סיפור הלידה של יואב
שלח לחברבמהלך החודש התשיעי כולו חוויתי צירונים, שאמנם היו סדירים אך לא היו כואבים ולא קידמו לשום מקום. השבועות הלכו ונקפו והגענו כבר לקראת סוף שבוע 42... ביום ראשון היינו אמורים ללכת שוב למוניטור בתל השומר אשר סביר להניח יסתיים בהמלצה לזירוז. אני קצת מדוכאת מהמחשבה על שכיבה שעות ארוכות עם פיטוצין אך משלימה בלית ברירה עם הגזירה.
מאת: shlomits
במהלך החודש התשיעי כולו חוויתי צירונים, שאמנם היו סדירים אך לא היו כואבים ולא קידמו לשום מקום. השבועות הלכו ונקפו והגענו כבר לקראת סוף שבוע 42... ביום ראשון היינו אמורים ללכת שוב למוניטור בתל השומר אשר סביר להניח יסתיים בהמלצה לזירוז. אני קצת מדוכאת מהמחשבה על שכיבה שעות ארוכות עם פיטוצין אך משלימה בלית ברירה עם הגזירה.
ב3 בלילה שבין מוצאי שבת ליום ראשון אני מתעוררת ממה שנראה כמו ציר רציני. אני מסרבת להתרגש כי אזעקות שווא כאלה כבר היו מנת חלקי, מנסה לחזור לישון, מותשת לאחר מספר לילות ללא שינה, אך הכאבים מונעים זאת ממני. מגיעים גלי כאב די רציניים, אך די רחוקים זה מזה, כאשר בין לבין אני רצה לשירותים להתרוקן...יוני מתעורר מכל התנועה בחדר ואני משתפת אותו במה שקורה, ושאני לא בטוחה אולי כאבי הבטן הם סתם כאבי שירותים...אי הוודאות נמשכת אך היות והכאבים נמשכים גם הם, אני מתחילה לתרגל טכניקות שלמדתי ביוגה לזמן הצירים ומגלה שעמידה על 4 או פשוט עמידה כשאני תלויה על בעלי הן שתי השיטות הכי טובות עבורי. מה שהכי עוזר זה שבעלי מכיר גם הוא את השיטות, מחבק אותי בזמן הציר ומזכיר לי לנשום לאט ועמוק במקום להיכנס לפאניקה מגל הכאב. החל מ- 5-6 בבוקר עושה רושם שהם די סדירים אז אנחנו מתחילים למדוד זמנים. בינתיים אני נכנסת לאמבטיה ומגלה את הטוש- האפידורל הטבעי. לא יאומן כמה הוא מקל על הכאב, הבעיה היחידה שאני צריכה לעמוד כי הישיבה מגבירה את הכאבים ובשעה 8:00 בערך, לאחר כ3 שעות שהם מגיעים כל 5 דקות אנחנו לוקחים את הפקלאות ונוסעים לתל השומר, הפעם די בטוחים שכדי ללדת...
הנסיעה ברכב מאד קשה לי כי כאמור ישיבה היא הזווית הגרועה ביותר, אך עוברים את זה ומגיעים למיון יולדות. שם מתחיל התהליך הרגיל- שתן בסטיק, מתן פרטים אישיים וכו' והמיילדת רוצה לחבר אותי למוניטור. אני מנסה לחשוב איך אוכל להתמודד כרגע עם שכיבה על הצד במשך 20 דקות כאשר למזלי עוברת הרופאה במקום ואומרת למיילדת "חכי- זאת נראית לי רצינית, אני אבדוק אותה קודם". מעולם לא חשבתי שאשמח לבדיקה גניקולוגית...אני נשכבת על השולחן ו... בינגו- פתיחה של 5-6!
המיילדת דנה ודה נותנת לי חלוק ושולחת אותי להתקלח. אני שוקלת לעשות חוקן אך הכאבים...הכאבים...המיילדת מציעה שנוותר על מנת שנוכל להתחבר כבר לעירוי הנוזלים. אני מתקלחת , לובשת את החלוק ועולה על המיטה. דנה מחברת אותי לעירוי ומבטיחה שעוד רבע שעה- 20 דקות יגיע המרדים "זאת אומרת" שתינו אומרות ביחד "עוד 4-5 צירים..." המרדים אכן מגיע כמובטח וגם הוא כמו כל הצוות ידידותי ומקסים (עושה לי מסאג' בגב בזמן הציר...) רבע שעה אחר כך אני כבר עם אפידורל ומרגישה רק לחץ קליל ביותר באזור הישבן בסוף כל ציר... ואז מתחיל מצעד הרופאים. מסתבר שלזאטוט יש דופק נמוך... מה זה אומר? מי יודע. משכיבים אותי על הצד ונותנים לי מסכת חמצן, ומחכים שהפתיחה תתקדם. בינתיים ממשיכים לדאוג שהדופק קצת נמוך. ואז מגיע הרגע המיוחל, פתיחה של 10. "התינוק שלך" אומרת לי הרופאה " צריך לצאת עכשיו!" החדר מתמלא בצוות רפואי- 3 רופאים ושתי מיילדות, אור גדול נדלק ואני מתחילה ללחוץ. בקושי לחצתי לחיצה אחת או שתיים וכבר משחילים לי ואקום ומושכים אותו החוצה. בין לבין הלחיצות אני שומעת שמגלחים וחותכים אותי וחושבת לעצמי-מזל שלא התעניתי עם עיסוי הפרינאום, שלא היה עוזר בכל מקרה...עוד כמה לחיצות חזקות וב- 12:30 הקטנצ'יק בחוץ. מסתבר שחבל הטבור היה כרוך לו מסביב לצוואר. כמובן שקודם כל בודקים אותו ולא נותנים לנו ממש להתקרב אליו, בינתיים אני פוקחת עיניים ומסתכלת סביב ומגלה על השולחן לידי זוג מלקחיים גדולים ועקובים מדם...מסתבר שהשתמשו במלקחיים להוציא אותו. נותנים לי להחזיק אותו כמה דקות אבל בגלל הלידה הבעייתית רופא צריך לבדוק אותו מייד כך שאין מה לדבר על הנקה. יוני מלווה אותו למחלקה והרופא מתחיל בעבודת המקרמה על החתך... אבל זה כבר סיפור אחר.
וכך בא לעולם יואב שמואל!
