנומרולוגי של השם שבחרתם.

alt

מפגשי בוקר חינם

כולכן מוזמנות חינם לזמן איכות עם הבייבי בקניונים ברחבי הארץ.

alt

העובר שלך רוצה לדבר איתך

אמא, בואי הרשמי וקבלי ממני העובר שלך מכתב שבועי ובו מידע על ההתפתחות שלי ועוד...


כנסי לעמוד הפייסבוק שלנו לקבלת המלצות ועדכונים

אמא , אין לי חברה

הדפסה altשלח לחבר
מאת
דוא"ל של החבר
פורסם ב: 15.05.2012

חשבתי לפתוח עם סיפור אישי של בתי שבעוד חודשיים חוגגת 8, בכיתה ב'. בתי עתירת חברות וחברים, מקובלת בכיתה, תלמידה חרוצה ושקדנית, אוהבת לעזור לכולם, וההורים אוהבים אותה. ובכל זאת – הייתה חוזרת מדי יום מהמעדונית שלאחר בית הספר עצובה ומאוכזבת.



מאת: ניוה מלשובסקי

 


אמא , אין לי חברה

חשבתי לפתוח עם סיפור אישי של בתי שבעוד חודשיים חוגגת 8, בכיתה ב'.

בתי עתירת חברות וחברים, מקובלת בכיתה, תלמידה חרוצה ושקדנית, אוהבת לעזור לכולם, וההורים אוהבים אותה.

ובכל זאת – הייתה חוזרת מדי יום מהמעדונית שלאחר בית הספר עצובה ומאוכזבת.

וערב אחד, על סף בכי הצהירה חד משמעית שאין לה חברות ושאף אחת לא אוהבת אותה.

לא היה מדובר באיזה ריב שפרץ לפתע, או באיזה ויכוח מתמשך עם חברה, פשוט הילדה הרגישה שאין לה באמת חברה שהיא רק שלה.

 

מה קורה לילדה בגיל הזה אשר סובב חברים ועדיין מרגיש שאין אף אחד סביבו?

עולם החברים של הילדים נע על ציר דק בו רגע אחד יש לך המון חברים לבין רגע שהילד מרגיש לבד.

למה זה קורה להם? למה הם מרגישים כך?

אם הדברים זורמים כמו שצריך, כלומר, הילד משחק ביחד עם כל הקבוצה במשחק אשר קובע הרוב,

אם הילד מדבר עם הילדים "המקובלים" ועוזר רק למי שצריך, הכל מסתדר לו.

אבל מה קורה שהילד מתנגד להתנהג כמו כולם? מה קורה שהילד רוצה להיות מוביל ולא מובל?

על הילד לדעת לנווט את דרכו בקבוצת חברים זו או אחרת. לדעת להשפיע ולא רק להיות מושפע.

לדעת להיות שותף למשחק, לפעילות, להרגיש חלק מקבוצה ולא להיות במקום בו אתה עושה משהו בשביל האחר.

אלא שהילד ירגיש שהוא באמת נהנה ועושה את אשר ברצונו לעשות באותה נקודת זמן.

נכון שלא כל הילדים בעלי אותו אופי. יש את אלו שמנווטים ומובילים ומנהיגי הקבוצה ועל פיהם יישק דבר.

ויש את המובלים או אלה שיושבים בצד ומחכים להזדמנות שלהם. אותה הזדמנות להוכיח מה הם שווים.

 

במקרה של בתי, בין כל החברות היו עוד 2 חברות מקורבות יותר ולהיות שלישיה זה תמיד בעייתי.

עם מי להיות, ומה לשחק, ומי מחליט בכלל, והאם להקשיב לזו או לזו? האם יש לך מקום בכלל להביע דיעה?

יום אחד הן שיחקו יחדיו בכיף גדול, ויום אחר החברות חברו יחדיו ונידו את בתי, וביום שלישי, חברה אחת העדיפה להיות עם בתי ולא עם האחרת.

בתי לא ידעה כבר מה לעשות, מה להחליט ואז התחילו ויכוחים ועלבונות התואמים את הגיל הזה עד מצב שהבת שלי פשוט לא רצתה להיות בחברתן יותר למרות שמאוד אהבה אותן.

הסברתי לה שעליה לדבר עם שתי חברותיה ולהסביר להן שהמצב לא נעים לאף אחת. שבכל יום מישהי אחרת

תחשוב על משחק בהפסקה בבית הספר, או על פעילות מסויימת בהפסקה במתנ"ס במסגרת המועדונית.

ששלושתן תהיינה שותפות לחשיבה, לעשייה וכל אחת תוכל להביע את דעתה, תמיכתה או התנגדותה.

הוספתי עוד, כי גם מותר לצרף חברות וחברים נוספים, או שאפשר גם לשחק עם חברות אחרות.

בעיקר הדגשתי כי צריך לדעת לשתף ולוותר ולדעת את המסגרת החברית ולא לעבור את הגבולות של עלבון או חלילה אלימות מסוג כל שהוא (לזרוק את הכדור בחוזקה על הילדה, לחטוף לה את המחברת או הקלמר).

ברגע שמגיעה אלימות מילולית או פיזית מסוג כל שהוא, ציינתי בפניה כי עליה לגשת במיידית למורה, ליועצת ואפילו אם נדרש למנהלת.

כמובן שבתי אמרה שזו הלשנה ולא תעשה זאת. ותנסה לפתור זאת לבד.

כך עברו הימים והמצב החמיר והתחילו להירקם קבוצת חברויות נוספות אשר החרימו קבוצה של ילדים אחרים.

מילים כמו "אתן צ'ילבות", עלבונות צורמים, והחרמה של ילד מסויים מפעילות מסויימת הביאו אותי לשתף אמהות אחרות אשר לא ידעו על הבעייה הזו שמתפתחת בבית הספר ועוברת למועדונית אחר הצהריים.

יחד האמהות, עם המדריכות, עם מנהלת המתנס, כולן דיברו את הילדים בבית, בבית הספר, העלינו את הדברים גם בפני המורה ששמה לפניה לדבר עם הילדים על הנושא.

אני דיברתי עם בתי המון והבנתי שהיא לא אשמה בכלום, לא ארגנה, לא יזמה ולא הייתה חלק מהתארגנות

הזויה וכואבת זו כנגד ילדים אחרים.

 

אני הבנתי מהסיפור הזה שקודם כל צריך להקשיב לילד כאשר הוא חוזר מצוברח ממסגרת החינוכית בה הוא נמצא.

לקרוא בין השורות ולתהות בשאלות, האם הילד במצוקה רגשית או פיזית כל שהיא? האם הילד יכול להתגבר בכוחות עצמו על הסיטואציה שבה הוא נמצא גם אם היא נכפתה עליו? האם יש מקום להתערבות ההורים? לשתף הורים אחרים בידיעה בסיסית שהם קודם כל יגינו על ילדיהם ויאשימו את האחרים?

האם נדרשת התערבות של מורה, גננת, מדריכה?

כל סיטואציה לגופה היא.

אבל שיתוף הפעולה עם הילד הוא חשוב מאוד. להקשיב ולהאמין לילד.

לנסות להדריך אותו להתמודד עם המצב, ליזום שינוי המצב, להביא אותו להאמין במערכת (מורה, מנהלת, גננת)

שיכולה לעזור ולפתור בעיות, גם אם מדובר בבעיות קטנות ומשניות בעיניו.

וכמובן לעקוב אחרי התפתחות הבעייה. האם נפתרה ואפילו להקשיב לילד איך נפתרה והאם היה לו חלק בכך.

להחמיא, לעודד ולחבק.

ובמידה והמצב מחמיר, כמו במקרה אצלי, לערב גורמים חיצוניים לפני שיהיה מאוחר מדיי.

גם שמדובר בבנות, הדברים יכולים לגלוש לקיצוניות.

 

בעקבות הסיפור שבתי עברה, בלילה במיטה לפני השינה, בתי שאלה אותי: אמא, למה אין לי חברה משלי? שתהיה רק שלי?

צחקתי ואמרתי לה שהדרך לחברה אמיתית, שותפה לחייים ארוכה ומלאה בירידות ועליות.

אבל אם תדע לנווט בין החברות, תדע לקחת אבל גם לקבל, תיזום אבל לפעמים גם תובל, תהיה חלק מ וגם מחוץ ל,

אני מניחה שבסופו של יום , תמצא את אותה חברה, האחת שתלך איתה לאורך כל הדרך.

ועד אז, יש לה המון חברות והיא נהנית מהכל. והכל נפתר על ימי מנוחות.

 

ואני – היום כותבת אבל באותם רגעים כמו כל אמא אוהבת, בכיתי, אבדתי עצות ולא האמנתי שבכיתה א' אצטרך להתמודד עם סיטואציה כזו.

היו לי משברים וכאב לב אמיתי, אבל יחד עם בתי התמודדנו, חשבנו יחד, הצענו פתרונות, יזמנו שיחות של התנצלות

וביקורי חברות והייתי לרגע חלק מעולם החברות הכה נוקשה ולא פשוט.

לא רק היום. גם אנחנו עברנו זאת בילדותינו.

התחשלנו, התבגרנו, ומצאנו את החברים שלנו.

אני מניחה שכל אחד מילדינו יעבור עוד חוויות ואכזבות מחברים ויימצא בסופו של דבר את האחד שקרוי: החבר שלי.

 

שלכם, ניוה




למעלה alt
הדפסה altשלח לחבר
מאת
דוא"ל של החבר
קבלי טיפים והמלצות למייל

עקבי אחרינו