טיי-זקס
שלח לחבר
טיי-זקס
מאת: אפרת אברמסון
מאת: אפרת אברמסון
לאם החד- הורית הטרייה שבי נאגרו בבית מאה ואחד טפסים ושאלות. הרגע הראשון הוא שמחה וצהלה. כל חברה שאי פעם פגשת מתחילה לדאוג לך - החל בזו מהסופר השכונתי שבכל פעם מציעה לך מבצעים פלוס וכלה בחברה שלך מכיתה גימל.
בתוך כל אלה מצאתי פתאום איזה מן חיזר בעל שם של דינוזאור. תחבתי את הטופס לכיס המכנסיים והלכתי למפגש הנשים המעודד, בו אלגום בקנאה רק מיץ פטל לצד כוסות השמפניה המושקות של השנה החדשה.
מישהי תטרח לברר אם הבטן הקטנה שלי היא תוצאה של חורף מופרז והולל. גימל תהסה אותה מיד: "ששש... את לא רואה שהיא בהריון?!" ההיא תאנפף משהו סתמי כדי לצאת ידי חובה ומבוכה.
אני מתיישבת כדי לנוח. גם כך העשן מחניק מדי והאנשים קולניים ושיכורים.
מסיבה שמסרבת לדעוך. צעירים וג'וינטים בכל מקום. אני מחפשת מפלט. תופסת בחילה מרגיזה ובורחת למרפסת מאווררת. קר בחוץ.
האנשים רוקדים, נכנסים ויוצאים מאוהל שתכולתו דינמית ומתחלפת לפרקים קצרים. אני נשענת מעל למעקה. ראשי סחרחר עלי. גימל תופסת אותי ומושיבה אותי לצדה. פתאום אני מבינה שלא אוכל להגיע למסיבה כזאת במשך הרבה מאוד זמן, שאני מוותרת עליה ועל שכמותה בחפץ לב.
אני תופסת מונית יחד עם גימל האימהית באופן מפתיע. היא לוקחת אותי עד הבית ומוודאת שאני חשה בטוב. "סתם עוד בחילה", אני מתרצת. היא הולכת לא לפני שבודקת את החום על מצחי.
"אני בסדר", מתלוננת ההרה שבי.
היא הולכת ואני שוטפת מעלי את הזוהמה ומתעכבת על הגבשושית הקטנה שנוספה על בטני.
נזכרת בבדיקה בעלת השם מוזר, שולפת אותה ומיישרת על שטח פני שולחן המטבח. "טיי-זקס". לך תדע מה באמת עומד מאחורי אילן השורשים הסבוך של החבר לשעבר שלי, זה שרוצה לנסוע לארה"ב, לטייל.
מי בכלל רוצה להפיל את עצמה עליו?
"טיי-זקס" - אם שני ההורים אשכנזים, יוצאי מזרח אירופה, קיימת סבירות יחסית להופעתו של גן פגום שיפגע בבריאותו של הילד, ואולי עדיף להוריד.
איזו מן מילה זו? כמו לקרוא לסרטן: "המחלה".
אני מגלגלת את השם הבלי מתגלגל על הלשון. "טיי-זקס" - ואם הילד בריא לחלוטין...
למחרת, קובעת תור למרפאה הקבלנית אליה מפנה אותי הפקידה בסניף קופת החולים בצירוף הפנייה מיוחדת.
אני מגיעה לשם בבוקר. צוות אחיות חייכני מרגיע אותי. עיניהן תרות אחר בן-הזוג הנעלם. אני לא טורחת להתנצל, ולו במבט.
הן דוקרות אותי, לוקחות דגימת דם ואני מחכה מספר ימים עד שמקבלת תשובה מכובדת ורצינית: הכל כשורה. אחרי הכל, לא תצטרכי לגרום ל-"להפסקת הריון".
אני מחייכת לנוכח הביטוי הציני הקריר ופותחת יומן כדי לקבוע את בדיקת סקירת המערכות הראשונה.
את הבחינה הראשונה שלי עבר הילד שלי בהצלחה.
עתה אני מכינה אותו לצילום הראשון שלו ולספירת המלאי של 12 השבועות הראשונים לחייו:
ראש, עיניים, אף, עשר אצבעות...
אני יוצאת משם מותשת, אך מאושרת. הכל כשורה. סוג חדש של גאווה מתחיל לגאות בי: האחריות שלי מתפתחת בת בבת עם אבריו של היצור הקטן שכולו שלי.
בבוקר, במשרד, מציגה לכולם תמונה מהוהה מודפסת על גבי סרט רפואי ארוך וצר.
אחר הצהרים, אני נכנעת סופית לתכתיב המכנסיים הממאנים להיסגר. זו הפעם הראשונה שחשוב לי לא ללחוץ את הילד שלי בין שני חלקי הג'ינס. אימא מתקשרת.
"כבר אכלת משהו היום?"
אני שואלת את עצמי מתי יבוא היום שאשמע אותה מדברת מגרוני, לועסת קוביית שוקולד. בצד השני של החדר תלויה מראה. ממנה ניבטת אישה צעירה והרה; אימא.
מאת: אפרת אברמסון
לאם החד- הורית הטרייה שבי נאגרו בבית מאה ואחד טפסים ושאלות. הרגע הראשון הוא שמחה וצהלה.
כל חברה שאי פעם פגשת מתחילה לדאוג לך - החל בזו מהסופר השכונתי שבכל פעם מציעה לך מבצעים פלוס וכלה בחברה שלך מכיתה גימל.
בתוך כל אלה מצאתי פתאום איזה מן חיזר בעל שם של דינוזאור. תחבתי את הטופס לכיס המכנסיים והלכתי למפגש הנשים המעודד, בו אלגום בקנאה רק מיץ פטל לצד כוסות השמפניה המושקות של השנה החדשה.
מישהי תטרח לברר אם הבטן הקטנה שלי היא תוצאה של חורף מופרז והולל. גימל תהסה אותה מיד: "ששש... את לא רואה שהיא בהריון?!" ההיא תאנפף משהו סתמי כדי לצאת ידי חובה ומבוכה.
אני מתיישבת כדי לנוח. גם כך העשן מחניק מדי והאנשים קולניים ושיכורים. מסיבה שמסרבת לדעוך. צעירים וג'וינטים בכל מקום. אני מחפשת מפלט. תופסת בחילה מרגיזה ובורחת למרפסת מאווררת. קר בחוץ.
האנשים רוקדים, נכנסים ויוצאים מאוהל שתכולתו דינמית ומתחלפת לפרקים קצרים. אני נשענת מעל למעקה. ראשי סחרחר עלי. גימל תופסת אותי ומושיבה אותי לצדה. פתאום אני מבינה שלא אוכל להגיע למסיבה כזאת במשך הרבה מאוד זמן, שאני מוותרת עליה ועל שכמותה בחפץ לב.
אני תופסת מונית יחד עם גימל האימהית באופן מפתיע. היא לוקחת אותי עד הבית ומוודאת שאני חשה בטוב. "סתם עוד בחילה", אני מתרצת. היא הולכת לא לפני שבודקת את החום על מצחי. "אני בסדר", מתלוננת ההרה שבי.
היא הולכת ואני שוטפת מעלי את הזוהמה ומתעכבת על הגבשושית הקטנה שנוספה על בטני.
נזכרת בבדיקה בעלת השם מוזר, שולפת אותה ומיישרת על שטח פני שולחן המטבח. "טיי-זקס". לך תדע מה באמת עומד מאחורי אילן השורשים הסבוך של החבר לשעבר שלי, זה שרוצה לנסוע לארה"ב, לטייל. מי בכלל רוצה להפיל את עצמה עליו?
"טיי-זקס" - אם שני ההורים אשכנזים, יוצאי מזרח אירופה, קיימת סבירות יחסית להופעתו של גן פגום שיפגע בבריאותו של הילד, ואולי עדיף להוריד.
איזו מן מילה זו? כמו לקרוא לסרטן: "המחלה". אני מגלגלת את השם הבלי מתגלגל על הלשון. "טיי-זקס" - ואם הילד בריא לחלוטין...
כל חברה שאי פעם פגשת מתחילה לדאוג לך - החל בזו מהסופר השכונתי שבכל פעם מציעה לך מבצעים פלוס וכלה בחברה שלך מכיתה גימל.
בתוך כל אלה מצאתי פתאום איזה מן חיזר בעל שם של דינוזאור. תחבתי את הטופס לכיס המכנסיים והלכתי למפגש הנשים המעודד, בו אלגום בקנאה רק מיץ פטל לצד כוסות השמפניה המושקות של השנה החדשה.
מישהי תטרח לברר אם הבטן הקטנה שלי היא תוצאה של חורף מופרז והולל. גימל תהסה אותה מיד: "ששש... את לא רואה שהיא בהריון?!" ההיא תאנפף משהו סתמי כדי לצאת ידי חובה ומבוכה.
אני מתיישבת כדי לנוח. גם כך העשן מחניק מדי והאנשים קולניים ושיכורים. מסיבה שמסרבת לדעוך. צעירים וג'וינטים בכל מקום. אני מחפשת מפלט. תופסת בחילה מרגיזה ובורחת למרפסת מאווררת. קר בחוץ.
האנשים רוקדים, נכנסים ויוצאים מאוהל שתכולתו דינמית ומתחלפת לפרקים קצרים. אני נשענת מעל למעקה. ראשי סחרחר עלי. גימל תופסת אותי ומושיבה אותי לצדה. פתאום אני מבינה שלא אוכל להגיע למסיבה כזאת במשך הרבה מאוד זמן, שאני מוותרת עליה ועל שכמותה בחפץ לב.
אני תופסת מונית יחד עם גימל האימהית באופן מפתיע. היא לוקחת אותי עד הבית ומוודאת שאני חשה בטוב. "סתם עוד בחילה", אני מתרצת. היא הולכת לא לפני שבודקת את החום על מצחי. "אני בסדר", מתלוננת ההרה שבי.
היא הולכת ואני שוטפת מעלי את הזוהמה ומתעכבת על הגבשושית הקטנה שנוספה על בטני.
נזכרת בבדיקה בעלת השם מוזר, שולפת אותה ומיישרת על שטח פני שולחן המטבח. "טיי-זקס". לך תדע מה באמת עומד מאחורי אילן השורשים הסבוך של החבר לשעבר שלי, זה שרוצה לנסוע לארה"ב, לטייל. מי בכלל רוצה להפיל את עצמה עליו?
"טיי-זקס" - אם שני ההורים אשכנזים, יוצאי מזרח אירופה, קיימת סבירות יחסית להופעתו של גן פגום שיפגע בבריאותו של הילד, ואולי עדיף להוריד.
איזו מן מילה זו? כמו לקרוא לסרטן: "המחלה". אני מגלגלת את השם הבלי מתגלגל על הלשון. "טיי-זקס" - ואם הילד בריא לחלוטין...
מאת: אפרת אברמסוןלאם החד- הורית הטרייה שבי נאגרו בבית מאה ואחד טפסים ושאלות. הרגע הראשון הוא שמחה וצהלה. כל חברה שאי פעם פגשת מתחילה לדאוג לך - החל בזו מהסופר השכונתי שבכל פעם מציעה לך מבצעים פלוס וכלה בחברה שלך מכיתה גימל.
בתוך כל אלה מצאתי פתאום איזה מן חיזר בעל שם של דינוזאור. תחבתי את הטופס לכיס המכנסיים והלכתי למפגש הנשים המעודד, בו אלגום בקנאה רק מיץ פטל לצד כוסות השמפניה המושקות של השנה החדשה.
מישהי תטרח לברר אם הבטן הקטנה שלי היא תוצאה של חורף מופרז והולל. גימל תהסה אותה מיד: "ששש... את לא רואה שהיא בהריון?!" ההיא תאנפף משהו סתמי כדי לצאת ידי חובה ומבוכה.
אני מתיישבת כדי לנוח. גם כך העשן מחניק מדי והאנשים קולניים ושיכורים.
מסיבה שמסרבת לדעוך. צעירים וג'וינטים בכל מקום. אני מחפשת מפלט. תופסת בחילה מרגיזה ובורחת למרפסת מאווררת. קר בחוץ.
האנשים רוקדים, נכנסים ויוצאים מאוהל שתכולתו דינמית ומתחלפת לפרקים קצרים. אני נשענת מעל למעקה. ראשי סחרחר עלי. גימל תופסת אותי ומושיבה אותי לצדה. פתאום אני מבינה שלא אוכל להגיע למסיבה כזאת במשך הרבה מאוד זמן, שאני מוותרת עליה ועל שכמותה בחפץ לב.
אני תופסת מונית יחד עם גימל האימהית באופן מפתיע. היא לוקחת אותי עד הבית ומוודאת שאני חשה בטוב. "סתם עוד בחילה", אני מתרצת. היא הולכת לא לפני שבודקת את החום על מצחי.
"אני בסדר", מתלוננת ההרה שבי.
היא הולכת ואני שוטפת מעלי את הזוהמה ומתעכבת על הגבשושית הקטנה שנוספה על בטני.
נזכרת בבדיקה בעלת השם מוזר, שולפת אותה ומיישרת על שטח פני שולחן המטבח. "טיי-זקס". לך תדע מה באמת עומד מאחורי אילן השורשים הסבוך של החבר לשעבר שלי, זה שרוצה לנסוע לארה"ב, לטייל.
"טיי-זקס" - אם שני ההורים אשכנזים, יוצאי מזרח אירופה, קיימת סבירות יחסית להופעתו של גן פגום שיפגע בבריאותו של הילד, ואולי עדיף להוריד.
איזו מן מילה זו? כמו לקרוא לסרטן: "המחלה".
אני מגלגלת את השם הבלי מתגלגל על הלשון. "טיי-זקס" - ואם הילד בריא לחלוטין...
למחרת, קובעת תור למרפאה הקבלנית אליה מפנה אותי הפקידה בסניף קופת החולים בצירוף הפנייה מיוחדת.
אני מגיעה לשם בבוקר. צוות אחיות חייכני מרגיע אותי. עיניהן תרות אחר בן-הזוג הנעלם. אני לא טורחת להתנצל, ולו במבט.
הן דוקרות אותי, לוקחות דגימת דם ואני מחכה מספר ימים עד שמקבלת תשובה מכובדת ורצינית: הכל כשורה. אחרי הכל, לא תצטרכי לגרום ל-"להפסקת הריון".
אני מחייכת לנוכח הביטוי הציני הקריר ופותחת יומן כדי לקבוע את בדיקת סקירת המערכות הראשונה.
את הבחינה הראשונה שלי עבר הילד שלי בהצלחה.
עתה אני מכינה אותו לצילום הראשון שלו ולספירת המלאי של 12 השבועות הראשונים לחייו:
ראש, עיניים, אף, עשר אצבעות...
אני יוצאת משם מותשת, אך מאושרת. הכל כשורה. סוג חדש של גאווה מתחיל לגאות בי: האחריות שלי מתפתחת בת בבת עם אבריו של היצור הקטן שכולו שלי.
בבוקר, במשרד, מציגה לכולם תמונה מהוהה מודפסת על גבי סרט רפואי ארוך וצר.
אחר הצהרים, אני נכנעת סופית לתכתיב המכנסיים הממאנים להיסגר. זו הפעם הראשונה שחשוב לי לא ללחוץ את הילד שלי בין שני חלקי הג'ינס. אימא מתקשרת.
"כבר אכלת משהו היום?"
אני שואלת את עצמי מתי יבוא היום שאשמע אותה מדברת מגרוני, לועסת קוביית שוקולד. בצד השני של החדר תלויה מראה. ממנה ניבטת אישה צעירה והרה; אימא.
