תנו לאבא להיות הורה
שלח לחבראיך אנחנו כאמהות, כנשים, מתייחסות לבן זוגנו כאב, כהורה? האם אנחנו משתפות אותו ברזי החינוך שאנו מתיימרות להבין ולדעת הכי טוב מכולן? האם האב שותף לדרך, להקניית התנהגות וערכים בגידול הילדים? תודו, שיש לנו נטייה, האמהות לשלוט במצב, לתת מרות, להפעיל את בן זוגנו ולחשוב שהוא "ההורה"...
מאת: ניוה מלשובסקי
אבא – איזו מילה!
בעבר הרחוק וגם היום בלא מעט מקומות בעולם, בו תפקידו של האב היה לצאת לעבוד ולפרנס את בני הבית ובתרבויות רבות כבוד האב היווה אבן יסוד בסיסית במהות המושג: הורים, הורה.
היום, בתרבויות ומקומות רבים בעולם, הנטל הכלכלי מוטל על שני ההורים אך האם מטלת גידול הילדים וחינוכם מתחלקת בין שני ההורים? איך אנחנו כאמהות, כנשים, מתייחסות לבן זוגנו כאב, כהורה?
האם אנחנו משתפות אותו ברזי החינוך שאנו מתיימרות להבין ולדעת הכי טוב מכולן?
האם האב שותף לדרך, להקניית התנהגות וערכים בגידול הילדים?
תודו, שיש לנו נטייה, האמהות לשלוט במצב, לתת מרות, להפעיל את בן זוגנו ולחשוב שהוא "ההורה"...
אין לו באמת חלק בחשיבה, ביוזמה, אז למה להיות מופתעים ביישום החלקי או התנעררות מעשייה.
איך זה שאנחנו מתעוררות רק כאשר יש בעייה ומבקשות את עזרתם ונזכרות ש"אתה גם אבא".
בשביל שאב ירגיש באמת אבא הוא צריך להיות חלק בלתי נפרד ושותף מאז צאת התינוק לעולם הגדול.
אנחנו צריכות לתת לו קודם כל את ההרגשה שאנחנו סומכות עליו בבואו להחליף חיתול לתינוק בן שבוע,
שהוא מאכיל ומקלח את הילד. אנחנו שנשאנו ברחמינו את העובר מרגישות שאנחנו האמהות ואנחנו יודעות הכי טוב מה טוב לתינוק/לילד שלנו. האב השמח המאושר מוצא את עצמו די מהר כ"עזר כנגדה" ולא "ביחד".
(מלבד אותם גברים שאני מעריכה ומעריצה שלא מוותרים ומתעקשים על הורותם).
עלינו הנשים לעורר בגבר שלנו חשיבה ויוזמה ועשייה ללא כל פחדים, (גם אם אנחנו כבר יודעות מהי הבעיה ומה פתרונה ובטוחות שממילא הוא לא ייזום כלום מעצמו) הרי הילד שלנו הוא בסופו של דבר גם הילד שלו (ובבקשה לא להיזכר רק ברגעים הכואבים של פרידת בני זוג שיש גם אבא).
מגיל הרך ועד אני מניחה גיל הבגרות ואולי לתמיד לאורך חייו של ילדינו ואנו, ככל שאב יהיה שותף לטוב ולרע, יהיה מודע למשל למצב של הילד בגן או בבית הספר מבחינה מקצועית, מבחינת התנהגותית, התפתחותית, יחווה את החוייות של הילד שמגיע מהגינה או מחוג, הוא יתחיל לחשוב איפה הוא כהורה יכול לתרום ולתת מעצמו כאב. הוא יהיה ברגעים הטובים, השמחים והראשוניים אך זכרונה שהוא גם יהיה איתנו ברגעים היותר קשים להתמודדות כאשר הילדים יגדלו.
יש לעודד את האב לשהות במחיצת הילדים, לשחק איתם, לקרוא להם סיפור, במקרה שלי אם בן זוגי לא מוותר על משחק כדורגל אז הוא לוקח את בני ויחד הם נהנים מצפייה במשחק או משחקים יחד במגרש.
זמן איכות קוראים לזה. לא רק איכות. הילדים זקוקים לאבא כמו לאמא. לא רק למרות ולשליטה מאבא שממנו הם אמורים לפחד כאשר הם כבר לא שומעים לקול אמא.
הילדים זקוקים לאהבה ולחום שאולי אנו כנשים לא מבינות את אהבת האבות. תשומת הלב המיוחדת בדרכם שהם מעניקים לילדנו.
אם קצת נרפה את ההדק, כן נרפה, נשחרר את האחיזה האין סופית שלנו בשליטה היומיומית וניתן לאב סמכות חיובית, הוא עוד יפתיע אותנו.
בדרכו שלו, יימצא את הדרך להגיע ללב הילד. אולי אין לו את הסבלנות לשבת להכין עימו שיעורים בדיוק כשהוא חוזר מיום עבודה מפרך (נכון, גם אנחנו אבל אנחנו מסוגלות להכל, לא?) אבל בזמן שלו, בזמן שהוא ייבחר והוא יחליט יחד עם הילד איך להעביר את "זמן האיכות", אני בטוחה שהתוצאות לא תאחרנה להגיע.
לא לקבוע את השעה, את מהות הזמן, אלא לתת לאב יחד עם ילדו למצוא את דרכם יחד המשותפת להנאה.
על האב ללמוד את ילדו. את התנהגותו ואת צרכיו בדרכו שלו. לא רק דרך עיינינו המתבוננות.
אולי הוא רואה דברים אחרים שאנחנו לא רואות. אולי הוא יקלוט בין השורות משהו שאנחנו פיספסנו או שילדנו בחר לשתף את אביו במקום אותנו.
אל לנו להרגיש חסרות שליטה ופחות מוערכות. הרי ילדינו נמצא עם הגבר שאנחנו אוהבות ובחרנו בו להיות האב של ילדינו, אז למה לא לתת לו עכשיו את המושכות ולעשות ממנו רק "סוס עבודה" כשהוא נדרש?
עלינו לעודד יחסים של אב הורה מול ילדו, וגם הילד יבין, יקלוט ויפנים כי יש לו 2 הורים. אבא ואמא.
שניהם באותו המעמד, שניהם שותפים לדרך חינוכו, ואין עוררין על מילה של אחד ההורים שכן הכל נעשה יחד במשותף, באהבה לטובת הילד.
הילד יוצא מורווח, האב מאושר, ואנחנו? לא רק מסופקות שהנה בן הזוג שלנו הוא גם אב נפלא, גם יש לנו זמן להתפנות לילדנו הנוסף, האחר שמחכה גם הוא לתשומת לב של אמא ואבא.
חלוקת הנטל ושיתוף הפעולה הם תנאי הכרחי בגידול ילדים והצלחתם והתמודדותם במציאות בה הם חיים.
"אבא "– מילה עם עוצמה לא פחות מ"אמא". אני החלטתי לתת לה משמעות ותוכן , ואתן?
שלכם, ניוה
