סיפור לידה עם תקווה
שלח לחבר
סיפור עם תקווה: בת יחידה להוריה, נפצעה בתאונת דרכים, הוגדרה צמח, ועכשיו חובקת בן.
צילום: זוהר חדד " כל הצפון "
התרגשות גדולה היתה בסוף השבוע שעבר במחלקת היולדות של בית החולים לגליל המערבי נהריה, כשויקטוריה קודינסקי (29) ממעלות, ילדה את בנה, דניאל. לכאורה, עוד סיפור שגרתי על יולדת. אבל הסיפור של ויקטוריה יכול להיות קרן אור גדולה עבור כל הפגועים הקשים, שברגע אחד השתנה מסלול חייהם, וכל מה שהם צריכים במלחמת ההישרדות היומיומית שלהם, זו בעיקר תמיכה ואמונה. ויקטוריה, שעברה לפני כמה שנים תאונת דרכים קשה והוגדרה צמח, היא נס רפואי. כנגד כל הסיכויים, החלימה, ולאחר תהליך שיקום ארוך ומפרך, היא יצאה לדרך חדשה.
לפני שמונה שנים, התהפכו חייה של ויקטוריה. הסטודנטית הצעירה, בדיוק סיימה את הסמסטר הראשון בלימודי הנדסאית אדריכלות במכללת בראודה בכרמיאל, ויצאה לחגוג את החופש הראשון עם חברים בחיפה. בדרך חזרה, התנגש ברכבם טנדר ופצע את נוסעי המכונית. ויקטוריה, שישבה בצד שנפגע, הובהלה במצב אנוש לבית החולים רמב"ם בחיפה. שלושה חודשים שכבה במחלקה לטיפול נמרץ, כשהיא מחוסרת הכרה וסובלת מפגיעות קשות בראשה וחבלות בכל גופה. לאחר שלושה חודשים, כשהיא נמצאת כל העת בין חיים ומוות, הועברה לבית החולים השיקומי בית לוינשטיין ברעננה. ויקטוריה: "כשהתעוררתי, לא ידעתי מי אני ואיפה אני. הייתי משותקת בצד ימין של הגוף ולא הייתי מסוגלת לבצע שום פעולה. לאט לאט, בעזרת טיפול מסור, חזרתי לזכור דברים, מלבד את יום התאונה. מה שקרה באותו יום פשוט נמחק לי מהזיכרון". הוריה של ויקטוריה, בת יחידה, שהו לצידה לאורך כל תהליך השיקום. "שנתיים הייתי בבית לוינשטיין, כשאני מרותקת לכיסא גלגלים ועוברת תהליך שיקום ממש קשה. זה היה סיוט, גיהינום. הייתי חצי משותקת ומה שעבד, כאב. למזלי, היתה לי תמיכה גדולה מאוד מההורים. הם אלה שבזכותם אני מדברת איתך היום. הם היו לצידי מהרגע הראשון. כל הזמן דאגו, תמכו ועודדו. באותה תקופה למדתי שהדבר הכי חשוב ברצון של בן אדם לשרוד ולרצות לחיות, זו תמיכת המשפחה". ההורים, יורי ולריסה, המתגוררים במעלות, היו עושים כל יום את הדרך הארוכה מהצפון לבית לוינשטיין, עד בשלב מסוים שכרו דירה ברעננה כדי להיות קרובים לויקטוריה.
