האם להעלות ילד לכיתה א'?
שלח לחבראני מניחה ששאלה זו מוכרת לכל הורה. ההתלבטות האם ילדינו מוכן למעבר מגן חובה לכיתה א' כה נפוצה ואין תשובה אחת. מגוון גורמים אישיים וסביבתיים מביאים אותנו לשאלה הזו ולא נותנים מענה חד משמעי.
מאת: ניוה מלשובסקי
אני מניחה ששאלה זו מוכרת לכל הורה.
ההתלבטות האם ילדינו מוכן למעבר מגן חובה לכיתה א' כה נפוצה ואין תשובה אחת.
מגוון גורמים אישיים וסביבתיים מביאים אותנו לשאלה הזו ולא נותנים מענה חד משמעי.
אין אני מדברת עם מקרים קיצוניים בו ילד נמצא במצב של פיגור שכלי או מוטורי כזה או אחר או ילד שהוא באמת קטן עדיין וההורים מנסים "לדחוף" אותו בכוח לכיתה א'.
אני מדברת על ילדים בגיל המתאים פחות או יותר, 5 ו 9 חודשים עד 6 וחצי בדרך כלל, עם מוכנות שכלית ורגשית, נגדיר סבירה אבל עדיין לא מאת האחוזים ומכאן התהיות והדאגות.
האם נכון להעלות ילד שטרם מלאו לו 6 שנים? האם לא עדיף להשאיר אותו עוד שנה בגן חובה? האם ילד אשר עבר בילדותו קשיים קלים בהתפתחות יכול לצלוח בבטחה את השינוי?
כל אמא מכירה את ילדה וחווה לאורך השנים בשיתוף עם הגננות את אשר עובר על ילדה מבחינת הבגרות הנפשית שלו, תהליך הלמידה ויישומו, התמודדותו עם החברים בגן, חוסר או עודף ביטחון, ויודעת לקראת גיל 5 וחצי איפה בדיוק עומד ילדה ביחס לשאר הילדים.
תמיד מדברים רק על הבשלות הרגשית של הילד כאשר כיום יש דרישת סף בבית הספר לידע מקדים והשכלה בסיסית הנדרשת לכיתה א'. ידיעת אותיות ה א'ב', הגייתן, ידיעת הספרות ומספרים, גזירה וצביעה ועוד אלמנטים שחשוב שהילד ירכוש במהלך הגן.
אז לא צריך להיכנס להיסטריה ולקנות את כל חוברות העבודה להכנה לכיתה א', ולהירשם לכל הקורסים המוצעים בשוק. אפשר בכל דרך לימודית או חוויתית ללמד את הילד דברים בסיסיים אלו. לשחק במשחק האותיות במהלך הנסיעה, לגזור ספרות וליצור איזה פלקט לקיר, לשיר שיר המכיל את אותיות הא'ב' וכו'. כלומר, לא חייבים לשבת ולהכריח את הילד יום יום לכתוב אותיות ומספרים.חשבו על רעיונות יצירתיים.
כאשר הילד יודע את בסיס הדברים, מוכן מוטורית לקראת בית הספר (צביעה, גזירה, הדבקה) יש לבדוק את "החלק הבגרותי" כפי שאנו נוטים לכנות זאת.
האם הילד לא רגיש מדי? האם הילד ידע להתמודד עם מסגרת חדשה? קשיים ואפילו יחווה כישלון? האם ימצא חברים ויהנה בחברתם? האם הילד יהיה קשוב למשמעת ולכללים?
בגרות היא דבר הנרכש במהלך החיים.
אי אפשר באמת להכין את הילד לכיתה א' בשיחות אין ספור, דבר אשר ילחיץ אותו ויגרום לפעולה ההפוכה. אם הילד בגן משחק עם חבריו, ואפילו מתכווח ורב ובוכה (חלק מהתמודדות!), במידה והילד קם בבוקר ברצון לגן ומספר על חוויותיו הטובות והפחות נעימות במהלך היום שעבר עליו, עובד יפה, קשוב ומרוכז (ככל שאפשר) במפגש הגן אזי אפשר להבין שהכל מתנהל כשורה.
הילד יתרגל במהרה למסגרת בית הספר כי לא תהיה לו ברירה אחרת.
ייקח לו כמה שבועות ויבין שאסור לאחר לבית הספר וצריך לבוא עם בגדי בית ספר, להכין את התיק בכל ערב ולהגיע עם שיעורי בית מוכנים, להקשיב למורה, להיות מרוכז וללמוד למבחנים.
יהיה לו קשה בתחילה אבל מהר מאוד יבין שכולם צריכים להיות כך. הוא לא היחיד.
תמיד יהיה הילד שהכל בא לו בקלות והוא מוצלח הכיתה ותמיד יהיה גם ילד שקצת קשה לו והציונים שלו סבירים. כל ילד ואופיו הוא והתמודדותו הוא. תחרות היא טובה. אבל צריך להעריך את מה שילדיכם מסוגל לעשות.
לא נוכל לשנות את ילדינו ולעשות מהם מה שלא יוכלו להיות, לא נוכל לייעד אותם למשהו מסויים ולתייג אותם כרצוננו.
הילד יגדל בדרכו שלו אבל אנחנו נהיה שם בשבילו למתן עזרה וכלים להתמודדות טובה יותר עם הליך הלמידה ורכישת השכלה. אנחנו נעניק לו את הביטחון, החום ותשומת הלב הנדרשים על מנת לחזק אותו ואנחנו ניתן לו את החיבוק והאהבה בכדי שירגיש כי אנחנו אוהבים אותו תמיד בכל מצב, ולכן ההתלבטות מה ואיך יהיה עם ילדינו אשר עולה לכיתה א' לא צריכה להטריד את מנוחתינו יותר ממה שנדרש.
אם אנחנו שלמים ואין כמו אינטואיציה של אמא (אמא אמרנו כבר?!) עם ההחלטה שילדינו יעלה לכיתה א' ואין היסוסים, המסר יעבור גם לילדנו והוא יתחיל את שנת הלימודים בביטחון וללא כל חשש.
גם אם הקשיים ממשיכים , אנחנו תמיד יכולים עוד לקבל כלים ועזרה מאנשי מקצוע וממערך בית הספר אשר יתמוך בילדינו, יבין אותו ויעטוף אותו בחיבוק גדול, שהרי כולם, כולנו רוצים בהצלחת ילדינו.
בהצלחה כיתה א'!
שלכם, ניוה
