תינוקות – כבר לא אצלי...
שלח לחבריישמע לכם טיפשי אבל השבוע נפרדתי ממיטת התינוק של התינוקת הקטנה שלי (כבר בת שנתיים ו 3 חודשים...).
זו המיטה אשר נקנתה בקפידה לקראת הלידה הראשונה, שימשה את בני השני ואף את הבייבי שלי ו-זהו.
מאת: ניוה מלשובסקי
יישמע לכם טיפשי אבל השבוע נפרדתי ממיטת התינוק של התינוקת הקטנה שלי (כבר בת שנתיים ו 3 חודשים...).
זו המיטה אשר נקנתה בקפידה לקראת הלידה הראשונה, שימשה את בני השני ואף את הבייבי שלי ו-זהו.
תמרי החליטה שהיא רוצה לגדול ולעבור ל"גדולים". למעין מיטת נוער (לא ממש נוער ולא גבוהה ומסיבית).
החליטה. לא ממש מיישמת את החלטתה. היא מאוד מתלהבת ונרגשת ועולה ויורדת שוב ושוב מהמיטה.
כשזה קורה באמצע הלילה, ואיזה דמות קטנה מסתובבת לה בבית באמצע הלילה , ההתרגשות שלי פוחתת במידת מה.
אבל, אנחנו זורמים ומאפשרים לה להתנסות ולממש את שאיפתה לעזוב את מיטת התינוק.
אז בן זוגי פירק את המיטה, שלא שינתה את מקומה ולא פורקה מעולם, ואני התייסרתי על כל בורג ואום.
הזכרונות על ההריון הראשון, ההכנות, הקנייה וההתרגשות לקראת הרגע הראשון בו נכנסתי הביתה עם התינוקת שלי.
מיטת תינוק אשר שימשה אותי בנאמנות ויכלה לשמש אותי עוד שנה לפחות.
תצחקו אבל צילמתי את כל הילדים עם המיטה המתפרקת... מזכרת....
טוב, בואו נצא מהציניות ומבדיחות הדעת מהסיפור הממש אמיתי. בחרתי לחלוק איתכם את "חווית הפרידה" מהמיטה.
כמטפורה מקבילה באמת לשינויים הנדרשים בסופו של דבר כשהילד גדל.
מדובר במיטה, בשידה, בבגדי הילד, ובכל דבר אשר נקנה לו.
לא תמיד ההורים "משחררים". הגיע הזמן להיפרד ממוצרי התינוק ולהבין שהילד, אני בעיקר מתכוונת לילד האחרון, אץ לו... רצה דרכו וזהו.
אני תמיד שומרת איזה בגד אחד או שניים , לאו דווקא היפים ביותר, אלא משהו שיזכיר לי את ילדי/ילדתי בעתיד.
או איזו שמיכת תינוק קטנה.
את ערימת הבגדים הטובים יותר והפחות אני ממיינת. תורמת לאגודה כזו או אחר או לנזקקקים או לגן הילדים. את הבגדים, המשחקים וכל מה שלא יהיה עוד בשימוש. את הדברים הפחות טובים (משחק שחסר בו חלק, ספר שקצת מקושקש, בגד מוכתם) אני גם לא זורקת ושמה בשקית גדולה למטה, למקרה שעדיין מישהו ימצא שימוש בדברים.
אני מניחה שנותרו הדברים הגדולים המסיביים כמו מיטה, שידה, לול, כסא אוכל, נדנדה וכדומה. אם המוצרים במצב טוב, כמובן שאפשר גם למכור לכל המעוניין, שוב ניתן לתרום. רק אל תזרקו.
והליך הפרידה מכל המוצרים מלווה בזכרונות מכל השנים הארוכות בהם תכננו הריונות, ילדנו, ושוב הרינו, ועוד תינוקת חמודה בבית.
ולכל בגד סיפור, ולכל משחק יש איזה אירוע שמלווה אותו, והמיטה הכה שימושית מגיל 3 ימים,בכי התינוק, נפילת המוצץ, הרגליים המורמות למובייל (איך התרגשנו מכל תזוזה!) התלוי מעלה, כאבי השיניים, המזרון שספג הכל (פיפי, חלב) או השעוונית בהמשך. כלומר, המיטה חוותה את הכל.
מעבר להוצאת כל הדברים של התינוק, ואני קצת מתבדחת, באמת יש איזשהו שינוי שאנחנו האמהות וגם הילד עוברים.
מתקופה x לתקופה y.
גם התקופה החדשה תביא איתה רגעים מרגשים ויפים, הימים הבאים לא תמיד יהיו קלים ועדיין יהיו הלילות הקשים והמטרידים. אבל אנחנו צריכים להכין את עצמנו ואת ילדנו לתקופה חדשה שכוללת לא רק שינוי של החפצים נקרא לזה, אלא סוג של מעבר (אחד מיני רבים) לתקופת הילדות הצעירה. בה ישנם כללים ויש מסגרת והילד "כבר לא תינוק" וצריך להתאים את עצמו לחדש והשונה, גם אם הוא לא אוהב זאת כל כך.
הוא אמור להתחיל לנסות לפחות לאכול לבד, ללמוד לשחק לבדו ולהפעיל את עצמו, הוא צריך ללכת לישון לבד (כמובן הכוללים את כל השלבים המוקדמים לשינה), יכול להיות שזו תקופה של גמילה מטיטולים, ממוצץ – עוד סימן לבגרותו ומעברו של התינוק לתקופת הילדות הצעירה.
כמו שציינתי בתחילה, התינוק עובר ממיטת תינוק למיטת מעבר , כך שהשינויים הם רבים ומגוונים ומשפיעים הן על הילד והן עלינו ההורים. זכרונות,תמונות, געגועים וקדימה. כל תקופה עם החוויות שלה.
ואנחנו יצאים לתקופה חדשה, עם חוויות חדשות ומרגשות, התינוק הופך לילד, מתחיל לדבר, הולך לשירותים, יושב כבר לבדו באמבטיה (לא לבדו בחדר אמבטיה!), אפילו כבר מפתח דיעה על הבגדים ומתנסה בהורדה ולבישה, מנסה את כוחו במזלג (גם כשאנחנו מתנגדים) ועוד ועוד.
אז בואו נאמר שלום לטיטול, להתראות למיטה ולשידה, ניפרד מהשמלה הכי יפה, ולא נתעצב ונמשיך הלאה.
נקנה בגדים חדשים, מיטה חדשה, תחתונים (הבת שלי כל כך מתלהבת!), ניפרד מכל מה שאפיין את תינוקנו,
נשמח שאין יותר לשטוף בקבוקים יום וערב (תודנה שזו הקלה ענקית!), לקום למוצץ ששוב נפל ונתרגל לדברים
החדשים הטובים לבטח אבל לכל מה שיגיע עם זה.
"אמא, אני כבר גדלתי", אומרת בתך, "ואת?"
שלכם, ניוה
