סיפור הלידה של דולב
ביום חמישי 1/6/06 הייתה לי ירידת מים בערב, מיד נסענו לבית החולים בלינסון מה שכן לא נלחצתי בכלל התקלחתי להנאתי התבשמתי ונסענו לדרכנו בידיעה שזהו זה קורה.
ביום חמישי 1/6/06 הייתה לי ירידת מים בערב, מיד נסענו לבית החולים בלינסון מה שכן לא נלחצתי בכלל התקלחתי להנאתי התבשמתי ונסענו לדרכנו בידיעה שזהו זה קורה.
הגענו לביה"ח ערכו לי בדיקת אולטראסאונד הרופא הנוראי שעשה טעות גדולה שתעלה לו ביוקר מצא שיש שקי מי שפיר והחליט בשבילי שזו הייתה בריחת שתן,לא שכנעתי אותו אחרת אמרתי לו שאני יודעת שהייתה לי ירידת מים.הוא דחף את אצבעותיו באגרסיביות שכאב לי יום שלם אחרי זה.
בסופו של דבר הוא החליט לשחרר אותי הביתה..הבנתן? ירידת מים ואני בבית כי הוא חושש שזו בריחת שתן.
קוראים לרופא שצריך להישלל ממנו הרשיון ד"ר סקורניק אלכס,הזהרו והישמרו מפניו!!!
הגענו הביתה וכל הלילה לא ישנתי ידעתי שמשהו לא בסדר.
הגענו ביום שישי לביקורת כולם הרימו שם גבות איך שחררו אותי עם ירידת מים הביתה.
הסיפור שלי עבר מפה לאוזן מהר מאוד. הרופא הנחמד שהיה במשמרת בדק אותי ומצא שנגמרו לי מי השפיר ושאני צריכה דחוף אשפוז וזירוז וכך היה.
הגעתי למחלקה לסיכון גבוה ושם נתנו לי זירוז בערב שישי,סבלתי מצירים כל הלילה עד שנתנו לי טשטוש, בסופו של דבר בפתיחה 2.5 הורידו אותי לחדר לידה ושם בפתיחה של 4 ס"מ נתנו לי אפידורל. הצירים היו כואבים כל כך אבל שמחתי שחוויתי אותם כחלק מהתהליך המופלא.
לאחר האפידרול הרגשתי בגן עדן, 12 שעות חיכיתי בשכיבה עד לפתיחה הרצויה ואז זה הגיע,בעלי עם רגל אחת והמיילדת עם רגל שנייה,ואני לוחצת וכואב לי כל הגוף בעיקר כמובן הצוואר אבל אני לא מוותרת ולוחצת כי אני יודעת שזה הסוף.אני חייבת לציין שהמיילדת התייחסה לתכנית לידה שכתבתי ועבדה לפי הוראותיי.היא רצתה לחתוך ולא הסכמתי כך שלבסוף יצאתי רק עם קרע קטן.לאחר חצי שעה אפילו פחות נולד הנסיך הקטן שעד היום פוקח את עיניו כמו ברגע שנולד,בעלי ראה הכול ונהנה מכל רגע,הוא חתך את חבל הטבור כבקשתי וזו הייתה חוויה גדולה.
ילדתי ביום שבת בשעה 23:40 והנסיך שוקל 3040 .
עברתי להתאוששות ושם שלחתי סמס לכולם שילדתי,על זה חשבתי בהתאוששות...
כל השהות שלי שם התגעגעתי להיות איתו ושמחתי כשהגענו הבייתה אתמול.
חזרתי להניק היום שוב אחרי שיום שלם נתתי לו סימילאק בגלל כאבי תופת אבל עכשיו אני לא מוותרת זה מה שרציתי מלכתחילה וכך יהיה.
ביום ראשון הברית בע"ה ושם נגלה לכולם את השם שבחרנו לו, אני בחרתי אותו כבר משבוע 13.
לסיום אני חייבת לציין שזו הייתה החוויה הכי מדהימה והכי מחשלת שיש בחיים שום דבר לא ישווה לזה ואני מוכנה לעבור את זה עוד פעם. תמיד צריך לחשוב על התהליך ולא רק על התוצאה אבל פה אני חושבת על הכול כי חוויתי גם ירידת מים, גם צירים וגם לידה מדהימה ומהירה.
תיהנו מכל דקה ותדעו דבר חשוב.."ברוך שעשני אישה".