ילד אחרון – אכן מפונק? - mamy
  • מחשבון הריון
  • מחשבון ביוץ
  • מחשבון משקל

מחשבון לחישוב תאריך לידה

מחשבון הריון יסייע לך להיות מעודכנת בהתקדמות ההריון שלך. כל שעליך לעשות – הכניסי תאריך ווסת אחרון למחשבון הריון וגלי נתונים על ההריון שלך.

תאריך וסת אחרון

מחשבון לשיעור תאריך ביוץ

מחשבון ביוץ יסייע לך לאתר את מועד הביוץ המשוער בהנחה שהמחזור החודשי שלך סדיר.

תאריך וסת אחרון

משך המחזור החודשי (?)

מחשבון הוספת משקל בהריון

מחשבון זה יסייע לך להעריך האם העליה במשקלך במהלך ההריון תקינה וכמה עוד עלייך לעלות במשקל עד הלידה.
גובה (מטרים, לדוגמה - 64.1מטר)
משקל בתחילת ההריון (ק"ג)
משקל נוכחי (ק"ג)
שבוע הריון (בין שבועות 24-21)

  • שם לתינוק
  • לוח אירועים mamy
  • mamymail
alt

פירוש נומרולוגי חינם

הקלידו שם פרטי ומיד תקבלו במייל את הניתוח הנומרולוגי של השם שבחרתם.

alt

מפגשי בוקר חינם

כולכן מוזמנות חינם לזמן איכות עם הבייבי בקניונים ברחבי הארץ.

alt

העובר שלך רוצה לדבר איתך

אמא, בואי הרשמי וקבלי ממני העובר שלך מכתב שבועי ובו מידע על ההתפתחות שלי ועוד...


כנסי לעמוד הפייסבוק שלנו לקבלת המלצות ועדכונים

ילד אחרון – אכן מפונק?

הדפסה altשלח לחבר
מאת
דוא"ל של החבר
פורסם ב: 08.03.2013

רווחת הטענה כי הילד האחרון, במקרה שלי שלישי, הוא  המפונק והמרוויח מכל קודמיו. בתי בת שנתיים ואני מרגישה שטענה זו רחוקה מהמציאות. ומה אצלכן??



מתוך הבלוג: קולה של אמא מאת  ניוה מלשובסקי


ילד אחרון – אכן מפונק?

רווחת הטענה כי הילד האחרון, במקרה שלי שלישי, הוא  המפונק והמרוויח מכל קודמיו.

בתי בת שנתיים ואני מרגישה שטענה זו רחוקה מהמציאות.

אחרי ההשקעה והדאגה ותשומת הלב המירבית שניתנה לילד הראשון, קצת הורדנו לחץ והיסטריה על כל מוצץ שנופל בילד השני ובשלישי ....

 

אני לא מדברת על אמהות אשר נמצאות בבית, או תינוקות שגדלים עד גיל מסויים עם מטפלת או סבתא, אלא כמו הרבה נשים אשר עובדות במהלך היום ונותרות להן שעות ספורות להיות עם הילדים עד לשעת השינה.

תשומת הלב והאנרגיות הולכים בדרך כלל לילדים הגדולים, לילד שבבית הספר וצריכה להתקדם וללמוד או לילד שאך עולה לכיתה א' וצריך להכינו בתחומים מסויימים  והילד הקטן  פשוט גדל לבד.

 

אני קצת מגזימה... אבל אצלי למשל, בתי רואה את אחיה הגדולים ובתהליך למידה מהיר שלא מבייש ומעורר הערצה  מבצעת את הדברים כהלכתם. פושטת את בגדיה לקראת אמבטיה נעימה מלאה בצעצועים, נועלת נעליים בבוקר לבדה, יושבת ואוכלת עם אחיה בצלחת ומזלג של גדולים ולא תוותר על כוס מזכוכית, רואה שמשהו נשפך ואפילו היא לא אשמה, רצה להביא סמרטוט ונהנית לנקות את השולחן.

היא פשוט עושה הכל לבד, מנתבת את יומה בדרכה שלה , מדהים!

 

אני לא רואה כאן פינוק, אני רואה כאן עצמאות, אני רואה כאן למידה של תינוקת שאולי מטבע הדברים רוצה להיות חלק ושותפה לגדילה של אחיה ולהרגיש שווה בין שווים.

ואני תופסת את עצמי ואומרת שהיא רחוקה מלהתפנק ולהתרווח לעצמה בגיל כזה בו היא אמורה לשחק במשחקי ילדים ולחכות לאמאל'ה שתתפנה לה.

אז כן, תופסת את עצמי בשתי ידיים ומחליטה שמותר לה לגדול ולהתבגר קצת מגילה אבל אני חייבת להיות המנווטת, תוחמת הגבולות, להיות איתה וחלק מתהליך הלימוד שלה כי אחר כך זה בומרנג, היא תעשה ככל העולה על רוחה ואני אמשיך להיות אמא מהצד...

 

אני חושבת שכל ילד שאינו הבכור מהרגע שנולד הוא נמצא בתהליך למידה מהאחים, מהמשפחה, מהסביבה, השאלה איפה אנחנו בתהליך הזה?

האם אנחנו עושים מספיק למען חינוכם ומתן ערכים והצבת גבולות למען עתידם והתמודדותם בהצלחה עם כשלים ומכשולים? האם אנחנו מעורבים מספיק, מיודעים עם מצוקתם, שותפים לחויותיהם?

או שאנחנו דואגים שילכו לגן ולבית הספר, שיאכלו, יתקלחו, יישנו ויכינו את המטלות שלהם ולעשות "וי" על הדף היומי בסדר יום ארוך ומפרך שלנו?

 

הדוגמא שלי בתי כמובן באה רק לציין שככל שעוברות השנים ונוספים ילדים ומירוץ החיים שלנו לא נגמר ואף מואץ יותר ו 24 שעות כבר מזמן מזמן לא מספיקות לנו, יש לנו פחות כוחות, אנרגיות, זמן איכות והשקעה בגידול ילדנו ולא פעם  שמחים שהנה הילד הקטן עושה הכל לבד בגיל כה צעיר ומתגאים בו, בעוד שאנחנו לא באמת נתנו לו את כל תשומת הלב (נתנו אבל מן הסתם תשומת הלב מתחלקת בין כולם עכשיו) וברור שהוא צריך ואנחנו חייבים לדאוג לו, לפנק אותו, להיות שותף לחוויה הראשונית שלו, להיות שם בשבילו ושירגיש שאמא כאן.

ילד לא יכול לעשות מה שהוא רוצה, מתי שהוא רוצה וגם תינוק צריך להבדיל בין טוב ורע וגם אם הוא רוצה לשבת עם אחיו ולאכול בסכין ומזלג רגילים זה מסוכן.

 

התמודדות לא פשוטה בין ילד שרוצה לגדול מהר ולהיות עצמאי ולהיות כמו אחיו לבין דרכינו החינוכית לא לאפשר לו לעשות דברים מסויימים כי זה מסוכן וזה לא בריא וסתם כי עדיין לא הגיע גילו לעשות זאת.

כיף וגאווה ומצד שני יש צורך לרסן ולהתמודד עם חוסר הפינוק, התמימות של הילד.

נכון, זה לא רק בילד השלישי והרביעי אבל אין ספק שככל שמתרבים הילדים (וכן יירבו) תחושת ועוצמת התסכול שלנו הולכת וגדלה כי אין את הפריבילגייה הראשונית.

 

ההנאה והגאווה לראות את ילדינו גדלים ומתמודדים  ולומדים ומתחשלים היא בלתי ניתנה להסבר מילולי וכל אחד מכם לבטח מרגיש את עקצוצי הבטן בגאוותינו אליהם אבל צריך למצוא את הזמן לכל אחד מילדינו , גם לילד האחרון כי גם לו מגיע להתפנק עם אמא ואבא. עם כולם.

 

אני כבר רצה לתינוקת שלי...

 

שלכם, ניוה




למעלה alt
הדפסה altשלח לחבר
מאת
דוא"ל של החבר
קבלי טיפים והמלצות למייל

עקבי אחרינו