סיפור הלידה של עלמה ! - mamy
  • מחשבון הריון
  • מחשבון ביוץ
  • מחשבון משקל

מחשבון לחישוב תאריך לידה

מחשבון הריון יסייע לך להיות מעודכנת בהתקדמות ההריון שלך. כל שעליך לעשות – הכניסי תאריך ווסת אחרון למחשבון הריון וגלי נתונים על ההריון שלך.

תאריך וסת אחרון

מחשבון לשיעור תאריך ביוץ

מחשבון ביוץ יסייע לך לאתר את מועד הביוץ המשוער בהנחה שהמחזור החודשי שלך סדיר.

תאריך וסת אחרון

משך המחזור החודשי (?)

מחשבון הוספת משקל בהריון

מחשבון זה יסייע לך להעריך האם העליה במשקלך במהלך ההריון תקינה וכמה עוד עלייך לעלות במשקל עד הלידה.
גובה (מטרים, לדוגמה - 64.1מטר)
משקל בתחילת ההריון (ק"ג)
משקל נוכחי (ק"ג)
שבוע הריון (בין שבועות 24-21)

  • שם לתינוק
  • לוח אירועים mamy
  • mamymail
alt

פירוש נומרולוגי חינם

הקלידו שם פרטי ומיד תקבלו במייל את הניתוח הנומרולוגי של השם שבחרתם.

alt

מפגשי בוקר חינם

כולכן מוזמנות חינם לזמן איכות עם הבייבי בקניונים ברחבי הארץ.

alt

העובר שלך רוצה לדבר איתך

אמא, בואי הרשמי וקבלי ממני העובר שלך מכתב שבועי ובו מידע על ההתפתחות שלי ועוד...


כנסי לעמוד הפייסבוק שלנו לקבלת המלצות ועדכונים

סיפור הלידה של עלמה !

הדפסה altשלח לחבר
מאת
דוא"ל של החבר
פורסם ב: 22.03.2005
סיפור הלידה של עלמה !
מאת: שלי
הלידה שלנו מתחילה ביום שבת חורפי, ה- 14/2/2004 בשעה 14:30 בצהריים. אני יושבת על הכורסא בסלון ומרגישה לפתע זרם של מים בין הרגליים. אני ממתינה עוד מספר שניות בניסיון להבין במה מדובר ואז מחליטה לקום ולבדוק.זרם המים מתגבר קלות ואז אני מבינה שכנראה ירדו לי המים. אני קוראת לא' שיושב בחדר העבודה שלו והוא מגיע אליי במהירות. בידיים מיומנות של כמעט מיילדת (והוא עוד יוכיח בהמשך הדרך שהוא בהחלט מסוגל להשתלב בצוות חדר לידה…) הוא בודק את המים ואומר לי שהם נקיים.


סיפור הלידה של עלמה ! מאת: שלי
הלידה שלנו מתחילה ביום שבת חורפי, ה- 14/2/2004 בשעה 14:30 בצהריים. אני יושבת על הכורסא בסלון ומרגישה לפתע זרם של מים בין הרגליים.
אני ממתינה עוד מספר שניות בניסיון להבין במה מדובר ואז מחליטה לקום ולבדוק.זרם המים מתגבר קלות ואז אני מבינה שכנראה ירדו לי המים. אני קוראת לא' שיושב בחדר העבודה שלו והוא מגיע אליי במהירות. בידיים מיומנות של כמעט מיילדת (והוא עוד יוכיח בהמשך הדרך שהוא בהחלט מסוגל להשתלב בצוות חדר לידה…) הוא בודק את המים ואומר לי שהם נקיים.
כעבור 5 דקות אנחנו יושבים כבר במכונית עם התיק נרגשים עד מאוד. כעבור 5 דקות נוספות אנחנו עומדים בפתח חדר המיון של ליס. אורית ומיכל מקבלות אותי מייד למוניטור ועוברות איתי על מעקב ההריון. אני נתקלת בתענוג המפוקפק הראשון שילווה אותי עד לאחר הלידה והוא עירוי פניצילין לוריד כל 4 שעות בגלל ירידת המים.
אנחנו ממתינים לרופאה שבודקת אותי ופוסקת שאין כרגע פתיחה ואני "מוזמנת" לעלות ליולדות ב' לטרום לידה. היא מסבירה לנו שבדרך כלל נהוג להמתין בין 24 ל- 48 שעות עד שתתפתח לידה רגילה. בינתיים היא מאפשרת לי לשמחתי לרדת מהמיטה לשירותים ולמקלחת. זהו השלב שאני מחליטה להתקשר להורים שלי ולעדכן אותם במתרחש, במיוחד בגלל שאמא שלי אמורה הייתה להצטרף אלינו לחדר הלידה.

משלב זה של האישפוז ועד לירידה לחדר הלידה עוברות להן 30 שעות לא קלות- מצד אחד הרגשתי שהזמן עובר והנה אנחנו כבר נכנסים ללילה הראשון בבית החולים. א' נשאר איתי כל הזמן ועוזר לי לתזמן ולעבור את הצירונים הקטנים שכבר מתחילים להגיע. מצד שני, שנינו מצויים בחרדה לא קטנה בגלל הפחד מזיהום שעלול להתפתח עקב ירידת המים ומכאן שגם מצב הרוח משתנה מקצה לקצה. באמצע הלילה אני ניגשת לשירותים ורואה דימום קל באסלה.
חשבתי שמדובר בפקק הרירי ואנחנו קוראים לאחת מהאחיות. האחות מאשרת שאכן מדובר בפקק וכנראה שבכל זאת אני מתקדמת וא' ואני מתעודדים קצת. האור מתחיל לעלות והאחיות מתחלפות לקראת משמרת הבוקר.
כאן אנחנו פוגשים לראשונה באתי פרג', סגנית אחראית המחלקה שמתגלה כמלאך מספר 1 (לשמחתי הרבה אפגוש בעוד כמה מלאכיות עד לסוף האישפוז) שמעודדת אותי ומגלה בבדיקה וגינלית שאני כבר בפתיחה של 2 אצבעות למרות הצירים הלא סדירים. השעות ממשיכות לחלוף וההורים שלי ואחותי מגיעים שוב, משתדלים לשמור על ארשת פנים אופטימית ומחוייכת. בביקור הרופאים של הבוקר מגיעה אליי ד"ר לנסברג החביבה שמסבירה לנו שעדיין מחכים לצירים הסדירים ורק אז אוכל לרדת לחדר לידה.
היא גם מסבירה לי לראשונה שאולי אצטרך לקבל מעט פיטוצין על מנת לסדר את הצירים. המחשבה על הפיטוצין גורמת לי לבכות בפעם הראשונה וגם א' מוחה דמעה- אנחנו שהתכוננו ללידה טבעית וללא משכי כאבים, נצטרך כנראה לקבל עזרה מבחוץ...אתי מגיעה אליי שוב ושואלת אותי ברכות אם אני מאוכזבת בגלל הפיטוצין ואני עונה שכן. כל זה, בזמן שאיתי בחדר שוכבות עוד 3 יולדות שבפתיחה של קצה אצבע ביקשו כבר פטידין ורק רעש הנחירות עולה מכיוונן. כמה שאני מקנאה בהם באותו רגע ,על כך שהגיעו לבית החולים עם צירים ורק אני שוכבת כאן עם ירידת מים...

אמא שלי,שהייתה תמיד ונשארה לביאה למען ילדייה, מחליטה להתקשר לרופאה המטפלת שלי,ד"ר סמואל המדהימה, ומבקשת להתייעץ איתה. הרופאה אומרת שרוב הנשים מפתחות לידה רגילה בעקבות ירידת מים וזה בסדר שממתינים איתי. היא מוסיפה ואומרת שאם אין לי שינוי בחום והמוניטור של העובר ממשיך להיות תקין הכל בסדר.
בכל זאת, הרופאה שלי אומרת שהיא עומדת להתקשר למחלקה ולהתעדכן במצבי כיוון שהיא עובדת בליס ומבטיחה להיות איתנו בקשר במידה ונצטרך. עכשיו השעה בסביבות 20:00 בערב, יום ראשון, א' ואמא שלי ממשיכים לעזור לי כל הזמן ובשלב זה נדמה לי שהצירים מתגברים קצת אך הם עדיין לא סדירים. אחרי חצי שעה בערך מגיעה אלינו אחת האחיות שבודקת אותי שוב וכרגע המצב הוא פתיחה של 2.5 אצבעות. "עוד מעט נוריד אותך לחדר לידה" היא אומרת. בשעה 22:00 מגיע הסניטר שלוקח אותי לחדר הלידה וא' ומשפחתי יורדים אחריי.
אני מוכנסת לחדר לידה מספר 9 וכרגע ברור לנו שלא התקבלנו לחדר הטבעי בגלל שהוא תפוס...לחדר נכנסת המיילדת רחל יעקבי שלא ממש מתרשמת מהעובדה שמדובר בלידה שלי ומייד מתכוונת לחבר אותי לעירוי הפיטוצין ולנוזלים כיוון שברור לה שארצה אפידורל. אנחנו מבקשים ממנה שתסביר לנו מה היא מתכוונת לעשות. היא אומרת שהודיעו להם שמגיעה לחדר לידה יולדת שאמורה לקבל מייד פיטוצין ואת זה היא מתכוונת לעשות.
אנחנו מבקשים רגע להמתין כי לנו נאמר במחלקה שנוכל ללדת בלידה טבעית ושאוכל לרדת מהמיטה, לשבת על הכדור ובמקלחת. רחל מסתכלת בשעון ואומרת שלה זה לא ממש משנה איך הלידה הזו תתפתח כיוון שהיא עומדת לסיים את המשמרת שלה בעוד פחות משעה והיא תקרא לרופאה שתסביר לי את מצבי. ד"ר יפעת מגיעה לאחר מספר דקות ובקול קליני דיי קר היא מסבירה לי שלא אוכל לרדת מהמיטה בגלל ירידת המים ושהראש של עובה עדיין לא מבוסס באגן והיא נותנת הוראה למיילדת שתגיע מייד לתת לי פיטוצין.
היא גם כבר "החליטה" בשבילי שאני אבקש מהם את האפידורל ולא שהם יציעו לי אותו. בשלב זה אני מנסה לרכך את א' העצבני ופונה לצד הראלי שלו-אם לא התקדמתי עד עכשיו אולי כדאי לקבל פיטוצין על מנת שלא נעשה משהו שיסכן את עובה שלנו.
אמא שלי עומדת צמודה לקיר וכשאני שואלת לדעתה היא מסרבת להביע אותה ואומרת שמדובר בהחלטה שלנו. אנחנו מרגישים קצת מיואשים ועצובים בזמן שלחדר נכנסת קרן אור בשם אילנית, זו המיילדת שהתחילה כרגע את המשמרת שלה. אנחנו מזהים אותה בתור המיילדת שילדה זוג חברים שלנו בחדר הטבעי לפני מספר חודשים והיא נזכרת בהם ושואלת לשלומם. היא מבינה אותנו מייד ומתחברת אלינו ואל הרצון שלנו בלידה טבעית. אחרי שהיא בודקת אותי היא אומרת שאני בפתיחה של 3 אצבעות והראש מבוסס באגן.היא מנתקת אותי מהמוניטור ומרשה לי להסתובב. אני מנסה כל מיני תנוחות שלמדנו בקורס ההכנה ומגלה שהכי טוב לי על הכדור.
א' יושב מאחורי ומעסה את גבי לפי ההוראות שלי ואמא שלי יושבת לפני או לצידי בעוד אני מעקמת את ידייה בכל פעם שמגיע ציר. אחרי שעה וקצת אילנית פוסקת שאין התקדמות ושאולי בכל זאת אקבל קצת פיטוצין. אני פוחדת מאוד מהעירוי הזה, במיוחד אחרי מה ששמעתי עליו אבל היא מרגיעה אותי ואומרת שמדובר במינון קטן שלא יביא מייד לצירים איומים אלא יבנה אותם בהדרגה. אני מתחילה לקבל את העירוי ולאחר זמן מה מתחילים להופיע צירים חזקים יותר ואינטנסיבים יותר. א' ואמא שלי לא עוזבים אותי לרגע-אני ממשיכה לקבל עיסוי בגב, לשתות מים כיוון שאני צמאה מאוד. בין ציר לציר אני נשענת על א' ועוצמת עיינים.
אילנית נכנסת שוב, בודקת אותי ומכריזה בשמחה שאנחנו בפתיחה של 6 ! כמובן שבנקודה זו המוטביציה והאנרגיה של כולנו מתעצמות ואני מחליטה עדיין לוותר על האפידורל. אני מרגישה שלאמא שלי מאוד קשה לראות אותי כאובה, במיוחד כשאני אומרת משפטים כמו- "אמא ,תעזרי לי!" .
אילנית אומרת לי שכדאי לי להכנס למקלחת ואני כבר בדרך לשם. א' שוטף אותי במים חמים ,פעם בבטן ופעם בגב במשך 40 דקות לערך. אני יוצאת מהמקלחת הרבה יותר מאוששת ומרוכזת. אני מבקשת לקרוא לאילנית שתבוא לבדוק אותי שוב. במקומה מגיע ד"ר רועי משיח, רופא צעיר וחייכן שמבקש לבדוק אותי. הוא אומר שאני כבר בפתיחה של 7.5 אצבעות. הוא שואל אם אני עדיין לא מעוניינת לקחת שום דבר ואני אומרת שלא. אמא שלי שואלת אותו אם הוא מעודד לידה טבעית ללא משככים והוא אומר-"לא,אבל מה איכפת לי לעודד אותה ? אני איתך במאבקך הצודק !" .

אנחנו ממשיכים והצירים הולכים ומתגברים. אילנית נכנסת לחדר עם עוד מיילדת מדהימה בשם ג'קי שעוזרת לה כיוון שבחדר לידי שוכבת עוד "מטורפת" שמתכוונת ללדת בלי אפידורל והיא זקוקה ליותר עזרה. אני תופסת לג'קי את היד עד שנגמר הציר.
היא שואלת אם אני רוצה שהיא תבדוק אותי ואני אומרת שכן. הפתיחה עומדת כרגע על 9.5 אצבעות- "אם את רוצה שלי, אני עוזרת לך להגיע ל 10! " אני מעורפלת ושומעת אותה ואת שאר הסובבים אותי מרחוק אבל מבינה שהיא מתכוונת לסטריפינג ואני עונה שכן. ג'קי נוגעת בי קלות ואומרת-" זהו, אנחנו בפתיחה של 10 ,יש לנו לידה".
אותי היא שולחת לשבת על האסלה עם הוראה ללחוץ לקקי כשאני מרגישה. לאמא שלי היא אומרת לסדר את החדר ולארוז את החפצים שלנו כי אנחנו כבר קרובים לסוף. אני לוחצת כשאני מרגישה ואז גם יוצא לי קול לא ברור מהפה. אילנית מגיעה שוב ומעבירה אותי מתנוחה לתנוחה כדי שאלחץ. אני מנסה להבין למה היא מתכוונת והיא מסבירה לי שוב-"לקחת נשימה עמוקה,לכלוא את האוויר וללחץ כלפי מטה !". אני עומדת שעונה על הדלפק שמולי ומרימה רגל אחת על כסא ולוחצת. אילנית ממשיכה לעודד אותי כל הזמן-"קדימה שלי, את נהדרת, תני לתינוקת שלך לצאת, שחררי אותה החוצה ! ". אני עוברת למיטה ואז מצטרפת גם ג'קי שאוחזת ברגל אחת שלי וא' בשנייה ואני דוחפת. הראש של עובה מתחיל לבצבץ וכולם אומרים שיש לה ראש מלא שערות.
אני מושיטה את היד לגעת בעובה שלי. השעה כבר כמה דקות אחרי 5 בוקר ואני מתחננת בפני אילנית שלא תעזוב אותי גם אם אלד אחרי השעה 7 שבה אמורה להסתיים המשמרת שלה. היא מחייכת אליי ואומרת לי להמשיך להקשיב לה ואנחנו כבר מסיימים. עכשיו אני שמה לב שא' לא מדבר אלא רק עומד לצידי ואמא שלי מתחפרת באחת הפינות. אני חשבתי לתומי שהיא נחה קצת אבל היא אומרת שקשה לה ובשלב מסויים מבקשת לצאת החוצה. כל הזמן הזה, אבא שלי יושב בחוץ ומחכה לעידכונים של אמא שלי ולא שוכח לעודד-"יאללה שלי, היידה שלי, יאללה ביתר יאללה !"

אני ממשיכה ללחוץ עד שאילנית אומרת שהראש כבר בחוץ ולא ללחוץ יותר. אחרי כמה שניות אני מרגישה לחץ קל ואילנית משחררת את כל הגוף של עובה ומניחה את הילדה הכי יפה בעולם עליי.השעה 05:40 בבוקר. אני המומה מהמהירות שבה כל הגוף של עובה היה בחוץ ואני אומרת לג'קי ולאילנית שיכירו,זאת עלמה! ההורים שלי נכנסים פנימה ומתפעלים מהקסם הזה שעשה אותם סבא וסבתא פתאום. עלמה נלקחת ממני לשקילה וקצת ניקיון ונמסרת לא' בעוד אני נתפרת על ידי אחד הרופאים. אני שואלת לחומרת הנזק ומסתבר שמדובר בשני קרעים ספונטנים קטנים ושעיסוי הפירנאום שעשינו בבית עזר .

אז מה היה לנו שם - היריון של תשעה חודשים מלאי חרדה והתרגשות, 30 שעות של אישפוז אחרי ירידת מים ,לידה טבעית בת כמעט 9 שעות ללא משככים כפי שרציתי, בעל ואמא מדהימים שבלעדיהם היה לי קשה מאוד ואולי אף בלתי אפשרי לעבור את הלידה ועלמה מקסימה אחת במשקל של 3330 גרם שעשתה אותי אמא !


למעלה alt
הדפסה altשלח לחבר
מאת
דוא"ל של החבר
קבלי טיפים והמלצות למייל

עקבי אחרינו