דיכאון שלאחר הלידה כשהאמהות אינה מובנת מאליה... א'
שלח לחבר
החיים המודרניים והשינויים החברתיים והמשפחתיים קשורים לשיעור הגבוה של דיכאונות לאחר הלידה בחברה המערבית, שכן רבות מבעיות ההסתגלות שחוות הנשים בימינו מושפעות מלחצי התקופה המודרנית.
מאת: יעל איתן-שילר ,M.A פסיכולוגיה חברתית, מנחת קבוצות מוסמכת, מתמחה בטיפול אישי, זוגי ומשפחתי ובסדנאות טיפוליות לנשים ולזוגות המתמודדים עם קשיי פריון.
חלק א'
בתורה מסופר שכשאלוהים גרש את חווה מגן העדןהאלוהי אמר לה:
"הרבה ארבה עצבונך והרונך, בעצב תלדי בנים".
ישנשים שצערן בקושי להרות. יש שמתקשות להחזיק בהריונן. יש שצערן רב בלידה הקשה,הגורמת להן ייסורים. ויש שהצער בא אחרי הלידה, והוא לא בגוף כי אם בנפש.
טיבהשל האמהות לזרום קדימה, לצמוח עם החיים החדשים, להתרחב, לפתוח את המעגל של ה"אני"המצומצם למעגל המקיף את ה"אני והתינוק שלי". כמו צמח חי וגדל מטמיעה האישה בתוכה אתהאמהות ומפנה לה מקום. אבל, יש שהאמהות כמוה כגל המאיים להציף את האישה ומתיש אתכוחותיה. היא נתקפת חרדה גדולה כאילו קרקע נשמטת תחת רגליה. אין בה כוח לשוב לעלותאל החוף. באותה שעה התנועה נעצרת, נחסמת, ונוצר משבר. לעיתים הוא גלוי וברורמראשיתו, אך, לעיתים קרובות יותר, הוא מחלחל במסתרים, סמוי לאם עצמה, לסובבים אותהולמטפלים בה. הבעיה הנפשית לובשת דמות אחרת, מקבלת שם אחר.
האישה סובלת בשקט,מחכה עד יעבור זעם. הנפילה באה פתאום, כביכול.
( תמר קרון, מתוך: נשיםורודות)
ההתייחסות ל"מצב הרוח העגום"שלאחר הלידה הופיעה לראשונהבספרות הרפואית בשנות המאה ה-19 המאוחרות. savage ב 1875 השתמש במושג "קדחת החלב" (milk fever), שכן מצב הרוח העגום הופיע יחד עם הופעת החלב. נשים רבות לאחר לידהדיווחו על קשיי הרדמות, חוסר מנוחה, בלבול, התקפי בכי ללא כל סיבה ברורה, עייפותונטייה לרגזנות (yalom et al., 1968).
אמנם דיכאון שלאחר הלידה היה קייםכבר בימי קדם,אך החיים המודרניים והשינויים החברתיים והמשפחתיים קשורים לשיעורהגבוה של דיכאונות לאחר הלידה בחברה המערבית, שכן רבות מבעיות ההסתגלות שחוות הנשיםבימינו מושפעות מלחצי התקופה המודרנית. גם מבחינת השפה, עצם השימוש במונח המודרני "חופשת לידה" מעביר מסר אחר מהמונח העתיק "משכב לידה" והם הרי מתארים בדיוק את אותומצב. ה"מהומה" שמחוללת האימהות החדשה נחשבת עדיין לטאבו. אנחנו משוחחים בפתיחותהיום על הריון ועל העובדה שהלידה כואבת אבל כמעט לא מזכירים את ספיחיה, גם לאבשיעורי ההכנה ללידה.
לידה היא אירוע בעל פוטנציאל למשבר. זהו מצב חדש הדורשמהמערכת לגלות גמישות, להסתגל, להשתנות. לא מעט נשים חשות תחושות סותרות. רגע אחדהן מסוגלות ליהנות מהשהייה בבית וברגע הבא להרגיש לכודות, הן עשויות להתעטף באושרעל סף האופוריה, כמי שהגשימו את עצמן ואת הנשיות שלהן, ובמקביל לחוש דכדוך וחוסרתקווה, כאילו הן כלואות בתוך גורל נשי ובגוף העושה כרצונו. הן מרגישות שיש להן זהותחדשה, הן חוות התכנסות חושנית אל גופן ואל התינוק ותחושה של פריצה אל החייםהאמיתיים, אבל יש להן גם תחושה שאבדו להן החיים הקודמים.
חופשת הלידה יכולהלהיות מנוחה משנות עבודה ארוכות ובאותה העת החופשה עלולה להפוך לכלא, לתחושה שהןנפלטו ממעגל החיים. גם היחס לתינוק אינו חד ממדי. לצד בקיעה של מעיינות אהבה, עולהחרדה שאין האישה אוהבת את תינוקה באופן מספיק, או שאין היא מסוגלת להיות אם טובהמספיק. בתקופה זו ניכרים סימנים לבלבול בזהות העצמית, לחרדה כלכלית ולחרדה מפניהאחריות לתינוק. ומעל הכל מרחפת, לעיתים, חרדה עמומה מפני איבוד השליטה על החרדהעצמה.
השינויים שעוברים על האישה במהלך ההריון והלידה אינם חולפים עם יציאתושל העובר מן הרחם. מחקרים מראים שבתקופה הראשונה לאחר הלידה קיימת אצל היולדתרגישות יתר אשר יכולה להתבטא בהפרעות נפשיות שונות. ההפרעה השכיחה ביותר היאהדיכאון. המונח "דיכאון שלאחר הלידה" אינו מתאר מצב אחד אלא קשת שלמה של הפרעותנפשיות בדרגות חומרה שונות ובזמני הופעה שונים לאחר הלידה.
הספרות מתארתשלוש קטגוריות של דיכאון אחרי לידה:
המצב המתון ביותר מכונה 'תוגת האמהות'.שמות נוספים לאותו מצב: baby blues , maternity blues , עצבות לאחר הלידה, דכדוךלאחר הלידה. התופעה מופיעה בשכיחות של 50-70 אחוזים מכלל הנשים היולדות, אינהפתולוגית ואינה מצריכה טיפול.
היא מתבטאת ברגישות יתר, בשינויים קיצוניים במצבהרוח, בפרצי בכי ובהרגשה כללית של דכדוך, ייאוש, לחץ. לרגע האישה מאד מאושרת ואחרידקה בא הבכי. הסימפטומים האלה מגיעים לשיא עוצמתם בין היום השלישי והחמישי לאחרהלידה וברוב המקרים חולפים בעצמם תוך מספר ימים. ברוב המקרים תמיכה נפשית, הרגעהוהבנת התופעה, תוך הדגשת האופי החולף שלה, הם הטיפול הנכון במצב זה. חשיבות רבה ישלמעקב אחר היולדת העצובה, כיוון שלעיתים רחוקות התסמינים מתחזקים והעצבות הופכתלדיכאון ממשי.
בקצה השני של סולם העוצמות נמצאת התופעה המכונה 'פסיכוזהאחרי לידה'. הפרעה זו נדירה ומופיעה בשכיחות של 2-1 נשים לכל 1000 יולדות. הסימניםמופיעים לרוב במהלך ארבעת השבועות הראשונים לאחר הלידה אך יכולים להמשך עד תשעיםיום מהלידה. הפסיכוזה אחרי לידה משבשת באופן חמור את התפקוד של הנשים הלוקות בה.
הן סובלות מדיכאון, בלבול, ערפול ההכרה, ניתוק קשר עם המציאות, מהזיות וממחשבותשווא, שלעיתים קרובות מתמקדות במוות של התינוק או בהיותו אלוהי או שטני. ההזיותהאלה עלולות להורות לאישה לפגוע בעצמה או באחרים ולפיכך נשים שסובלות מההפרעה הזאתנמצאות בסיכון גבוה להתאבדות או להריגת התינוק.
בין שתי הקטגוריותהקיצוניות הללו נמצא המצב המכונה 'דיכאון שלאחר הלידה'. (שם נוסף: "תסמונת הדיכאוןהכרוני לאחר הלידה") תופעה זו מוכרת כיום כסיבוך ייחודי של הלידה. מידת החומרה ומשךהדיכאון הזה משתנה מאישה לאישה. מחקרים מראים ששכיחותו של דיכאון שלאחר לידה היאבין 10 ל 15 אחוזים מכלל הנשים היולדות, והרבה יותר גבוהה (כמעט 30 אחוזים) מכללהמתבגרות היולדות. בד"כ הדיכאון מתפרץ בתקופה של עד שלושה חודשים לאחר הלידה ונמשךחצי שנה עד שנה.
זה דיכאון לכל דבר, שיש לו הגדרות פסיכיאטריות והוא מגיב יפהמאד לטיפול תרופתי ושיחתי. הואיל וחלק גדול מן הנשים שמתמודדות עם דיכאון שלאחרלידה לא סבלו קודם לכן מהפרעות נפשיות ולא טופלו ע"י איש מקצוע, לגינקולוג או לרופאהמשפחה יש תפקיד חשוב באבחון ההפרעה ובהפניה לטיפול של אנשי מקצוע בבריאותהנפש.
"בתחילה פשוט הרגשתי במצב רוח ירוד. תחושות השמחה שחוויתי עם הלידהדעכו והותירו אותי איכשהו תלויה באוויר. לאחר מכן התחלתי לאבד את העניין וההתלהבותבעיסוקים הרגילים שלי ומצאתי את עצמי משוטטת בבית בתחושה שאין לי מה לעשות. השבועותחלפו והמצב התדרדר. תחושותיי התעצמו והפכו לתחושה עמוקה ומטילת אימה שאין לי מהלעשות בזמן שחולף ואין לי מה לעשות בחיי.
נראה היה שערפל כבד של חוסר משמעותעולה ממעמקי האדמה ואופף את כל גופי. הרגשתי כאילו חור שחור נפער בגרוני - חור שהלךוגדל עד שהגיע לבטני, סבלתי מבחילה גופנית ממש. בבוקר החור השחור שכרסם בתוכי אייםלבלוע אותי לחלוטין. לא הייתי מסוגלת לבצע את המטלות הקטנות ביותר. עדיין לא הבנתימה קורה לי. ידעתי רק שהדבר הגרוע ביותר בעולם הוא להיות בהכרה".(ד.ב.)
ביטויים רגשיים של 'דיכאון לאחר הלידה':
תחושת בדידות,מצב רוח ירוד, עצבנות בולטת והתפרצויות כעס בלתי מוסברות, עצבות, ייאוש, קהותרגשית, פחד מאי יכולת להתמודד עם האמהות, חוסר תקווה, בכי, תחושת אדישות או דחייהכלפי התינוק, תחושת אשמה, תחושת בושה (בעיקר באותם מקרים שקיימת בהם תחושת ניכור אודחייה של התינוק. תחושה זו עלולה למנוע מהאם לשתף את הקרובים לה במצבה או לפנותלעזרה.
היא מנסה להתגבר בכוחות עצמה וחשה עוד יותר מותשת ומתוסכלת ובטחונההעצמי כאם וכאישה מתערער), תחושת כישלון, תחושה של חוסר ערך, דימוי עצמי נמוך,ביקורת ושנאה עצמית, דאגה מוגזמת לבריאות התינוק, חרדות ודאגנות יתר, בלבול בזהותהעצמית, תחושת מתח, אי שקט קשה, תחושת חוסר אונים וחוסר מוצא, פסימיות, איבוד ענייןבפעילויות שקודם לכן היו מקור הנאה, הסתגרות והימנעות ממפגש עם חברים ומשיחותטלפון.
ביטויים פיזיולוגיים של 'דיכאון לאחר הלידה':
עייפותמתמשכת, אי נוחות גופנית, קושי רב בתפקוד היומיומי ותחושה שאפילו מטלות פשוטות הןבבחינת מעמסה בלתי נסבלת, קשיים בשינה (נדודי שינה, קושי בהרדמות, יקיצה מוקדמת),קשיים באכילה (תאבון ירוד, ירידה בולטת במשקל), קושי לטפל בתינוק, כאבים בבטן,כאבים בחזה, דפיקות לב מואצות, כאבי ראש, חוסר מרץ, עור יבש, קצוות גפייםקרות.
ביטויים קוגניטיביים של 'דיכאון לאחר הלידה':
קושי בריכוזובקבלת החלטות, מחשבות חוזרות על מוות או על התאבדות, מחשבותאובססיביות.
הערות:
*יש לציין כי לא כל הסימפטומים חייביםלהופיע.
*יש שהפרעות נפשיות שמקורן בלידה ובחוויית האמהות מתפרצות לאחרזמן, בשלבים שונים בהתפתחות הקשר בין האם לתינוק. הפרעות אלה מכונות "תגובותמאוחרות למשבר לידה" (delayed postpartum reactions).
בפרקים הבאים של המאמר:
חלק ב: הגורמים לדיכאון שלאחרהלידה.
