שיליה סובבת עולם (ואוכל גם)
שלח לחברבהיותה של השיליה קשורה לחבל הטבור מצד אחד ולאם מהצד השני, מהווה השליה תחנת הזנה וחמצן. מעצם תפקידה כספק מזון, עשירה השיליה ברכיבי תזונה רבים. מלבד נקבת האדם, ניזונות נקבות מחלקת היונקים ממנה לאחר ההמלטה.
מאת: טובה קראוזה – דיאטנית קלינית, מתמחה בתזונה בהריון ולאחר לידה, לאם ולתינוק ומרצה בנושא התחלת מזון מוצק*.
השיליה היא איבר כלי דם אשר מתפתח בתוך הרחם במהלך ההריון. בהיותה קשורה לחבל הטבור מצד אחד ולאם מהצד השני, מהווה השליה תחנת הזנה וחמצן. מעצם תפקידה כספק מזון, עשירה השיליה ברכיבי תזונה רבים. מלבד נקבת האדם, ניזונות נקבות מחלקת היונקים ממנה לאחר ההמלטה.
בעיני הרפואה המערבית, השיליה נתפסת כפסולת, אולם מסתבר שעבור תרבויות רבות בעולם לשיליה יש משמעות טיקסית. במקומות רבים בעולם מעריצים את השיליה כיוון שהיא מסמלת את החיים והיא גם מקבלת טיפול בהתאם.
בחלק מהתרבויות קוברים את השיליה באדמה: האינדיאנים בני שבט הנאבאחו קוברים את השיליה בין ארבע פינות השמורה כסימן מקשר בין אדמת האבות לבין האנשים. כך גם המאורים בניו-זילנד, אשר בשפתם המונחים "שיליה" ו"אדמה" הם אותה מילה. בבוליביה מאמינים כי לשיליה יש נשמה משלה, ולכן האב רוחץ וקובר אותה במקום סודי ומוצל. אם הדבר לא נעשה כשורה, מאמינים שם, האם או התינוק עשויים לחלות מאוד ואף למות. בני שבט האיבו בניגריה ובגאנה מתייחסים לשיליה כאל התאום המת של התינוק החי וקוברים אותה בטקס מלא. אמהות פיליפיניות קוברות את השיליה עם ספרים, בתקווה שהילד שנולד יהיה חכם.
בדרום מזרח אסיה למילה "שיליה" יש גם משמעות של "מעיל", מכיוון שזהו הבגד הראשון של התינוק. השיליה נקברת, ולפי אמונתם, הנשמה עוברת מסע לאחר המוות, אשר מגיע לסיומו במקום בו קבור המעיל, השיליה.
יש גם תרבויות שבהן מקובלת אכילת השיליה.
הכנת השיליה לאכילה על ידי האמהות נחשבת פעולה מסורתית בקרב הסינים והויאטנמים. הסינים מאמינים כי אם מניקה צריכה להרתיח את השיליה, להכין ממנה "מרק צח" ולשתות אותו כדי לשפר את ייצור החלב שלה.
הרפואה הסינית המסורתית גם משתמשת בשיליה לצרכי ריפוי. לפי האמונה, השיליה מוסיפה לצ``י (אנרגיה) הכללית ומזינה את הדם. היא גם מחזקת את הצ``י של הריאות ומחזקת את הכליות. השיליה נמצאת בשימוש נרחב לטיפול במחלות כרוניות. במחקר אחד, 57 נשים מניקות עם בעיות באספקת החלב שלהן קיבלו שיליה אנושית ותוך ארבעה ימים, ל- 48 מהן היה שיפור משמעותי בייצור החלב.
בחברה המערבית מקובל שימוש לא-טיקסי בשיליה, במיוחד על-ידי חברות קוסמטיקה לצורך ייצור "תמצית שיליה" למניעת קמטים. בשנת 1994 בריטניה אסרה את איסוף השיליות בבתי יולדות לאחר שנודע כי בכל שנה נאספו 360 טונות של שיליות והועברו לחברות קוסמטיקה מצרפת.
בשנות השבעים, ה"היפים" מקבוצת ה- earth mothers נהגו לבשל את השיליה ולאכול אותה ונאמר עליה כי היא עשויה להקל על דיכאון שלאחר לידה. בשנים האחרונות מתקמבק בבריטניה ובארצות הברית הטרנד של בישול השיליה ואכילתה במסיבה רבת משתתפים לכבוד הרך הנולד. הרשת מלאה במידע רלוונטי.
אכילת השיליה לא התקבלה באהדה כאשר שודרה בבריטניה בשנת 1998 תוכנית הבישול tv dinner ובה צולם זוג שחגג את לידת ביתם על ידי בישול השיליה והגשתה כמנה עיקרית בארוחה לבני המשפחה. הזוג נימק את אכילת השיליה כאמצעי סימלי לכך שכל בני המשפחה חולקים ביניהם גנים משותפים, וכמחווה לטקסים דומים ברחבי העולם. אגב, מתוך 20 המוזמנים, רק שלושה ויתרו על התענוג.
שידור התוכנית הביא עמו גל תלונות מכל רחבי המדינה, ובתחנה החליטו שהתוכנית נגעה בטאבו. אכילת השליה תוארה כצורה של קניבליזם, שבהחלט עשוי לעורר מחלוקת. ולגבינו, זה גם לא כשר...
מה באמת מכילה השיליה? ככל שחיפשתי לא הצלחתי למצוא מידע על ערכה התזונתי. אך ניתן בהחלט להסיק כי היא עשירה בברזל, באבץ, בויטמין b12, בחלבון וגם בכולסטרול (כמו כל איבר פנימי). באחד המקורות נכתב כי השיליה עשירה בויטמין b6 ובכך מסייע למניעת דיכאון שלאחר לידה (אגב, ויטמין זה מצוי בשפע גם בבננות, בשעועית ובקורנפלקס...).
אם החלטתם ללכת על זה, עקרונית, אין בעיה לקבל את השיליה הביתה. הרי כל מה שמוציאים מגופך שייך לך, ואת מוזמנת לקחת אותה איתך, אם יש לך מקום בפריזר (השיליה שוקלת כשישית ממשקל התינוק). במהלך השנים פגשתי לא מעט נשים שהכינו מהשיליה שלהן תכשיר הומיאופתי ולדבריהן הוא שיפר מאוד את הרגשתן בתקופה שלאחר הלידה.
