הדברים שלא סיפרו לך על היום שאחרי הלידה
שלח לחברהזיכרון בורח, הבטן מלאה סימני מתיחה, הגודש בחזה משגע אותך ועל יחסי מין אין בכלל מה לדבר. אם כל אלו נשמעים לך מוכרים ועוד היד נטויה, סביר להניח שאת אחרי לידה, ובכל יום שעובר את מגלה שינויים שלא בטוח שמישהו טרח לספר לך עליהם בזמן ההיריון. פרופ' מוטי חלק, מנהל המחלקת נשים ויולדות של המרכז הרפואי הלל יפה, שופך אור על התופעות שאת עלולה להיתקל בהן אחרי הלידה. מדריך מקוצר ליולדת הטריה.
שלושה ימים אחרי הלידה את מגלה שהגודש בשדיים עומד לקבור אותך מרוב כאבים. כולם משיאים עצות ואת עומדת חסרת אונים וחושבת על זה שידעת שהנקה לא תהיה פשוטה, אבל מי חשב על כאבי תופת כאלו בכלל.
"גודש בשדיים היא תופעה נפוצה מאוד אחרי הלידה", מסביר פרופ' מוטי חלק, מנהל מחלקת נשים ויולדות במרכז הרפואי הללי יפה. "הגודש נובע מהצורך של הגוף ליצור שיווי משקל בין ייצורו של החלב לבין הכמות שצורך התינוק. שיווי המשקל הזה יגיע לאחר יומיים שלושה, אבל התופעה של הכאבים ותפיחות החזה מספר ימים אחרי הלידה היא טבעית ביותר. לעניין זה חשוב מאוד שלא לגרות את החזה או לשאוב, אלא פשוט לתת לתינוק לינוק, ליטול מעט משככי כאבים ולהמתין בסבלנות. נשים שאינן מעוניינות להיניק יכולות להשתמש בשיטה הטבעית של הנחת עלי כרוב על החזה. רצוי לא ליטול תרופות להפסקת ההנקה, כי לאלו יכולות להיות תופעות לוואי קשות ובלתי נעימות".
גודש בשדיים הוא רק תופעה אחת מיני רבות של נושאים שנשים רבות מגלות חוסר אונים לגביהם בימים ובשבועות הראשונים שלאחר הלידה. פרופ' חלק מספר שהוא נתקל פעמים רבות בנשים שמגיעות לביקורת שלאחר הלידה עם תלונות שונות על תופעות להן לא היו ערות לפני הלידה. חלקן בעיות נפשיות או פיזיות שמחסום המבוכה והשתיקה מונע את פתרונן, וחלקן בעיות הנובעות ממצב פיזי או נפשי חדש, בלתי מוכר ובלתי צפוי, כלומר כזה שבשום קורס ללידה ובשום מעגל יולדות לא דיברו עליו קודם.
אז מהן הטענות השכיחות יותר והשכיחות פחות ואיך מתמודדים?
הטענה: "ההפרשות הנרתיקיות אחרי הלידה בלתי נגמרות".
לאחר הלידה ישנו באופן רגיל המשך דימום בכמות ההולכת ופוחתת עם הזמן. ההפרשה הדמית יכולה להמשך כשבועיים, ובהמשך הולכת ונעשית לבנה, שקופה עד שנעלמת לחלוטין בתקופה של כ- 6 שבועות אחרי הלידה. מדובר בתהליך נורמאלי שמביא לניקיון פנימי של הרחם, בניית הרירית מחדש וחזרת הרחם למבנה שלפני הלידה. חשוב לציין כי ההפרשות לא אמורות להיות בעלות ריח רע או מרקם וצבע בעייתי. במידה שיש כזאת בעיה היא יכולה להוות ביטוי לזיהום. ההפרשות גם לא אמורות להיות מלוות בתחושה של צריבה או שריפה. במקרים שתופעות אלו מתקיימות יש לפנות לרופא ולא להמתין שיחמירו. ישנה אפשרות שמדובר בזיהום, כאמור, אך גם ישנה אפשרות לבעיה הורמונאלית שיש לתת לה מענה רפואי.
הטענה: "הגוף משתנה לחלוטין אחרי הלידה. ככה זה יהיה מעתה והלאה".
כפי שנכתב לעיל, אחד השינויים המהותיים הוא רגישות השדיים- בעיקר כאשר האישה מניקה, אבל לא רק. הגודש בשדיים עלול לגרום לכאבים ותפיחות ואפילו לעלייה של חום גופך. כאמור, מומלץ להמתין עד לאיזון שיתקיים עם הרגלי ההנקה המתהווים. עם זאת, ישנם מצבים שחום הגוף עולה מעל ל- 38 מעלות, מופיע אודם על השד, הפטמה כואבת בזמן ההנקה ומתפתחים חתכים שמקשים על ביצוע הנקה. פרופ' חלק מדגיש כי אלו מצבים פתולוגים המחייבים בדיקת רופא. בעיה שכיחה נוספת היא שינוי גודל השדיים. נשים רבות מתלוננות על הפיכת השדים ל"שקים תלויים ומרוקנים" לאחר הפסקת ההנקה ועיוות צורתם המקורית. גם כאן חשוב להדגיש כי אין מדובר במצב סופי. במרבית המקרים, אחרי זמן מה, השדיים יחזרו למוצקותם, אם כי לעיתים נדירות ביותר יחזרו למצב שלפני ההיריון. הדבר נכון גם לגבי צבען של הפטמות. לאחר ההיריון הפטמות הופכות כהות יותר (פיגמנטציה של הפטמות). מצב זה סופי ובלתי הפיך.
סימני מתיחה ונקודות אדומות גם הם מוצר נלווה של הריונות רבים. שני אלו אמנם הופכים אחרי הלידה לפחות בוהקים, אדומים ובולטים, אך לרוב עדיין נשארים לתמיד כ"אות כבוד" להריון שהיה. קיימים קרמים שונים למריחה במהלך ההיריון ולאחר, אך בעקרון אין פתרון מעשי בדוק למניעתו.
סוגיה אסתטית נוספת בהקשר של הבטן הוא גודלה ודלדולה הבילתי נמנעים לאחר הלידה. עניין זה ניתן לטיפול באמצעות פעילות גופנית מבוקרת בחלוף ששת השבועות הראשונים שלאחר הלידה. בעזרתם של תרגילים לחיזוק שרירי הבטן בהחלט ניתן לחזור למצב הגופני שהיה לפני ההיריון. גם הפס השחור הדקיק, עדות פיגמנטית להיריון המתקדם שמופיעה בתחתית הבטן במהלך ההיריון ("הלינאיה ניגרה") ייעלם לאחר הלידה.
בצקות אחרי הלידה. לעיתים קרובות מופיעות בצקות ברגליים לאחר הלידה שהם תוצאה של שינויים הורמונאליים. כמעט בכל המקרים, הבצקות תיספגנה תוך זמן של שבוע עד שבועיים לאחר איזונו של הגוף מבחינה הורמונאלית ועודף הנוזלים יופרש בשתן.
הטענה: "אי אפשר להיכנס להיריון מיד אחרי לידה או אם את מניקה"
ביוץ אצל אישה שלא מניקה יכול להתקיים לראשונה כשלושה שבועות לאחר הלידה. כך שאם אישה קיימה יחסים בתקופה זאת, היא יכולה להרות ללא הופעת הווסת בכלל. נשים המניקות, הביוץ הראשון יהיה מאוחר יותר, אבל אין להסתמך על הנקה כאמצעי יעיל למניעת היריון, אלא לפנות לקבלת אמצעי מניעה.
הטענה: "הזיכרון שלך זה לא מה שהיה פעם"
בעיות קוגניטיביות של האישה בהריון מוכרות היטב בספרות הרפואית. הפגיעה העיקרית היא בזיכרון לטווח הקצר. המונח המוכר הוא "מוח שלייה" – כלומר קשר שקיים בין קיום השלייה לבין מוח האישה. השינויים האלה חוזרים לתיקנם בשבועות ובחודשים שלאחר הלידה.
הטענה: "אישה אחרי לידה סובלת הרבה יותר ממצבי רוח מתחלפים"
עקב שינויים הורמונאליים החלים בגוף האישה לאחר הלידה מאוד מקובל שהאישה חווה דיכאון קל לאחר הלידה ("בייבי בלוז"). הדבר בדרך כלל חולף באופן ספונטאני ואינו מצריך טיפול מיוחד. במצבים מסוימים, כשהדיכאון הוא עמוק יותר ולא חולף תוף מספר ימים עד שבועות, נדרשת כמובן התערבות מקצועית. ישנם מצבים בהם ההיריון והלידה מעודדים הופעתן של מצבי דחק פוסט טראומתיים, שגם הם דורשים התייחסות מיוחדת ומקצועית.
הטענה: "אחרי הלידה ישנו אובדן שליטה על הסוגרים ובעיות ברצפת האגן"
לעיתים, במהלך ההיריון ישנו אובדן שליטה על מתן שתן בגלל הלחץ של העובר על האזור. לאחר הלידה מצב זה לא אמור להימשך, אך ישנם מקרים, בעיקר בלידות נרתיקיות, בהן תהיה צניחה של רצפת האגן שיוצרת חוסר שליטה על מתן שתן. חזרה לפעילות גופנית ופיזיותרפיה של רצפת האגן עם תרגילים מיוחדים יכולים להפחית בצורה משמעותית את התופעות האלה.
הטענה: "הכאבים לא עוזבים גם שבועיים אחרי הלידה ויותר"
לאחר הלידה, גם אם הסתיימה ללא חתכים או קרעים, יש כאבים באזור תעלת הלידה שמקורם בהתכווצויות רחמיות של הרחם שגדל משמעותית במהלך ההיריון. במשך השבועות הבאים הרחם הולך ומתכווץ עד לגודל של אגרוף האישה. מדובר בתהליך שכרוך בכאבים, במיוחד בימים הראשונים. נשים מניקות סובלות מכאבי ההתכווצות במידה ניכרת כי בכל הנקה, יחד עם הפרשת הפרולקטין מבלוטת יותרת המוח, מופרש אוקסיטוצין, שהוא החומר הגורם להתכווצויות רחמיות (זו גם תרופה שנותנים בכדי לגרום לצירים או בכדי לגרום לכיווץ הרחם בכדי להפחית דימום).
כאבים נוספים מקורם בתעלת הלידה, מהנרתיק ומהפריניאום אשר נמתחו בצורה מקסימאלית לאפשר מעבר של תינוק. במקרים מסוימים, נוצרים קרעים בתעלת הלידה ו/או מבוצעים חתכים מבוקרים לאפשר את יציאת העובר. דברים אלו גורמים לכאבים ממושכים, שריפויים עלול לקחת מספר שבועות. במידה שהריפוי אינו טוב עלול להתפתח זיהום מקומי. מצב של כאבים מתמשכים מחייב בדיקת רופא וטיפול מתאים. גם חוסר איחוי של תפר, תפר שנפתח וכדומה עלולים להביא לזיהום ולכאבים. בכל מקרה, הכאב המקומי באזור הנרתיק אמור לחלוף בטווח של ששת השבועות שלאחר הלידה. במקרים מיוחדים, בהם נעשו חתכים גדולים במיוחד, הכאב יכול להימשך אף מעבר לזה. פרופ' חלק ממליץ שלא להשתהות עם כאבים מעבר לטווח ששת השבועות מכיוון שלפעמים דווקא שחרורו של תפר אחד על ידי הגניקולוג בבדיקה פשוטה יכול להקל על הכאבים בצורה משמעותית.
טחורים, עצירות וגזים - במהלך ההיריון בגלל לחץ של ההיריון הגדל על כלי דם בחלק התחתון של הגוף, יכולות להיווצר דליות ברגליים וגם טחורים שהם למעשה כלי דם וורידים מורחבים. הטחורים יכולים להיות גדושים בדם, מורחבים ואף להיהפך אדומים דלקתיים וכואבים. ברוב הפעמים תופעה זו תחלוף מעצמה. טחורים שאינם נעלמים כחודש וחצי אחרי הלידה דורשים התערבות פרוקטולוגית. לגבי הרגלי פעולות מעיים – במהלך ההיריון, עקב שינויים בפרוגסטרון, ישנה האטה בניע הטבעי של המעי ולכן ייתכנו מצבים של עצירות, גם אחרי הלידה. לכך נוסף טיפול בברזל שגם הוא גורם לעצירות. בדרך כלל לא רצוי להשתמש בתרופות נגד עצירות ועדיף להשתמש בכלכלה עשירת סיבים.
הטענה: "אחרי הלידה החשק המיני יורד לאפס (ולא חוזר אלא אחרי הרבה זמן, אם בכלל)"
המלצת הרופאים לחזרה לקיום יחסי מין מלאים היא בטווח שבין 4 ל- 6 שבועות מיום הלידה לאחר בדיקה של הרופא המטפל. זה גם הזמן המקובל בו הנשים חוזרות למהלך גוף רגיל. עם זאת, במקרים רבים ישנה רתיעה מקיום יחסי מין אצל אחד מבני הזוג או אפילו שניהם. הסיבות לכך שונות ומגוונות:
1. שינויים הורמונאליים אצל האישה שעשויים לגרום לירידה או ההעדר חשק מיני אצל האישה.
2. תהליך הריפוי של הפיזי של איזור האגן והפריניאום גורם לכאבים וחוסר הנאה מיחסי מין.
3. עייפות פיזית – טיפול מתמשך בתינוק וחוסר שינה.
4. תדמית פיזית בעייתית מצד האישה כלפי עצמה גורם לחששות – הבטן המתדלדלת, המשקל העודף, כאבי טחורים, גזים, נפיחויות ועוד.
5. אצל הגבר – אירוע הלידה יצר רתיעה מקיום יחסי מין ואיבוד ה"סקס אפיל" של זוגתו בעיניו.
6. חשש מכניסה להריון – במיוחד אם האישה טרם חלה להשתמש באמצעי מניעה מתאימים.
כל התופעות הפיזיות אמורות להיעלם בהדרגה תוך 4 עד 6 שבועות אחרי הלידה. במידה שאין הדבר כך, ברור שמומלץ לגשת לבדיקה לרופא ולשטוח בפניו כל בעיה שעלתה על מנת לתת לה פתרון מהיר והולם. השינוי במבנה האישה בהחלט יכול לגרום לאיבוד הליבידו מצד שני הצדדים, אך הכנה ראויה למצב זה, שיתוף הדדי ואפילו הליכה לייעוץ בעניין יכולים לפתור גם סוגיה חשובה זו.
"לסיכום", אומר פרופ' חלק, "צריך לזכור כי הריון הוא תהליך טבעי שגובה אגרה מגוף האישה וממערכת היחסים שלה עם בן זוגה בין אם לטובה ובין אם לרעה. החשוב הוא לדעת לאזן בין כל הדברים ולהכיר בכך שהריון הוא מצב מיוחד, הדורש היערכות מיוחדת והתמודדות שונה ולעיתים מורכבת. בכל מקרה, מרבית התופעות הפיזיות אמורות לחלוף לאחר שישה שבועות מיום הלידה. לכן, כל מצב חריג או מתמשך מעבר לזמן זה מחייב ייעוץ מיוחד.
