סיפור הלידה של שוהם - mamy
  • מחשבון הריון
  • מחשבון ביוץ
  • מחשבון משקל

מחשבון לחישוב תאריך לידה

מחשבון הריון יסייע לך להיות מעודכנת בהתקדמות ההריון שלך. כל שעליך לעשות – הכניסי תאריך ווסת אחרון למחשבון הריון וגלי נתונים על ההריון שלך.

תאריך וסת אחרון

מחשבון לשיעור תאריך ביוץ

מחשבון ביוץ יסייע לך לאתר את מועד הביוץ המשוער בהנחה שהמחזור החודשי שלך סדיר.

תאריך וסת אחרון

משך המחזור החודשי (?)

מחשבון הוספת משקל בהריון

מחשבון זה יסייע לך להעריך האם העליה במשקלך במהלך ההריון תקינה וכמה עוד עלייך לעלות במשקל עד הלידה.
גובה (מטרים, לדוגמה - 64.1מטר)
משקל בתחילת ההריון (ק"ג)
משקל נוכחי (ק"ג)
שבוע הריון (בין שבועות 24-21)

  • שם לתינוק
  • לוח אירועים mamy
  • mamymail
alt

פירוש נומרולוגי חינם

הקלידו שם פרטי ומיד תקבלו במייל את הניתוח הנומרולוגי של השם שבחרתם.

alt

מפגשי בוקר חינם

כולכן מוזמנות חינם לזמן איכות עם הבייבי בקניונים ברחבי הארץ.

alt

העובר שלך רוצה לדבר איתך

אמא, בואי הרשמי וקבלי ממני העובר שלך מכתב שבועי ובו מידע על ההתפתחות שלי ועוד...


כנסי לעמוד הפייסבוק שלנו לקבלת המלצות ועדכונים

סיפור הלידה של שוהם

הדפסה altשלח לחבר
מאת
דוא"ל של החבר
פורסם ב: 22.05.2008

שבוע 36 – צירים סדירים כל 10 דק' , אני פונה אל רופא הנשים שלי שלא מעוניין לקחת סיכון ולבדוק אותי... הוא נותן לי הפניה למיון ושולח אותי , הוא אומר לי להזדרז להגיע למיון כי לידה יכולה להתפתח ממש בכל רגע... אם לומר את האמת הוא מצליח להלחיץ אותי.



סיפור הלידה של שוהם

סיפור הלידה של שוהם מתחיל כבר בשבוע 36 ,

שבוע 36 – צירים סדירים כל 10 דק' , אני פונה אל רופא הנשים שלי שלא מעוניין לקחת סיכון ולבדוק אותי... הוא נותן לי הפניה למיון ושולח אותי , הוא אומר לי להזדרז להגיע למיון כי לידה יכולה להתפתח ממש בכל רגע... אם לומר את האמת הוא מצליח להלחיץ אותי.

בהתחשב בעובדה שאין לי תיק מוכן... ובהתחשב בבילוי הלילי בביה"ח מלידתו של איתי אחיך הגדול שבסופו נשלחנו הביתה – אבא ממש לא מתלהב להגיע לביה"ח שוב ללא סיבה ממש מוצדקת...לטענתו סיבה מוצדקת היא צירים בלתי נסבלים שבאים כל 3-5 דק'...

את הצירים הללו עדיין יכולתי לסבול אז לאט לאט הכנתי לי תיק ואח"כ כשראיתי שהם "הצירים".. עדיין נסבלים קילחתי את האחים שלך והכנתי אותם לשינה... כבר ערב.. השעה 19:45 האחים המקסימים שלך במיטה מבקשים סיפור אחרון לפני שאמא הולכת לביה"ח לבדוק אם "התינוקי" כמו שנקראת בפיהם רוצה לצאת...

זהו , סבתא שומרת על האחים שלך , אנחנו בדרך לביה"ח. הגענו לביה"ח ב- 20.55 .

מוניטור – מאמת , צירים כל 10 דק'.

המתנה.....שנראה כאילו היא לא נגמרת.. עדיין צירים.

בדיקת רופאה – עדיין אין מספיק פתיחה , והמלצתה ללכת הביתה ולנוח.

אנחנו חוזרים הביתה.

שבוע 37 – עדיין צירים שבאים והולכים כל 5-7 דק'.

אבא ואני עושים סיבוב ברגל אולי לזרז את מה שכבר התחיל....הצירים מתחזקים ושוב אנחנו בדרך לביה"ח.... ובביה"ח שוב -

מוניטור – פעילות רחמית בלתי סדירה כל 5-7 דק'...

המתנה ארוכה לרופא תורן שנמצא בחדר ניתוח... הרופא מגיע ,

בדיקת רופא – פתיחה של 1.5-2 , עולה על זה שיש ריבוי מי שפיר – והוא באדישות לא מוסברת עונה לשאלתינו של מה זה אומר ב – או שזה סתם... וזה קורה ואין לרופאים הסבר למה זה קורה או שיש מום בעובר... אבל עכשיו אין לכם הרבה מה לעשות.  מה שלאבא ולי גרם לחוסר שקט וחוסר וודאות.

ועכשיו הרופא אומר לי :” את בתחילתו של תהליך ועומדות בפניך 2 אפשרויות:

1.         להישאר בביה"ח ולעבור בדיקה כל שעתיים

2.         ללכת הביתה ולחזור כשהצירים יהיו בלתי נסבלים..”

מיותר לציין שבחרתי באופציה השניה – האחים שלך זקוקים לי...

ואתה נסיך קטן שלי כנראה שכ"כ טוב לך בפנים...ממאן לצאת.

בכל הזמן הזה אני סובלת מצירים וממשיכה לנקות לפסח בתקווה שאולי כל ההכנות והניקיונות יזרזו אותך נסיך קטן שלי לצאת... וכולם מסביב צוחקים עליי שכנראה אתה בסוף תגיח לעולם בערב פסח – מה שאותי לא כ"כ הלהיב...

אני רציתי אותך איתי בבית יחד עם כל המשפחה שממתינה לך לחג ראשון שלך בבית...

שבוע לפני החג -

יום שני אני מקרצפת את העגלה בעזרתו של אחיך הגדול איתי ,

יום שלישי אני עושה פינישים אחרונים משאירה לי ליום רביעי כמה מארונות המטבח ואת הגז והתנור...

בכל הזמן הזה אבא שלך עובד מאוד קשה – לחץ של הזמנות לחג...

וכל יציאה שלו לעבודה מלווה בטלפון כל 5 דק' בממוצע – מה שאותי התחיל ממש לשגע... אבל אבא שלך כמו שהוא והוא יכחיש מאוווווד דואג לחוץ והיסטרי משהו!

 

יום שלישי נגמר – סיימתי את מה שתכננתי לי לאותו היום מריחים כבר את החג...

שקט בבית,  איתי ואור המלאכים הקטנים ישנים , אבא גם כן כבר ישן ואני נכנסת למקלחת חמה שאולי תרגיע את הצירים....

אני מסיימת להתקלח השעה קצת אחרי 12.00 בלילה ,

אני מתיישבת במחשב משחקת סולייטר ובין לבין מתזמנת לי את הצירים , הם כואבים אבל אני מצליחה להחזיק מעמד והם עדיין מגיעים כל 5-7 דק'.

החלטתי שלא , אני לא מעירה את אבא , אני פשוט הולכת לישון... לא בא לי שישלחו אותי הביתה שוב.

5.00  לפנות בוקר – אני קמה לשירותים וחוזרת למיטה....

אבא שלך שומע אותי נכנסת למיטה חזרה ושואל מנומנם אם הכל בסדר ואני עונה לו , רק הלכתי לשרותים..

פתאום – איייייי , ואני משנה תנוחה.. ועוד אייייייייי , אבא שומע , הוא שואל אם צריך לקום...

ואני ממש לא ממהרת אומרת לו שקודם צריך לתזמן.

הוא לוקח את הפלאפון ומודיע לי שאני אומר לו כשיש לי ציר והוא יעקוב אחרי הזמן...

ציר ראשון – אבא עדיין מנומנם אני עם המרפק מודיעה לו שהיה כאן ציר..

והוא בחצי עין רואה מה השעה ... הוא כ"כ עייף והעין שלו נסגרת ...

מגיע עוד ציר והוא מקבל עידכון מהמרפק שלי הוא פוקח עין רואה מה השעה ומודיע כל 3 דק'...

אני - או.קי. והנה מגיע עוד ציר... , כן גם הפעם המרפק הודיע...

אבא מזנק מהמיטה ואומר לי טוב קומי... הולכים לביה"ח...

ומה אני עונה לאבא היקר שלך.... “ אולי נחכה עוד קצת...”

אבא שלך מסתכל עלי בעיניים פעורות ומכריז חגיגית – אם את מתכוונת ללדת פה אני מודיע לך שאני בורח!!  אני לא יודע מה לעשות ואין מצב שאני מתמודד עם דבר כזה כאן!

" קומי תתארגני ! הולכים "

אבא מתקשר לדודה שלך והיא תוך 5 דק' עומדת באמצע הבית , אני כבר מוכנה והיא עסוקה בלגעור באבא שיזדרז... אבא שלך מאוד זריז.. אבל לי נראה באותו הרגע כאילו לוקח לו נצח להתלבש.

אנחנו באוטו – אני מתזמנת עם השעון שברכב... כל 3 דק' ואני מתפתלת ...

אנחנו מגיעים למיון ב – 5.54 בבוקר.

מקבל אותנו מיילד – שולח אותי לעשות בדיקת שתן , אני חוזרת מושיב אותי על הכסא , מודדים חום לחץ דם – תודה לאל הכל בסדר הוא שואל אותי אם כל ההריון היה תקין אני עונה לו שכן חוץ מהפעם האחרונה שהייתי במיון לפני שבוע בערך... והרופא עלה על ריבוי מי שפיר.

המיילד הנחמד אומר לי :” טוב בואי נעבור לחדר נעשה לך מוניטור...” אני מסתכלת על אבא ומסתכלת עליו – על המיילד... ואומרת לשניהם שעכשיו גם אם הם יתחננו אני לא יכולה לזוז מהכסא.

עוברת לידנו מיילדת נוספת שמוכנה להתערב שאני כבר בלידה.

בקושי רב אני עוברת לחדר נשכבת על המיטה מה שלוקח כמה דקות טובות ....

מחוברת למוניטור ואני לא מפסיקה להתפתל...נכנס שוב המיילד ואומר לי שזה בלתי אפשרי אני צריכה להפסיק לזוז ע"מ שהמוניטור יהיה כמו שצריך..

המיילדת הנחמדה שלפני רגעים מספר היתה מוכנה להתערב שאני כבר בלידה מציצה לחדר ושואלת את המיילד אם כבר נבדקה פתיחה והוא "עדיין לא" אז היא שואלת למה הוא ממתין וחבל שאני סובלת כי אני לדעתה כבר באמצע אם לא לקראת סופו של התהליך...

ואני שכבר כ"כ כואב לי... מחזיקה לאבא את היד... ומתבכיינת שכואב לי...

המיילד בדרמתיות משהו סוגר את הווילון - “ תורידי בבקשה מכנסיים ותחתונים .. אני מהמר על פתיחה 7 ...”

וכמובן שעם הצירים לוקח לי קצת זמן... והינה – בדיקה...

אני אומרת שממש לא נראה לי והוא הלך רחוק מידי עם ההימור שלו...

והוא מכריז " פתיחה של – 6.5 -7 “

ואני מכריזה " אפידורל עכשיו...!!!”

בהריונות של האחים שלך כאבים כאלה הרגשתי הרבה יותר מוקדם וקיבלתי אפידורל ,

ככה שלא כ"כ סבלתי בלידות עצמן והפחד עכשיו התחיל לחלחל בי....

אם כ"כ כואב עכשיו אז מה יהיה הלאה... אני לא כ"כ גיבורה כמו שזה נראה....

פחדתי...

 

במהירות לא מוסברת מעבירים אותי לכסא גלגלים ושולחים אותי לחדר לידה,

בין הכאבים וההתפתלויות אני שומעת את המיילד מודיע למיילדות שמקבלות אותי חד משמעית לא להזיז אותי יותר מידי ובטח לא לתת לי לקום.

החלפת בגדים על המיטה ללא תנועות מיותרות... לא יודעת מה הסיבה אבל רצו למנוע פקיעה של המים.

מילדת אחת מחברת אותי למוניטור והשניה מכינה את המחט – הכנה לעירוי...

ביד אחת ממש לא הלך לה – היא דקרה ודקרה והתעקמה לה המחט... שטף דם..

והיא עברה ליד השניה , למזלי הלך לה בפעם הראשונה.

אבא כבר היה כ"כ לחוץ... שאל אותי אם הוא יכול ללכת ולקנות לו קפה... אני אישרתי.

בינתיים השעה 6.30 בבוקר והמיילדת עושה לי עיסוי בגב מה שמאוווד עוזר לי,

6:45 אני לבד בחדר אבא עדיין לא חזר והמיילדות נעלמו...

לקח לי כמה דק' להבין שהן מתכוננות להחלפת משמרות...

אבא חזר ואני בוכה מכאב...

והוא מלטף ומרגיע ,מעודד, מחבק ומחזיק לי את היד ואני עם כל ציר מועכת לו אותה...

מתחננת לאפידורל אבל עדיין מחכים לתוצאות של בדיקת דם...

בשעה 7.00 בבוקר נכנסת לחדר כמו מלאך משמיים אורנה בליץ שהיתה המיילדת של איתי אחיך, בני הבכור, שרק טוב זכור לי ממנה!

והיא מרגיעה מתחילה להכין את כל מה שצריך מסביב...

המרדימה מגיעה ואני מקבלת את האפידורל בפתיחה של 9 ,

השעה 7.15 בבוקר אני כבר יותר נינוחה האפידורל מתחיל לעבוד...

אמא שלי, סבתא שלך מגיעה ונמצאת איתי ועם אבא בחדר... סבא שלך , אבא שלי מקבל עדכון וגם מגיע... הוא נמצא ממש קרוב בבניין השני בביה"ח – הוא מודיע לאחראי שלו שהבת שלו בחדר לידה והוא משחרר אותו...

אני לאחר בדיקה 7.30 בבוקר בפתיחה מלאה – עם אבא , סבא וסבתא בחדר ואורנה שאולי הרגישה כמוני ... משהוא טוב חמים ומוכר אפשרה לנו להישאר כולנו יחד.

אורנה מודיעה לי שהיא תתן לנו זמן להיות יחד ולי זמן כדי לנו אחרי כל הצירים... ואולי תגיע גם ירידת מים טבעית.

אנחנו מצחקקים לנו יחד... סבא חזר לעבודה...

בשעה 8.15 אורנה מודיעה לי שהיא פוקעת את המים , אני מכינה אותה לעובדה שיש ריבוי מי שפיר... היא פוקעת, המים לא נקיים... נסיך קטן שלי, מזמינים רופאת ילדים שתהיה נוכחת בזמן הלידה... עוברות עוד 10 דק' עד שהיא מגיעה... אבא וסבתא לצידי... 3 לחיצות הראש בחוץ! עוד 3 לחיצות ... והינה אתה , אתה בחוץ! השעה 8.45 – מזל טוב יש לכם בן.

אורנה התלוננה שהיא כבר התקלחה היום... חחח היו כ"כ הרבה מים....

שמו אותך נסיך קטן עלי... אבל לא יכולתי להניק אותך...

הסתכלתי עליך גמעתי בשקיקה כל חלק בך... ולקחו אותך ... שקילה בדיקה צמידים..

אבא עלה איתך למחלקה .

השליה יצאה – הכל בסדר תודה לאל.

ומי נכנס ... סבא ואחריו אבא...

אבא בריצה לעבודה.

סבא וסבתא איתי בהתאוששות..

בסופו של דבר גם סבא חזר לעבודה וסבתא עוד עלתה איתי למחלקה.

הימים איתך בביה"ח היו צרופים באושר ובנוסף לכל הידיעה שנלך הביתה ביום שישי ונעשה את השבת והחג עם המשפחה כ"כ נעמה ושמחה אותי.

אך לאדם תוכניות משלו ובורא העולם הוא זה שמסובב את הדברים...

לא שחררו אותך , אני בכיתי, לא הבנתי למה ... הרופאה אמרה שאתה היפוטוני , עשו לך בדיקת דם הסוכר היה מאוד נמוך... נתנו הוראה לתת לך תחליף חלב תוך חצי שעה הסוכר עלה... וכך כל 3 שעות דקירה לפני האוכל ודקירה אחרי... ואני בוכה, דקרו אותך כ"כ הרבה... אבא בא והיה איתי ואנחנו מנסים לעודד אחד את השניה שזה כלום ... והכל בסדר... הרופאה נתנה הוראה לקחת "דמים" – לבדוק יותר לעומק... ואנחנו ממתינים לתוצאות , חצי שעה לפני שהיינו צריכים לקבל את התשובות מודיעים לנו טכנית הבדיקה נכשלה לוקחים דמים שוב...ואנחנו כבר בלחץ.

בדיקות דם תקינות אך נרשם בגיליון מועמד לשחרור ממולץ סונר ראש ויעוץ נוירולוגי.

שבת שוב בדיקת רופא – אתה שוהם שלי לדבריהם מרגיש יותר טוב אבל לא מספיק , שוב החוסר וודאות ואני שואלת כל הזמן למה לא עושים את הבדיקות שהרופאה המליצה...והתשובה שלהם זה כי אין רופאים.

בית חולים ואין רופאים... לא יכול להיות שאין רופא תורן ואם ח"ו קורה משהו אז אין רופא??

אז ככה... יש רופא אבל הוא למקרה חרום , אתם - ז"א אנחנו ... לא מקרה חרום.

בינתיים אתה בהשגחה ואני לא מוכנה ללכת הביתה. ככה שישי שבת ראשון ... ביום ראשון "סולקתי" – "גברת הילד נשאר, את לא!!” ובכיתי השתוללתי... לא עזר... אבא בא לקחת אותי ,

חזרתי הביתה להיות עם האחים שלך שמהם שאבתי כוח.

לפני שיצאתי מביה"ח נכנסתי לתינוקיה ואתה כ"כ טהור בעריסה ישן ולא מוטרד מכלום... ואני בוכה. נכנסתי הביתה ואני בוכה וסבתא שלך בוכה ודודה שלך בוכה... כולם בוכים... אני בבית ואתה עדיין לא... התישבתי מול המחשב וניסיתי לחפש מזה היפוטוני של שרירי הצואר.

וזה כ"כ פשוט... זאת תופעה נפוצה... וכשלי הסבירו, הלכו על הגרוע מכל שזה אומר דימום במוח ח"ו לא עלינו ולא על אף אחד. לשם כך רצו את הסונר ראש. יום ראשון ,חג פסח, חזרתי לביה"ח ב- 18.00 לא יכלתי לעזוב.. נשארתי עד 12.00 בלילה , ולמחרת יום שני חזרו הרופאים לעבוד {חלקית} נעשה סונר ראש שיצא תקין , נוירולוג לא היה ולא יהיה עד אחרי החג.

התייעצות רופאים בדיקה חוזרת של רופא . המלצת מעקב אצל רופא ילדים ושהוא במידת הצורך יפנה לנוירולוג , תודה לאל , משתחררים. את איתי ואור שמתי אצל סבא וסבתא בפ"ת לפני שבאתי אליך , וכשחזרתי הביתה ואתה בידיים שלי , היינו רק שנינו נסיך שלי , חיבקתי ונישקתי אותך על כל ייסורי המצפון שהיו לי שהשארתי אותך "לבד" בביה"ח...

במרתון שלא יתואר הכנו את הברית שהיתה בבית ביום רביעי בחול המועד פסח במניין מאוד מצומצם של משפחה קרובה ומס' חברים ואפילו חברה של אמא באה במיוחד בשבילך מאנגליה ליומיים ...

ונקרא שמך בישראל "שוהם" – כ"כ התחברתי למשמעות של השם... אבן חן יקרה שלי שהיתה נמצאת על החושן של הכהן הגדול כנגד שבט יוסף וכנגד בניו אפריים ומנשה – שככתוב בברכת הבנים :” ישמך ה' כאפריים וכמנשה"

אחרי בדיקת רופא הילדים שלך אני הרבה יותר רגועה , אבל עדיין עוקבת אחריך קטן שלי.

 

תודה לבורא עולם שהביא לנו אותך שוהם שלנו.

תודה לאבא שלך שתמיד לצידי ויודע לומר את הדברים הנכונים בזמן הנכון !

 

שוהם – נולד בתאריך : 16/04/2008 ביום רביעי בשעה : 8.45.

 

אוהבת אותך ואת המשפחה הקטנה שלנו שהפכת לחלק ממנה!

 

באהבה גדולה , אמא.

 

 




למעלה alt
הדפסה altשלח לחבר
מאת
דוא"ל של החבר
קבלי טיפים והמלצות למייל

עקבי אחרינו