סיפור הלידה של אליה
שלח לחבר
אושפזתי בשבוע 37 בבית חולים בשל צירים לא סדירים ושוחררתי לביתי מכיוון שלא התפתחה לידה.
כשבוע בדיוק לאחר מכן (לאחר שיומיים לפני כן הייתי עם הפרשות מאוד מוזרות ולא רגילות)קמתי בבוקר ולהפרשות התלוו כמה טיפות דם, די נבהלתי וניגשתי להיבדק, הופניתי לבית חולים לבדיקה ליתר בטחון...
אושפזתי בשבוע 37 בבית חולים בשל צירים לא סדירים ושוחררתי לביתי מכיוון שלא התפתחה לידה.
כשבוע בדיוק לאחר מכן (לאחר שיומיים לפני כן הייתי עם הפרשות מאוד מוזרות ולא רגילות)קמתי בבוקר ולהפרשות התלוו כמה טיפות דם, די נבהלתי וניגשתי להיבדק, הופניתי לבית חולים לבדיקה ליתר בטחון על אף שהרופא אמר לי שאין זה מסמן לידה שקרובה כל כך, הוא אמר שזה כנראה התחלת שחרור של הפקק הרירי ויש כאלה שגם סוחבות עד סוף ההריון את המצב הזה, באותו רגע התחילו לי כאבים, כמו כאבי מחזור ופתאום דקירות בזמנים מאוד מוגדרים ואז הבנתי שאלו צירים כשניגשתי לבית החולים הייתי עם פתיחה של 2 אצבעות, כלומר התחלת לידה , אושפזתי ב"סלון"שליד חדר הלידה וחיכינו אני ובעלי להתפתחויות , בינתיים דאגנו שביתי הקטנה שהייתה בגן לא תדע ושגיסתי תיקח אותה מהגן, לא ידענו בדיוק מה יהיה, הרופאים המליצו על הליכה לצורך הגדלת הפתיחה אז התהלכנו בבית החולים והלכנו לאכול , והרגשתי מאוד לחץ בתחתית הבטן ובכלל כאילו כל רגע אני עומדת ללדת תינוק כי היה לי לחץ נוראי ברחם, הצירים התגברו חזרנו לחדר, ביקשתי מבעלי שיקנה לי עיתון מסויים כדי שלא ישעמם לי ואיך שהוא יצא מהחדר הרגשתי את עצמי ממש "שוחה" במים , גם שמעתי מן כמו שפותחים קולה אותו רעש והבנתי שירדו לי המים, שמחתי מאוד והזעקתי את האחות ואז הייתי עם פתיחה של 4 והכניסו אותי לחדר הלידה, חיברו אותי למוניטור והרגשתי כבר צירים חזקים יותר וסדירים יותר, בעלי היה שותף נהדר וכל הזמן הצחיק אותי וצלם אותי מכאן הבנו שזה הולך לקרות היום, אז ביחד אזרנו כוחות משותפים וממש נהננו מכל רגע , בפתיחה של כמעט 7 לא יכולתי ובקשתי אפידורל, זריקה מאוד לא נעימה אבל היום בדיעבד אני אומרת שטוב שלקחתי כי לא הייתי מסוגלת לעמוד בזה, בכלל אני חושבת שחשוב מאוד להיות רגועים כמה שניתן בלידה כדי להנות מכל רגע ולא צריך לחשוש לקחת משהו מרגיע להיפך.
בהצלחה לכולן.
יפעת
