סיפור הלידה של נועה - mamy
  • מחשבון הריון
  • מחשבון ביוץ
  • מחשבון משקל

מחשבון לחישוב תאריך לידה

מחשבון הריון יסייע לך להיות מעודכנת בהתקדמות ההריון שלך. כל שעליך לעשות – הכניסי תאריך ווסת אחרון למחשבון הריון וגלי נתונים על ההריון שלך.

תאריך וסת אחרון

מחשבון לשיעור תאריך ביוץ

מחשבון ביוץ יסייע לך לאתר את מועד הביוץ המשוער בהנחה שהמחזור החודשי שלך סדיר.

תאריך וסת אחרון

משך המחזור החודשי (?)

מחשבון הוספת משקל בהריון

מחשבון זה יסייע לך להעריך האם העליה במשקלך במהלך ההריון תקינה וכמה עוד עלייך לעלות במשקל עד הלידה.
גובה (מטרים, לדוגמה - 64.1מטר)
משקל בתחילת ההריון (ק"ג)
משקל נוכחי (ק"ג)
שבוע הריון (בין שבועות 24-21)

  • שם לתינוק
  • לוח אירועים mamy
  • mamymail
alt

פירוש נומרולוגי חינם

הקלידו שם פרטי ומיד תקבלו במייל את הניתוח הנומרולוגי של השם שבחרתם.

alt

מפגשי בוקר חינם

כולכן מוזמנות חינם לזמן איכות עם הבייבי בקניונים ברחבי הארץ.

alt

העובר שלך רוצה לדבר איתך

אמא, בואי הרשמי וקבלי ממני העובר שלך מכתב שבועי ובו מידע על ההתפתחות שלי ועוד...


כנסי לעמוד הפייסבוק שלנו לקבלת המלצות ועדכונים

סיפור הלידה של נועה

הדפסה altשלח לחבר
מאת
דוא"ל של החבר
פורסם ב: 02.02.2009

הופ, מה זה? אאוצ' זה כאב. לא מכירה את הכאב הזה. מבקשת מהשעון עזרה ומתחילה לתזמן. אמה מתעכבת מעט כי כרגיל הגן לא היה פתוח. היא מגיעה ושוב הכאב ההוא, מביטה בשעון, עברו 10 דקות מהפעם הקודמת. אני אומרת לאמה שכנראה הרגע המיוחל הגיע. היא שואלת אז למה את הולכת לעבודה? אני עונה בשתיקה... לא יודעת.



סיפור הלידה של נועה

בשבת קריר ואני לא מרגישה כ"כ טוב. פעם חם ופעם קר. כבד לי ואני מרגישה מגושמת. חושבת אולי לא ללכת מחר לעבודה. קצת חופש, קצת לנוח. עוד מעט אני ארצה את המנוחה.

 

שירה שואלת למה "פוקסי"  - השם שהיא כינתה אותך במהלך ההיריון – לא מגיעה כי כבר חורף ואני הבטחתי שהחורף יגיע יחד עם האחות הקטנה שלה.

 

בוקר בא אחרי לילה בו התהפכתי מצד לצד, לא הצלחתי להרדם בכלל. אולי בכל זאת להתקשר ולהודיע על ההיעדרות? לא יודעת. לא כדאי.

 

מעירה את שירה ומתארגנות. מתקשרת לאמה להשכמה לפי בקשתה.  אני ושירה יוצאות מהבית. גשום מאוד וקר.  מתחילות לצעוד לעבר נקודת האיסוף.

 

הופ, מה זה? אאוצ' זה כאב. לא מכירה את הכאב הזה. מבקשת מהשעון עזרה ומתחילה לתזמן. אמה מתעכבת מעט כי כרגיל הגן לא היה פתוח. היא מגיעה ושוב הכאב ההוא, מביטה בשעון, עברו 10 דקות מהפעם הקודמת. אני אומרת לאמה שכנראה הרגע המיוחל הגיע. היא שואלת אז למה את הולכת לעבודה? אני עונה בשתיקה... לא יודעת.

 

מגיעים לגן של שירה. חיבוק, נשיקה, ברכת יום טוב וציר.

מגיעה לעבודה ומודיעה למירה המנהלת וזו שאעבוד איתה בתינוקייה עד הלידה כי יש לי צירים. גם היא נרגשת ושואלת למה הגעת לעבודה ואם אני רוצה ללכת לבי"ח, אני עונה שלא כרגע. אחרי 10 דקות מגיע ציר נוסף ואיתו שאר העובדות בפעוטון, כולן שמעו שאני עם צירים וכולן מתרגשות.

 

מירה מבקשת ממני שאלך לגנון של דוריס, הגן שבו התחלתי לעבוד בתחילת השנה ואליו אחזור לאחר חופשת הלידה, כי הדס צריכה ללכת הבייתה. אני ניגשת לשם, ודוריס אומרת לי לשבת ולא לעשות כלום. רק להשגיח על הילדים.

 

ניגש אליי עמית, ילד יפה וחכם, ושואל אותי: "חוה, מה קרה לך בפנים..."  אז אני מסבירה לו שהתינוקת מסמנת לי שהיא רוצה לצאת החוצה.

 

מסמסת לחברות שאני עם צירים. הן אומרות לי שאני לא נורמלית שאני בעבודה, שאשמור על עצמי ועל קשר. יוצרת קשר עם סבתא שרה וזהבה ומעדכנת על המצב. מתייעצת עם דודה לימור אם כדאי כבר להגיע לבי"ח. גם היא חושבת שלא.

 

יוצרת קשר עם אבא והוא נרגש.

הצירים ממשיכים והשעון מורה כי הם כל 7 דקות.

זה יום ראשון, וביום זה אני מסיימת לעבוד בשעה 1 וחצי בצהרים. השעה מגיעה בזחילה האופיינית לצב. אבל בסופו של דבר זה מגיע. אני ניגשת להיפרד מכל המטפלות. הן מברכות ומהמרות עם זה קורה היום או מחר. הרוב קובע כי אכן היום אני יולדת. אחת אומרת שלא כי הבטן שלי עוד לא למטה.

 

למעלה למטה, לא יודעת, אני יודעת שכואב לי.

נוסעת הביתה. התיק שלי לבי"ח כבר מוכן. מארגנת תיק לאבא ולשירה. הם יהיו אצל סבתא זהבה בתק' שאשהה בבי"ח. אני מבחינתי יולדת היום. מארגנת תיק קטן רק ליומיים.

 

בשעה 4 אחה"צ סבא דויד אוסף את שירה מהגן ובא לאסוף אותי. אנחנו נוסעים לאשקלון. שירה מדברת איתי בנסיעה ואני כבר מתקשה לענות לה. הצירים תכופים, ארוכים וכואבים יותר.

 

מגיעים לסבתא זהבה. ממתינה שם לאבא שמגיע יחסית מוקדם מהרגיל. אני נפרדת משירה. אומרת לה שאני אוהבת אותה מאוד מאוד. וכנראה היום תהיה לנו כבר תינוקת חדשה במשפחה.

 

לא רוצה לנסוע סתם לבי"ח ושיגידו לי שעוד מוקדם ובסופו של דבר ישחררו אותי הביתה אז בוחרת לגשת קודם לרופא נשים. מבקשת יפה מהנשים שממתינות שם להיכנס קודם. הרופא בודק אותי ואומר שאני בפתיחה של 3.5!!! אני נשארת בשוק. הוא אומר שעם ההיסטוריה של הלידה של שירה, אישה במצב של צירים לא הייתה צריכה להמתין כל היום בבית, אלא לגשת מיד לבי"ח.  נו, טוב מה זה משנה עכשיו? זה כואב ואין לי זמן וכוח להסברים...

 

השעה 17:30, מגיעים לבי"ח. בכניסה מתפללת ללידה קלה ומהירה. פותחים תיק, נכנסת לחדר לידה, מחברים אותי למוניטור, הכאבים מתגברים. שואלים אותי אם אני רוצה ללדת בקיסרי, אומרת שבשום פנים ואופן לא. מבקשים ממני לחתום על מסמך שמאשר זאת. מסרבת גם לאפידורל. השעה 19:30 אני בפתיחה של 8, שוב שואלים אותי על אופן לידה ושוב מסרבת.

  הכאבים כבר בלתי נסבלים, אני צועקת. הרופא אומר לי שבגלל שאין התקדמות צריך לבקוע את מי השפיר. אני מסרבת בתוקף. ממש כואב לי ושומעים את זה מקולי,  ורואים את זה ע"ג המוניטור.

 

השעה 20:30 ואין התקדמות. שוב מציעים לי ניתוח ושוב מסרבת גם לאפידורל.

בשעה 21:00 אני כבר לא עומדת בכאבים ומסכימה לבקיעת מי שפיר. זה חם. הרופא מבחין כי יש האטה בלב של העוברית. "ידעתי" אני צורחת עליו. אני בפתיחה של 9 ואת מסרבת לצאת. אני בוכה ודואגת לך בגלל הדופק. אני מביטה בשעון שממולי וכבר רבע לעשר. הרופא מסביר שאת במצוקה ושאין כאן מצב ללידה ויש צורך בניתוח. בהרדמה מלאה. אם עד עכשיו לא בכיתי מהכאבים, רק מלשמוע אותו אומר את זה התחלתי לבכות. אני מבינה שאין מנוס ואומרת לאבא "זהו, עוד ילד אחד וסגרנו את הבסטה". כ"כ מבואסת ומאוכזבת שהגעתי למצב של ניתוח. אני מותשת לגמרי. די דואגת לך. אולי בכל זאת הייתי צריכה לקחת אפידורל כשהגעתי לכאן.

 

מובילים אותי לחדר ניתוח. אבא וסבתא שרה מלווים אותי. אני בוכה ומתרגשת. נו, אוטוטו את ואני נפגשות.

 

הרופאים אומרים לאבא וסבתא שעוד חצי שעה בערך יוציאו את התינוקת ואותי כשעתיים לאחר מכן. לאחר ההתאוששות.

אני זוכרת את הדרך לחדר ניתוח. קר ולבן כמו בסרטים. גם את השעון שהיה שם לקחו מסרט טוב. דימיון להפליא. גם השעה, 21:55, מזכירה לי סצנה מסרט.

 

אני זוכרת שעצמתי עיניים מבקשת מבורא עולם שהכל ייגמר בשלום.

הזיכרון שלאחריו הוא בשעה 1 לפנות בוקר. בקושי רב מביטה לצדדים ורואה שאני עדיין באותו חדר קר ולבן. מתחילה לשאול את עצמי שאלות, למה אני עדיין כאן, עברו כבר 3 שעות מאז שנכנסתי, איפה הילדה שלי, איך היא, מה היה בניתוח, כמה היא נולדה, איך היא ניראת, הם כבר ראו אותה? למי היא דומה? למה אני עדיין כאן???? אין את מי לשאול.  לאחר מס' דקות מגיעה אחות שאומרת לי שהכל בסדר, תיכף יגיע סניטר שיקח אותי למחלקה. עזבי אותי אני אומרת לה, מה עם הילדה שלי? איפה היא ואיך היא? היא מתקשרת למחלקת יונקים והם אומרים לה שהכל בסדר. שהתינוקת נולדה במשקל 3255. אני מרוצה שהכל בסדר ומכמות החמסות....

 

הכאבים. אוי ה' הכאבים. כמה שכאב לי כשהתעוררתי. מבקשת כבר לצאת מהמחלקה הזאת ולראות את התינוקת שלי.

 

האחות נרדמת במשמרת. אני מעירה אותה ואומרת לה שכואב לי. היא אומרת שתיכף יביאו לי משהו להרגעה. אני מסבירה שאין תיכף זה כואב ומאוד.

 

השעה כבר 2. למה לא מוציאים אותי מכאן? אני רוצה את הילדה שלי. נו, כבר מאוחר....

 

בסביבות רבע ל-3 מוציאים אותי. אבא וסבתא שרה מחכים לי במסדרון. אני כולי תשושה וכואבת. בקושי פוקחת עיניים. מציצה עליהם והם מחייכים. אני שואלת אותם איך היא  והם אומרים חמודה. "רק חמודה" אני שואלת?? ומדהימה הם מוסיפים. אני שואלת אם הכל היה בסדר הם עונים שכן. אבא מסביר לי שגם בבדיקות האפגר הכל בסדר. אני מרוצה.

 

אני שואלת את אבא איך נקרא לך? הוא אומר שכל שם שארצה זה בסדר מבחינתו. אני אומרת נועה. הוא אומר שיהיה נועה. הוספנו לך גם את השם שמחה, ע"ש סבתא שלי.

 

יום שני בבוקר אני עדיין תשושה וכואבת, מבקשת מהאחות שתביא לי אותך. היא עוזרת לי קודם לקום מהמיטה. אני נכנסת להתקלח. מתארגנת ונרגשת לקראת הפגישה איתך.

 

השעה 9 וחצי בבוקר ואת מגיעה אליי. קטנה ויפה. אני בוכה ונזכרת במפגש הראשון עם שירה. מקרבת אותך לגופי, מניקה אותך, נרגעת ומאושרת.

 

אז זהו, ילדה יקרה, נועה יקרה, שמחה מדהימה.

 

שתמיד תמיד תמיד תהיי בריאה ומאושרת.

 

אוהבת אותך מאוד. שמחה מאוד שהצטרפת למשפחה שלנו.

 

אהה, המפגש של שירה איתך היה מאוד מצחיק ומרגש. היא הביטה בך והייתה כולה באופוריה. הייתה המומה כמה את קטנה. על השם פוקסי היא מיד ויתרה ומיד קראה לך אחותי הקטנה

 נו-עה!




למעלה alt
הדפסה altשלח לחבר
מאת
דוא"ל של החבר
קבלי טיפים והמלצות למייל

עקבי אחרינו