7 הבדלים בין הריון בשנות ה-20 להריון בשנות ה-30
שלח לחברהריון בשנות העשרים לחייך ידוע כמלחיץ יותר, את לוקחת כל דבר בהרבה יותר רצינות ממה שנדרש, מתרגשת מכל דבר מעל ומעבר למה שצריך. בשנות השלושים הכל יותר רגוע, את יודעת להפריד בין עיקר לטפל ולקחת הכל יותר בקלות.
להיות בהריון בגיל 24 עם הבת הראשונה, הריון לא צפוי ולא הכי נעים. ובכל זאת, שכל האנרגיות של צעירה בשנות ה-20 לחייה מתרכזות בלסיים את הקולג' ולהתחיל את הקריירה, עדיין יש אופטימיות מסוימת. אפשר להבין את זה ממש כשמגיעים להריון השני בשנות ה-30 לחיים ולגלות את ההבדלים בין התקופות. אפשר לגלות הרבה על צמיחה עצמית ועל ניסיון. אותן הצעירות שנכנסות להריון מוקדם לא לבד, זה קורה להרבה נשים ורובן מצביעות על ההבדלים הדומים. בהתחלה מרגישים שלא מצליחים ומחוץ לליגה של הגדולים בכל הקשור לטיפול בתינוק, המחשבה של "מה לעזאזל אנחנו עושים בתור הורים בפעם הראשונה" מרחפת מעל האמא הטריה והשותף. כל החלפת חיתול, כל האכלה, גיהוק היה מתסכל. אבל, יש את האנרגיה ואת כח הרצון למצוא מה עובד, מה עוזר ליום להפוך להיות ורוד יותר.
כשחולפות השנים וכבר לא מדובר בטיפול בילד אחד, מתבגרים והעייפות מורגשת, כבר לא מרגישים את האנרגיה ההיא שהורגשה בשנות ה-20 בחיים בהריון הראשון.
זה ניכר גם באופי הילד כמובן, הילד השני יכול להיות יותר עצמאי יותר דעתן, כי אין מה לעשות, קשה לטפל בשני ילדים ולתת להם את המקסימום. בהריון הראשון עם תינוק יחיד הוא קיבל את תשומת לב רק לעצמו. למעשה זה לא משהו לא תקין, הילד השני בעצם ניצל מטעויות שהיו עם הילד הראשון.
הנה כמה הבדלים מורגשים ביותר בין הריון ראשון בשנות ה-20 לחיים לבין הריון שני בשנות ה-30 לחיים.
הגבולות שלנו
בשנות ה-20 לחייך,"אני עייפה אבל בוא נעשה משהו, נזמין חברים ונשתה יין". הלילות לא נגמרו מוקדם וללכת לישון ב03:00 לפנות בוקר עוד היה לגיטימי. גם אחרי יום עמוס של טיפול בתינוק אפשר להספיק עוד המון דברים ולנווט את העייפות כך שתקומי בבוקר עם אנרגיות.
בשנות ה-30 לחייך, "אני עייפה אז בוא נשים פיג'מה ונאכל ארוחת ערב מוקדמת אולי גם ארדם עם קומדיה רומנטית ב21:00". הימים נראים לנו יותר ארוכים וכל פעולה לוקחת המון אנרגיות, אנחנו חולמים על השינה ומצפים לה כבר מהצהריים.
היכולת לקבל ולתת
בשנות ה-20 לחייך
"אני כל כך כועסת על כך שהאדם הזה מתח ביקורת על הבחירה שלי להפסיק להניק ולעבור תחליפי חלב אם, אני אבכה על כך במשך שבועות ".
קשה לנו להקשיב לאחרים, קשה לנו לקבל עצה ולהבחין אם היא לטובה או להיפך. קשה להתמודד עם אנשים ששופטים אותנו גם אם בפנים אנחנו יודעות שההחלטה שלנו היא הטובה ביותר עבורנו. לדוגמא: כמי שחוותה דיכאון לאחר לידה שלא אובחן במשך חודשים רבים זה השפיע על חווית ההורות שלי ובפועל פעלתי בהורות אחרת ממה שתכננתי. למרות זאת פחדתי לספר על התחושות שחוויתי כי חששתי שישפטו אותי על זה שאני לא מרגישה שהאמהות היא אושר אינסופי.
בשנות ה-30 לחייך
כשנותנים לך עצה את כבר לומדת לסנן אותה ולדעת אם לקבל אותה או לא. את מבינה שרוצים בטובתך ולא רוצים לשפוט אותך. וגם בעצמך תוכלי לתת עצות מהניסיון שלך בדרך נעימה.
תכנון קפדני מראש
בשנות ה-20 לחייך
את מתכננת בקפידה איך יראה החדר של התינוק, כבר חודשים לפני שהתינוק נולד, מתכננת איך תכיני אוכל ביתי ושתמיד תהיה מסונכרנת עם שינת התינוק כך שהוא ישן גם את תזכי לשעות שינה.
הרצון הזה להצליח להספיק את הכל, גם לתת את הכל לתינוק וגם לארגן את הבית כך שתהיה שיגרה מצוינת.
בשנות ה-30 לחייך
זה כבר נראה אחרת. ערמת הכביסה תהיה בסדר עוד יום על הספה, אפשר להזמין משלוח. את לומדת לחלק את האנרגיה שלך בין מה שחשוב וכשיש שני ילדים בבית אפשר להסתפק בהזמנת סושי.
אובססיה לבריאות הילד
בשנות ה-20 לחייך
את היסטרית מכל שריטה קטנה ברגל של התינוק. כל שיעול מרגיש לך כמו התפתחות של מחלה ובהלה לחדר המיון.
בשנות ה-30 לחייך
"הכל בסדר" לומדים להבין שהדברים עוברים גם בלי הפאניקה וההיסטריה. גם במקרים שבעבר חשבתם שחייבים לרוץ לרופא אתם עוצרים ונותנים זמן לבחון האם באמת יש צורך בבדיקה או מדובר בוירוס חולף.
סבלנות
בשנות ה-20 לחייך
כשהילד פותח בסצנה דרמטית שלא תבייש שום סרט הודי באמצע הסופר, האינסטינקט הוא להבטיח שיקבל מה שירצה גם אם זה אומר לקנות את כל מדפי הממתקים רק שלא יעשה לך בושות באמצע הסופר.
בשנות ה-30 לחייך
מתפתחת אדישות לסביבה והתגובה משתנה לתגובה יותר שקולה וחינוכית וגם באמצע סצנת דרמה בסופר תמצאי את עצמך משיבה לילד "אתה יכול להישאר לשכב במעבר הסופר אני בקופה".
כשיוצאים מהבית
בשנות ה-20 לחייך
בכל יציאה מהבית גם אם זה רק לסבתא, את מכינה רשימה של מה שצריך שלא תבייש שום רשימת טיול לחו"ל. "צריך לארוז לפחות 10 חליפות בגדים, 5 משחקים ועוד ועוד. לא יקרה מצב שתצאו מהבית ללא מזוודה עם פריטים שלבסוף בכלל לא יצאו ממנה.
בשנות ה-30 לחייך
שקית של במבה תפתור את העניין. טוב נו לא רק במבה, ניקח גם חיתולים ומגבונים כי אי אפשר בלעדיהם אבל בכל מקרה, הסיטואציה הופכת לפחות מורכבת.
דאגות מיותרות
בשנות ה-20 לחייך
הדאגות לא עוזבות אותך, מה אם הסערה תעיר אותו באמצע הלילה? ומה עם השמש תתפוצץ לפני שאתן לו בקבוק לאכול?
כאמא חדשה זה טבעי לדאוג מכל דבר פעוט. עם הזמן את לומדת להפריד בין עיקר לטפל .
בשנות ה-30 לחייך
"מה שיקרה, יקרה." כבר יש פרספקטיבה שונה, מבינים שאי אפשר לשלוט בכל דבר ומספיק לעשות את העבודה הנדרשת והכל יסתדר מעצמו. ואם לא, תמיד אפשר לשתות כוס יין :)
