האם לשלב את ילדינו בעזרה בעבודות הבית?
שלח לחבר
כבר בגיל הרך, כשבתי הייתה בת שנתיים, לאחר ששיחקנו והפכנו את כל הצעצועים בסלון, ישבנו לסדר את המשחקים יחד.
מאת: ניוה מלשובסקי
זו נראית שאלה, שאולי אתם שואלים את עצמכם כשילדכם כבר גדולים מספיק, נניח מגיל 12 ואילך אבל בל נשכח מאיפה זה מתחיל...
כבר בגיל הרך, כשבתי הייתה בת שנתיים- שנתיים וחצי, לאחר ששיחקנו והפכנו את כל הצעצועים בסלון, ישבנו יחד לסדר את המשחקים בחזרה למקום המתאים.
נכון שאני זו שאספה יותר אבל מרגע זה למעשה, החל לימוד העזרה בבית. הילדה שיחקה, הילדה תלמד לאסוף את הצעצועים אחריה. זו הייתה הגישה והמטרה שלי מתחילת הדרך ולכל אורכה: הילד צריך לדעת לסדר ולנקות אחריו.
בתחילה, כשהוא קטן בגילאים 2-3 הוא יכול לסדר את הצעצועים והמשחקים לאחר ששיחק לבד/עם אחיו/עם חבריו. אפשר לבקש ממנו להחזיר את הצלחת והכוס מפלסטיק, כך שאם בטעות יפול לו מהידיים לא יקרה חלילה כלום.
בתי אפילו לוקחת מגבונים ומתחילה לנקות את השולחן. ילדים מאוד אוהבים להתקשקש עם המים והאוכל על השולחן ולעשות לנו בלאגן שאנחנו פחות אוהבים אבל בשבילם זה כיף וכך אני מוצאת את בתי שופכת מים ומנגבת
וסוחטת את המגבון ושוב זורקת משהו על השולחן ושוב מנקה בפעם השניה והשלישית. בסופו של דבר אחרי המשחק היא לוקחת מנגבת ומנגבת את הכל. ואני זורמת וכבר צוחקת ולא נותר לי אלא להעביר עוד סמרטוט אחרון אחריה, אבל ככה בשקט כשהיא לא רואה כדי שלא תחשוב שלא ניקתה טוב.
בגיל הזה, אפשר לקנות מטאטא קטן, צעצוע שכולנו מכירים והילד מטאטא את הבית ואוסף את הלכלוכים. שוב, אם הילד כמו בתי, זורק וקורע דפים על הרצפה שיהיה לו מה לנקות- לכו על זה.
התחושה של הקטן הפעוט שעוזר לאמא- אנחנו כנראה לא יכולות להבין זאת. הקטנה צוחקת ומאושרת כאילו עשתה דבר ברומו של עולם.
עוד טיפה הם גדלים ואפשר לתת להם לעזור לערוך את הכלים על השולחן (לא חייבים לתת להם דווקא את סט הכוסות שאת שומרת עליו שנים רבות כדי שלא יישבר בטעות), אפשר לבקש ואנחנו מבקשים מהם לסדר את המיטה, את החדר
ואפילו שהסידור הוא לא כראות עינכם, אל תלחצו, אל תפגעו, פרגנו לילדים שמנסים לסדר את השמיכה איך שהוא על המיטה או איך שהוא לשים את כל המחברות, הספרים, החוברות והקלסרים בתיק בית הספר.
לפעמים זה מעיק עליהם לסדר פה ולסדר שם ובמיוחד שמדובר בדברים שלהם (הארון, המיטה, הספרייה) אז השתדלו לחשוב על דרכים יצירתיות. לסדר יחד עימם, לתת לילד לסדר עם אחיו את החדר ולתת איזה צ'ופר.
אם הילד בעודו קטן די מבולגן אז לחשוב איך לארגן לו את החדר באופן שיהיה לו קל לסדר אותו. למשל אם אין מגירות בארון אז לקנות סלסילות לגרביים ולבגדים התחתונים.
את הגומיות והסיכות לשים בקופסת תכשיטים וכך הלאה. נסו להיכנס לראש של הילד. את הסלון הפכו למעוז חפצכם ואת החדרים השתדלו להתאים לילדיכם.
בגילאי 9 ומעלה, ניתן להיעזר בילדים לקניית מצרכים- כמובן שאם המכולת בקרבת מקום ואין צורך לחצות כבישים מסוכנים, בזריקת האשפה בפח הזבל למטה, ואולי אף הדחת כלים קלה.
וככל הגיל עולה, כך גם המטלות נעשות יותר מורכבות (ניקיון הבית, תלייה/הורדה/קיפול כביסה, שטיפת הרכב, ניקיון השטיחים וכו').
למעשה לא רק המורכבות עולה אלא גם הציפיות שלנו והרצון שהילד לא יעזור רק לעצמו אלא כי הוא צריך לעזור בבית ולתרום מעצמו ושייקח אחריות גם בנושא הבית.
בעיקר, האחריות הזו מצופה מהורים שעובדים משרה מלאה, באים מותשים הביתה וצריכים בערבים להתחיל את כל מטלות הבית, בד בבד בעזרה בשיעורי הבית, בהקשבה ומתן עצה או בסתם תשומת לב ופינוק רגעי, שהם מבקשים ואנחנו כה רוצים לתת להם, את האהבה והחיבוק בסופו של יום.
ומה אנו מבקשים? קצת עזרה.. לא רק לא להפוך, לא רק לא לבלגן, לא רק לא ללכלך. אלא גם לעזור לארגן, לסדר ולנקות את הבית. "כמה שאתה יכול" אנחנו אומרים לו או לה. ואכן, כל עזרה מבורכת.
ובאמת תזכרו שהעזרה הזו גם אם נעשית מרצון, אם מתוך התחשבות בנו, אם מחוסר ברירה, אם באילוץ, אם לא בצורה הכי שרצינו- תדעו להביע הערכה, להוקיר תודה ולעודד את הפעוט, הילד, המתבגר.
מילה טובה תחזק אותו ותיתן לו להרגיש חלק מהמשפחה ושותף לעשייה בבית. להביא אותו להבנה מגיל קטן כי הוא צריך לעזור ולא משנה באיזו צורה או אופן.
הסבירו את החשיבות של מתן עזרה בבית, להורים, למשפחה ותרוויחו ילד שידע לעזור ולתת מעצמו לחברים, לסביבה ובכלל בעתיד.
כלומר, אנחנו משקיעים מגיל קטן והפירות הגדלים לאורך כל הדרך ייקטפו בעתיד שכולו אושר וגאווה למה שגידלנו וטיפחנו.
אז אל תהססו ואל תחשבו פעמיים שאולי זה לא מתאים לבקש ומה פתאום שהילדה שלי בת 12 תדיח כלים או הילד יזרוק את האשפה. השתדלו להתאים את המטלה לגיל הילד אבל עשו זאת בצורה חיובית וחכמה.
אפשר להיעזר בילדים בהכנת בישולים, עוגות ומאפים. ואיך שהם אוהבים! תבדקו אותי.
הילדה שלי בת 9 מכינה קציצות עם אורז, הקטנה בת 3 עוזרת לי באפיית עוגה ובני ניקה תריסים השנה (רק את החלק התחתון). והם אלו שמבקשים לעזור ולתרום.
ופשוט מרגישים תחושה של עצמאות ואחריות ובגרות אישית ואני גאה בהם. כולנו מרוצים בסופו של יום.
אז אפשר לצ'פר, לא כל הזמן ולא בכל עת ואפשר משהו קטן להרגשה ותזרמו עם ליבכם.
העיקר כאן לא סידור וניקיון, לא זה המוטל על כתפי ילדינו, אלא תחושת של "אמא, תסמכי עליי". בעתיד עוד נבין כמה חשוב להם שנסמוך עליהם. וזה כבר לפוסט אחר.
בהצלחה!
שלכם, ניוה
