להתכונן כבר בהריון לגידול תאומים
שלח לחבראני מניחה שאף אחת מקוראות שורות אלו, לא תשכח לעולם את הרגע שבו רופאת הנשים מבשרת שהיא שומעת דופק נוסף. יש יאמרו שעבורם זהו רגע מכונן, מרגש, משמח, כזה שאולי ציפו לו כל החיים. ויש נשים שהבשורה הזו עוררה בהן חרדה, חששות אולי אפילו עצב או הלם.
מאת: רביד כהן-חגי, מנחת הורים לתאומים
אני מניחה שאף אחת מקוראות שורות אלו, לא תשכח לעולם את הרגע שבו רופאת הנשים מבשרת שהיא שומעת דופק נוסף. יש יאמרו שעבורם זהו רגע מכונן, מרגש, משמח, כזה שאולי ציפו לו כל החיים. ויש נשים שהבשורה הזו עוררה בהן חרדה, חששות אולי אפילו עצב או הלם.
בתוך בליל הרגשות סביב בשורת התאומים, יש ללמוד בעצם תחום שהוא חדש לנו לגמרי. בדרך כלל הדבר הראשון הוא הבנת המשמעויות של הריון עם תאומים עבורך ועבורם.
בהיותו של הריון זה תחת קטגורית "סיכון גבוה", הנטייה האינסטינקטיבית היא להתמקד בסיכוני ההיריון, בשמירה קפדנית עליו ועל האם ובמחשבות על הלידה. מחשבות ודאגות אלו ממלאות ומעסיקות חלק נכבד מהזמן ובצדק.
אבל יש עוד דבר חשוב שצריך לעשות לפני לידה והוא להתכונן פסיכולוגית ומנטלית להיות הורה לשניים במקביל. הורות לתאומים היא עולם בפני עצמו הטומן קונפליקטים ייחודים להורות זו. את אולי מרגישה בחלקם כבר עכשיו: הרגשת תנועה בבטן שאינך יודעת למי לשייך, רוצה לדבר לשניהם אבל גם בנפרד, שואלת את עצמך "למי אני מדברת או מצפה יותר ?" "את מי אני מדמיינת בקלות ואת מי לא?" ועוד. אלו שאלות מבלבלות ומקשות המכינות אותנו לעתיד לבוא. מעבר לניסיון האישי הנצבר מאליו, חשוב לפנות, לקרוא ולקבל הדרכה בסיסית או ליווי מתמשך בעלי התייחסות וידע ספציפי בתאומים. הכתבה שלפנינו תנסה לשטוח במתי מעט מן הידע הזה.
בעיקר בתקופה שלאחר הלידה, על האם מוטל עומס פיזי ופסיכולוגי לטפל ולהיקשר לשני התינוקות בו זמנית. זוהי משימה מורכבת משום שכל אם רוצה להעניק לתינוקה הרך את כל כולה וכאן חלוקת המשאבים לשניים מתבקשת מאליה. כדי לנסות ולהצליח למרות הקושי, עזרה חיצונית מכל סוג מתבקשת, תהא זו עזרה מהמשפחה או בתשלום. קבלת העזרה אמורה לסייע לאם בגיוס זמן פרטי ו"נקי" עם כל אחד מהתאומים בנפרד ולאפשר זמן bonding משותף ולאחריו היקשרות בטוחה. יחד עם זאת, תחושות אשם עלולות לצוץ עבור התאום שאיננו אתך כעת ושהופקד בידיים אחרות ואלו תחושות שכדאי להכיר ולנסות למזער, אחרת למעשה לא נמצאים בשלמות עם אף אחד מהם.
זאת ועוד, ההורות לתאומים יכולה להיות מקטלגת וממיינת. לעיתים לחצים מהסביבה מסייעים לפעולה הזו. ניסיונות לקטלג את התאומים נוסח: " זה מהמשפחה שלנו...", "היא השקטה והוא הבכיין", "היא דומה לאבא ואילו היא לאימא" רק ממחישים את הצורך של הסביבה ושלנו להקל על עצמנו בהתמודדות מול שתי אישיות נפרדות באמצעות תיוג מהיר שלהן. התיוג לפעמים נמשך לאורך שנים, מגשים את עצמו ולא מאפשר גמישות של תכונות בין האחים התאומים.
סוגיית השוואה אף היא בולטת מאוד ביחס לתאומים:" הוא הולך מהר יותר", "לה יש תאבון בריא יותר", "היא גמישה ומהירה יותר".
סוגיות ההשוואה והתיוג, חלוקת המשאבים וסוגיות נוספות שלא צוינו, נכונות כמעט לכל גיל בתאומות. אולם פרט להם, ישנן סוגיות שעולות וצצות סביב שלבים התפתחותיים ומועצמות סביב תאומים: הצבת גבולות, בעיות שינה, מריבות, מקובלות חברתית ועוד. כל אלו מצריכים התייחסות רגישה והדרכה סביב ההשפעה של התאומות על אותו שלב התפתחותי.
חלק מההורים לתאומים שמודעים למורכבות הזו, אכן מנסים לערוך הפרדה בין התאומים כבר מלידה. הפרדה ניתן לערוך בדרכים שונות ומגוונות ואציין שההפרדה המדוברת בכתבה זו, איננה פיזיולוגית או קונקרטית בלבד ובוודאי שלא מוחלטת. הפרדה איננה שווה נפרדות.
הכוונה היא שלא ניתן לצאת ידי חובה על ידי הפרדת גנים, בגדים או זמנים. נכון הדבר שלעיתים הפרדות מסוג זה "מסדרות" ועוזרות לנו להבחין ולייחד כל ילד אבל הפרדה כזו עלולה גם להיות
לא-בריאה או משלה כאשר היא נעשית באופן טכני, "יבש" אשר לא לוקח בחשבון מתי ולמי ההפרדה מתאימה, מתי עוזרת ומתי מעכבת וכיצד היא מתבצעת.
למרות השיח הנרחב בחשיבות הנפרדות, הרי שתאומים זקוקים לזמן הסימביוטי יחד, להרגיש זה את זה ולהיות זה עם זה. זהו זמן שחשוב להעניק ולהקדיש להם ליהנות מה"ביחד". זאת כל עוד שהקשר הנרקם ביניהם אינו מחליף חלקים מהקשר הורה-ילד (למשל כשתאום אחד מטפל באחיו).
קצרה היריעה מלהכיל את הנושא המרתק של תאומות ולכן אסכם שהורות לתאומים היא מרגשת וממלאת ביותר ושלתאומות יתרונות רבים. יחד עם זאת, כדי שאלה יבואו לידי ביטוי יש לעבור תהליכים הוריים המצריכים הליכה מתמדת על הגבול שבין מתן ה"ביחד" והקדשת ה"לחוד". זוהי לא מיומנות שנרכשת בן רגע אלא מתגבשת לאיטה בזכות מודעות, ניסיון וכוונה טובה.
לפרטים נוספים וליצירת קשר עם רביד כהן חגי לחץ/י כאן
