כשהסטטיסטיקה חורצת גורלות
שלח לחברלפני כחצי שנהנולדה לי תינוקת בריאה, תודה לאל.זה אולי נשמע טריוויאלי שתינוקת בריאהבאה לעולם, לפחות לרוב הציבור בישראל, אבל לא למי שנדבקה במהלך ההריון בהדבקהראשונית בציטו-מגלו-וירוס . (cmv )
מאת: אסנת גב
לפני כחצי שנה נולדה לי תינוקת בריאה, תודה לאל. זה אולי נשמע טריוויאלי שתינוקת בריאה באה לעולם, לפחות לרוב הציבור בישראל, אבל לא למי שנדבקה במהלך ההריון בהדבקה ראשונית בציטו-מגלו-וירוס. ציטו-מגלו-וירוס (cmv) הוא נגיף מקבוצת ההרפס, הידוע לשימצה בקרב הרופאים ובקרב מספר מצומצם מדי, לטעמי, של נשים הרות.
מדובר בוירוס ממשפחת ההרפס שכ- 80% מהאוכלוסייה חולים בו במהלך חייהם ומתחסנים בפניו. הנדבקים בוירוס על פי רוב אינם מפתחים סימפטומים מיוחדים; לעתים מופיעה הצטננות קלה המלווה בחום נמוך, לעתים רחוקות מופיעים תסמינים המזכירים את מחלת הנשיקה. הדבקות ראשונית במחלה במהלך ההריון לעומת זאת עלולה לפגוע בעובר ולגרום לו לחרשות, פגיעה שכלית, שיתוק מוחין ופגיעה בראייה עד כדי עיוורון.
לפני שנכנסתי להריון בפעם הראשונה פניתי לרופאת הנשים שלי והתייעצתי עימה לגבי הבדיקות שעלי לעשות. הרופאה יעצה לי לעבור בדיקות גנטיות והמליצה לקחת חומצה פולית. שום מילה לא נאמרה על הצורך לבצע בדיקת cmv. אח"כ נודע לי שלרופאי הנשים, לפחות בקופת החולים שלי, אין הנחיה חד משמעית להפנות נשים לבדיקה כזו ושבעצם הדבר נתון לשיקול דעתו של כל רופא ורופא.
כאשר כבר נכנסתי להריון, פניתי מסיבות טכניות בלבד לרופאת נשים אחרת. בפגישה הראשונה רופאת הנשים נתנה לי רשימת בדיקות, ביניהם בדיקה ל- cmv. תוצאות הבדיקה היו שליליות, קרי - מעולם לא נדבקתי בווירוס. מאותו רגע נשלחתי מדי חודש בחודשו, עד לשבוע 28, לבדיקה חוזרת לוודא שלא נחשפתי לווירוס במהלך ההריון. כל חודש הייתי מעיינת בחרדה בדף עם תוצאות הבדיקות, עד לאותה שורה של הבדיקה שלצידה הייתי רואה שלילי- שלילי ורק אז נושמת לרווחה.
כשתכננתי ילד שני כבר ידעתי מה עלי לעשות. הפעם ניגשתי לרופאת משפחה ואמרתי לה שאני מתכננת הריון נוסף. ביקשתי מהרופאה הפנייה לבדיקת cmv - כדי לדעת אם במהלך השנתיים שעברו מהלידה הראשונה נחשפתי למחלה. מן הידוע, בקרב הרופאים לפחות, שרוב מקרי ההידבקויות של נשים לא מחוסנות מתחוללות בתקופה שביןלידת הילד הראשון לילד השני. זאת מאחר שפעמים רבות ההדבקות בווירוס היא תוצר של מגע עם הפרשות, כגון צואה, שתן ורוק של ילד חולה. תקוותי כי הפעם יתמזל מזלי והתוצאותיהיו חיוביות - כלומר שבמהלך השנתיים האחרונות נדבקתי במחלה ולפיכך התחסנתי - התבדתה. בצער הבנתי שהחרדה הבלתי פוסקת והמעקב אחר התדפיס עם תוצאות הבדיקות יהיו נחלתי גם במהלך ההריון השני. כחודשיים לאחר מכן נכנסתי להריון ופניתי לרופאת הנשים שלי לשם ביצוע מעקב הריון. זו נתנה לי לבצע שורה של בדיקות ביניהם, כעניין שלשיגרה, בדיקה ל- cmv.
בשבוע החמישי של ההריון עשיתי את הבדיקה ונמצא כי נדבקתי במחלה. כלומר במהלך כחודשיים לפני ההריון ועד כחודש לאחר הכניסה להריון נחשפתי לווירוס האיום. מרגע שנודע לי הדבר חיי השתנו עד בלי הכר. במהלך החודשים שלאחר מכן ביקרתי והתייעצתי עם מספר לא מבוטל של רופאים מומחים. ממצאי הבדיקה שלילא היו חד משמעיים והרופאים היו חלוקים בדעתם. לא ניתן היה לפסוק האם נדבקתי במהלך החודשיים לפני ההריון או במהלך החודש הראשון של ההריון. כך או כך היו שטענו כי יש להתייחס להדבקות בווירוס עד כחצי שנה לפני ההריון - שווה להדבקות בזמן ההריון. זאת כיוון שידוע על מקרים בהם העברת הזיהום מאם לעובר קרתה למרות שהאם נדבקה זמן רב לפני ההריון (לכן גם רוב רופאי הנשים ממליצים להימנע מלהיכנס להריון בתקופה של כחצי שנה אחר ההדבקות הראשונית).
המידע הסותר שקיבלתי מהרופאים השונים הוציא אותי ואת בן-זוגי מדעתנו. בכל ערב היינו יושבים ועושים תחשיבים סטטיסטים מה הסיכויים - או יותר נכון הסיכונים - שהעובר נדבק, ואם נדבק מה הסיכויים שהוא יפתח את הסימפטומים הקשים, עם הסימפטומים הקלים חשבנו שאנחנו יכולים לחיות עימם. הסטטיסטיקה מראה שהסיכוי שהעובר נחשף למחלה היא 40% ושרק כ- 30% מאלו שנחשפו למחלה יפתחו גם סימפטומים.
בדיקת מי שפיר בשבוע 22 תוכל לומר בדיוק של 95% אם התינוק נחשף למחלה, אך אין באפשרותה לקבוע אם הוא יפתח סימפטומים או לאו. אם יתברר בבדיקה שהעובר נחשף למחלה ניתן לבצע לידה מוקדמת, כלומר לאפשר לרופאים להזריק לליבו הקטן והפועם חומר שיפסיק את פעולתו, לקבל צירים וללדת תינוק שעפ"י הסטטיסטיקה ברוב המקרים הוא בריא לחלוטין. בכל לילה הייתי נשברת ומודיעה לבן זוגי ש"מחר אני הולכת להפיל את העובר". ש"אני מעדיפה לעבור עכשיו הפלה של עובר שטרם התפתח, מאשר לעבור לידה מוקדמת של תינוק בחודש חמישי". נראה היה לי שיש הבדל, אם לא מציאותי אז לפחות רגשי, בין לבצע הפלה של עובר שטרם התפתח.
לביצוע לידה מוקדמת של תינוק ששוקל קרוב לקילו - ושעקרונית יכול לשרוד מחוץ לרחם. למרות זאת בן זוגי הצליח להניע אותי מביצוע הפלה ולשכנע אותי לבצע בדיקת מי שפיר. לטענתו ביצוע לידה מוקדמת אומנם כרוכה בסבל פיזי ונפשי בל ישוער - אולם היא מונעת הפסקת חיים שרירותית שלעובר שאין לנו שום נתונים לגביו. לעומת זאת תוצאות חיוביות של מי השפיר יקלו עלינו בקבלת ההחלטה להפסיק את ההריון, כיוון שברור שהעובר נחשף למחלה, גם אם אין לנו נתונים בקשר לפיתוח סימפטומים. עד לביצוע מי השפיר עברה עלינו אחת מהתקופות הקשות בחיינו. הפגיעה הנפשית והמצוקה היום-יומית, שלא לדבר על התקפי הבכי, שבין כה וכה אופייניים לי בזמן הריון, התישו אותי. התפקוד שלי בעבודה ובבית היה כרוך בגיוס משאבים שלא היו לי וחוסר הוודאות גרם לנו להימנע מלהיקשר אל העובר עד לקבלת תוצאותה - cmv של בדיקת מי השפיר. עם קבלת הממצאים נשמנו לרווחה. ידענו שיש אומנם עוד כחמישה אחוזים סיכויים של טעות לכאן או לכאן, אבל ידענו גם שלא היה מקרה בישראל בואמרו שהעובר בריא והוא נולד עם סימפטומים, וזה ניחם אותנו. אחרי הלידה ביצעו לתינוקת בדיקת שתן שגם היא הראתה כי היא לא נחשפה למחלה.
היום אני יודעת שההחלטה שקיבלנו לעשות מי שפיר ולהחליט על סמך התוצאות היתה החלטה הנובעת מאופטימיות, מהאמונה התמימה או אם תירצו מהתקווה - שלי זה לא יקרה.
בדיעבד היתה זו החלטה נכונה - אך ורק בגלל שהתוצאה היתה טובה.
אני רוצה לנצל את מגזין זה ולקרוא לנבחרי הציבור לחוקק חוק שיחייב את כל קופות החולים לבצע בדיקות cmv לכל הנשים בגיל הפוריות או לפחות לאלו המתכננות הריון. לא סביר בעיני שנשים רבות, עימן שוחחתי על המקרה, מעולם לא שמעו על הווירוס, ביניהן גם אמהות שמעולם לא נעשתה להן בדיקת cmv. נכון, רוב האוכלוסייה מחוסנת, אבל כאשר אנחנו נופלים באחוזים של הלא מחוסנים הסטטיסטיקה לגבינו היא 100%. אם ביצוע בדיקות מקדימות הריון לכל הנשים תמנע אפילו רק 10% מהמקרים - דיינו.
