סיפור הלידה של רומי
שלח לחבר
סיפור הלידה מתחיל ביום חמישי .אני כבר בשבוע 40+5 ודי מודאגת שזה מבושש לבוא- בלילות האחרונים מרגישה פתאום התכוצויות בבטן שחולפות, אני יודעת שהתינוק גדול ומטריד אותי להגיע לשבוע 42...סימן מקדים הוא כנראה עודף המרץ שהיה לי בימים האחרונים- ביום חמישי במשך היום יש לי מוניטור ואני מרגישה צירונים קטנים. הכל תקין ואני חוזרת הביתה. הצירונים ממשיכים וקצת מתגברים וב12 בלילה אני כבר לא מצליחה יותר לשכב ומתחילה להסתובב בבית. התכווציות וכאב שמתחיל מהגב בקצב די קבוע ואני מנסה את שיטות התנועה והרפיה. ב4 בבוקר אני מתחילה למדוד זמן- יש לי צירים סדירים כל 4 ו5 דקות למשך דקה. בשלב מסום מעירה את בעלי וממשיכה להסתובב בבית. הכאב די נסבל אני מתקשרת ב7 בבוקר למחקלת יולדות באיכילוב לשאול אם לבוא כבר וממליצים לי לחכות עוד כמה זמן - להתקלח ולנסות למשוך זמן בבית. אין לי ירידת מים ולא דימום ואני ממשיכה עד 9 ואז הבעל מחליט שכדאי שנלך להיבדק. הכאבים מתגברים- כל הזמן בגב. קשה לי מאד לשבת ובטח לשכב. בבית חולים רואים פתיחה של 2 אצבעות ומחיקה של 90 אחוז ושולחים אותי להסתובב לשעה ולחזור לרופא. הרופא גם בודק ועדיין הפתיחה של 2 אצבעות אבל מחליט להשאיר אותי במחלקת טרום לידה כי הצירים סדירים. אנחנו עוברים לשם ואני בנתיים ממשיכה עם הצירים בשלב מסוים שוב בדיקה ועדיין אותה פתיחה....אוי- זה מתחיל להיות ממש כואב האחות מציעה לי כדור פיזיו ולהיכנס למקלחת. אנחנו יושבים איזה שעה במקלחת וזה אכן מאד מקל ואחר כך יוצאים ואני על הכדור. בשלב הזה מתחיל לי ציר ולא נגמר- הבעל מתזמן- 45 דקות של צירים שלמעשה נגמר ציר ומתחיל הבא....זה כואב מאד מאד ואני מבקשת שיבוא רופא אולי סוף סוף יש פתיחה רצינית ואני יכולה לעבור לחדר לידה. הרופא מגיע ואכן מבשר לי על פתיחה של 3 ומחיקה מלאה ועוברים הלאה. הוא גם אומר לי שכדאי לי לקחת אפידורל כי זה יזרז את הלידה- אני לא רוצה אבל אוצרת שאשקול. בחדר לידה כבר נעים יותר- חדר גדול רק אני והבעל והצירים שהולכים ונעשים כואבים יותר ויותר. אז ב6 בערב הגעתי לשם ובערך ב9 בערב כשאני עדיין עם אותה פתיחה שיחה עם אחותי שמשכנעת אותי לקחת אפידורל (אני מברכת אותה על זה עכשיו) התלבטתי אבל אז הבנתי שבכל מקרה אני אקח בקצב הזה בשלב מסוים ועדיף עכשיו ולא לחכות לסבול ואז לקחת. יש קצת יסורי מצ]ון אחרי הכל מאד מאד רציתי לידה טבעית אבל לא לקחתי בחשבון 22 שעות של צירים ועדיין רק ב3 אצבעות. אני מבקשת אפי קל ומתחילה לקבל עירוי ואז מגיעה הרגיעה הגדולה ואני יושנת קצת. לחדר נכנסת מיילדת מדהימה שתשאר איתי עד סוף הלידה למזלי הגדול. יש פתיחה של 4 ו5 ובשלב מסוים עושים לי פקיעת מיים (מקונאלים) , הלידה ממש לא כמו שדמיינתי -אני על הגב עם מוניטור אבל לא אכפת לי בשלב זה אני מאד מחכה כבר לפתיחה וללחוץ.
אבל כאן זה לא מסתיים- יש לי בעיה של דליפת שתן שמצריכה מעקב ועדו כמה הבטים רפאויים לא נעימים...כנראה שהאיזור ספג טראומה רצינית.
הכל היה שווה אבל מאד מאד קשה. בכל מקרה למי שעוד לפני אני ממליצה מאד מאד בחום לעשות קורס הכנה להנקה - כמה שעוסקים בלידה ובקורסים ללידה- זה השלב שבו יש כל הזמן תמיכה של הצוות- לרגע אני לא לבד לעומת זאת כמה הופתעתי שגיליתי שתינוקי לא ישן בלילה השני ורק רוצה לינוק- התעקשתי להמשיך להניק בלבד אבל האחיות כמעט שכנעו את בעלי לתת לו תוספת כי הוא אמר להן שהוא כל הזמן רוצה לינוק- בקיצור לחלק שאחרי הלידה שהור כל כך חשוב בעיני אף אחד לא ממש מכין ולדעתי זה הכי הכי חשוב- להיות מוכנים למה שקורה, לבקש עזרה אם צריך מאדם נוסף כי גם הבעל גמור מעייפות ולא יכול להיות ליד כל הזמן- מצד שני אין שעות ביקור כל היום- להיות מוכן לביות מלא ומה זה אומר.
זהו- אנחנו סוף סוף בבית והתינוק שלי שעוד אין לו שם לא מפסיק לינוק ולחרבן והוא פשוט מדהים והדבר המדהים לא פחות הוא כמה שבעלי מדהים ואיך הוא עזר לי.
אני מאחלת לכולן לידה קלה ומהירה והכי חשוב לזכור איזו מתנה אדירה מחכה לכן מעבר לכאב.
