שלבים בהתפתחות המוטורית – מהיפוך ועד התיישבות
שלח לחבר
מאת: ענת סימון מדריכה סדנאות התפתחות מוטורית להורים ותינוקות מאבחנת ומטפלת בבעיות התפתחות
הקדמה
מאמר זה סוקר את שלבי ההתפתחות המוטורית הכוללים זחילת גחון, זחילת שש והתיישבות עצמאית. החלק הראשון מתאר התפתחות תקינה ואידאלית. החלק השני (יופיע בגליון הבא) מתאר וריאציות אחרות של והתפתחות לא תקינה.
כעקרון: ככל שההתפתחות המוטורית תקינה יותר, כך יש לתינוק מגוון אפשרויות תנועה רחב יותר והוא יכול להנות מהיכולת התנועתית של גופו. ככל שההתפתחות פחות תקינה כך התינוק מוגבל יותר.
שלבים התפתחותיים קודמים (מושגים עד גיל 6-7 חודשים בקרוב).
תינוק שהתפתחותו תקינה בשלב זה כבר יודע להתהפך מן הבטן אל הגב ומן הגב אל הבטן דרך שני צידי הגוף. במצב של שכיבה על גבו הוא נהנה לתפוס את רגליו בכפות ידיו ולשחק עמם וכן להביא את בהונות רגליו אל הפה ולמצוץ אותן להנאתו. כאשר הוא שוכב על הבטן הוא יודע להישען על מרפקיו, להרים את המרפקים באוויר ולהישען על כפות ידיו, להרים את ידיו ורגליו באוויר לתנוחת אווירון ו"לנחות" בחזרה לארץ, ולהסתובב סביב צירו לשני הכיוונים. כמו כן הוא מסוגל להעביר משקל מצד לצד בשכיבה על הבטן, להישען על מרפק ורגל נגדית ובמקביל להרים את ידו השנייה על מנת לתפוס צעצוע.
כעת משהגיע התינוק לשלב הנוכחי, גבו יודע להתעגל ולהזדקף, להתכופף ימינה ושמאלה ולבצע רוטציות לשני הכיוונים. רגליו וידיו מתורגלים בדחיפת הרצפה, כמו גם אברים נוספים בגופו והוא מוכן ללמידת פונקציה חדשה ומרגשת, שתפתח בפניו שלל אפשרויות חדשות לחקירה ולימוד – הזחילה.
זחילת גחון (גיל 6-7 חודשים בקרוב)
שורשיה של זחילת הגחון מצויים בשלב שבו התינוק שוכב על הבטן ולוחץ את אברי גופו השונים אל המשטח שעליו הוא שוכב. בשלב זה התינוק מגלה את האפשרות להתקדם טיפין טיפין בתנועה הדומה לתנועתה של התולעת. פעמים רבות הזחילה הראשונית הזו מתחילה דווקא כזחילה לאחור ולא כזחילה קדימה.
בהמשך מתפתחת הכפיפה הצידית והתינוק מסוגל להסתובב סביב צירו לימין ולשמאל.
מרכיב חשוב נוסף של זחילת הגחון מתגלה בעוד התינוק לומד להתגלגל מן הגב אל הבטן. כאשר הוא מסיים את ההיפוך ומגיע לשכיבה על ביטנו הוא מגלה שאחת מידיו מונחת מתחת לחזהו או מתחת לביטנו ועליו לחפש דרך לחלץ את היד ממקומה. בעודו מתלבט ומחפש את הדרך לחילוץ היד, הוא ממשיך ללחוץ ולהרים אברים שונים של גופו ביחס למשטח עליו הוא שוכב ולפתע הוא מגלה שהרמת צד אחד של האגן מאפשרת הרמה חלקית של מרכז גופו ומספקת לו מרחב מספיק לחילוץ היד מתחת לגופו. הרמת האגן נעשית ע"י ביצוע תנועת רוטציה בגב, כיפוף רגל אחת והישענות על היד הנגדית במקביל (הישענות על היד שאין צורך לחלץ).
ביצוע חוזר ונשנה של תנועת החילוץ הזו מפתח את התנועות האלכסוניות המרכיבות את זחילת הגחון.
זחילת הגחון המאורגנת היא זחילה נאה וסימטרית. זחילת גחון מאורגנת משלבת את כל מגוון התנועות בגב: כפיפה, כפיפה צידית ורוטציה, העברות משקל תקינות מצד לצד וקשר ברור בשני האלכסונים בגוף. הגפיים מאזנות את התנועה בגב ותומכות בה.
זחילת שש (גיל 8-9 חודשים בקרוב)
לעמידת השש קודם שלב של הרמה חלקית של הגו מן הקרקע בשכיבה על הבטן. הרמה חלקית של הגו נעשית בשני חלקים:
1. הרמת החלק התחתון של הגו והטוסיק ע"י כיפוף הברכיים וקירובן אל הבטן.
2. הרמת החלק העליון של הגו ע"י דחיפה בעזרת הידיים.
לאחר שהתינוק הפנים את שתי הוריאציות הללו הוא יכול לנסות הרמה מלאה של הגו והישענות על ידיים וברכיים (עמידת שש).
בפעמים הראשונות שהתינוק עומד בעמידת שש עליו ללמוד כיצד להתמודד עם כוח הכובד. התינוק לומד להעביר משקל בעמידת שש קדימה ואחורה ומצד לצד.
אם יש לתינוק גירוי מתאים ומוטיבציה להתקדם במרחב, הרי שאחרי שלמד לשלוט בהעברות המשקל הללו, הוא מוכן לנסות לנתק את גפיו מן המשטח ולהתחיל לזחול.
זחילת שש מאורגנת נראית יפה וסימטרית בדומה לתנועתה של חיית בר. אברי הגוף מתואמים בצורה הרמונית והתנועה כולה נראית זורמת.
זחילה והתפתחות תפקודי המוח
התפתחות המערכות המוטוריות והקורדינטיביות אצל תינוקות קשורה להתפתחות המוח.
בשיטת ורדי מושם דגש חשוב בגיל הינקות על מערכות המתוארות להלן:
1. מודעות הגוף - הכרות עם אברי הגוף השונים והיכולת להפעיל אותם.
2. עמוד השדרה - והיכולת התנועתית שלו.
3. מערכת ההצלבה - הרוטציה של הגב והיכולת להפעיל אלכסונים מיד אחת ועד לרגל הנגדית. מערכת זו קשורה ליכולת לתאם בין שני צידי המוח ועל היכולת לבצע 2 פעולות שונות במקביל, ולכן קשורה גם לקשב וריכוז.
4. מערכת התפיסה המרחבית - היכן אני נמצא ביחס לסביבה.
כל המערכות הללו באות לידי ביטוי בתנועות התינוק ושלב חשוב בהתפתחותן הוא שלב הזחילה.
הזחילה מחייבת מודעות גוף, תנועה טובה של עמוד השדרה, רוטציות, שימוש ביד ורגל נגדית ובאלכסון המקשר ביניהן, וכן תפיסה מרחבית.
ככל שהזחילה משתכללת גם המערכות הללו מקבלות הזדמנויות נוספות להתפתח לדוגמא: זחילה במעלה מדרגות מלמדת על תחושת גובה או עומק. זחילה מתחת לשולחן או בתוך מנהרה צרה נותנת התנסות שונה במרחב וכך הלאה. בכל התנסות כזו לומד התינוק לארגן את גופו בצורה יעילה על מנת להגיע אל המטרה שלו.
כל החוויות וההתנסויות הללו נרשמות במוח.
המעבר לישיבה
כאשר התינוק נמצא בעמידת שש ועורך ניסיונות להכרות ולימוד כוח הכובד הוא מגלה את האפשרות להעביר משקל קדימה, אחורה ולצדדים. העברת משקל לצד ואחורה מקרבת את ישבנו לרצפה ומאפשרת לו להגיע לישיבה צידית.
אפשרות אחרת להתיישב נעשית דרך שכיבה על הצד והישענות על מרפק אחד כאשר כף היד השנייה דוחפת את הגוף למעלה והרגליים מאזנות את התנועה עד לישיבה צידית.
כאשר התינוק לומד לשבת הוא תומך את גופו בעזרת ידיו המושטות אל הרצפה.
בשלבים הראשונים הוא מניח את ידיו לפני גופו על מנת לקבל תמיכה קידמית שמתאפשרת הודות ליכולת הכפיפה והזקיפה ומאפשרת העברת משקל קדימה ואחורה.
בשלב השני הידיים יכולות לתמוך בגוף היושב מהצדדים ותנועות הכפיפה הצידית מאפשרות העברת משקל מצד לצד.
ולבסוף - הודות לתנועת הרוטציה – מתאפשרת התמיכה מאחור – מאפשרת בהמשך הפניית הגו לאחור וביצוע רוטציה מלאה.
תנוחות ישיבה
צורות הישיבה הן מגוונות: ישיבה ברגליים פשוטות וישרות קדימה, ישיבה ברגליים כפופות, ישיבה צידית, ישיבה "יפנית" על העקבים ואפילו ישיבת w .
במצב תקין התינוק מסוגל לעבור מצורת ישיבה אחת אל השנייה ללא קושי. ולהתאים את צורת הישיבה לצרכיו המשתנים.
התפתחות שאינה תקינה
לא כל התינוקות מממשים את כל שלבי ההתפתחות שתוארו בפרק הקודם: חלק מהתינוקות מיישמים שלבים מסוימים באיכות ירודה וחלק אחר מהתינוקות מדלגים לחלוטין על שלב זה או אחר.
במקרים של קושי התפתחותי מומלץ לשחזר עם התינוק את שלבי ההתפתחות שדילג עליהם או שעדיין לא נרכשו כראוי, על מנת לאפשר לו לרכוש בסיס טוב להמשך ההתפתחות המוטורית ולאפשר לו להנות מגופו ולמצות את הפוטנציאל התנועתי שלו.
קיימות וריאציות רבות לכל אחד מהשלבים ההתפתחותיים. בחלק זה תיארתי כמה מן הוריאציות הנפוצות.
תינוק שלא הושכב על הבטן
ההוראות העכשוויות של משרד הבריאות גורמות למספר לא מבוטל של הורים להימנע מהשכבת התינוק על ביטנו במהלך החודשים הראשונים לחייו. השכיבה על הבטן הינה אבן דרך יסודית בהתפתחות התקינה של יכולת התנועה בגב ובהיווצרות עקומות עמוד השדרה.
השכיבה על הבטן גורמת לתינוק לפתח את תנועת הזקיפה הראשונית של הגב ע"י הרמת הראש מן המזרן.
תינוק שתנוחת השכיבה על הבטן נמנעה ממנו לא יוכל לממש פונקציות מתקדמות שנשענות על שלב בסיסי זה כגון זקיפת הגב, העברות משקל בשכיבה על הבטן, אווירון, היפוכים, זחילה ועוד קשת מגוונת של פעילויות שנעשות בשכיבה על הבטן או מתבססות עליה.
התינוק הנ"ל יבלה את יומו בשכיבה על הגב או אולי אפילו בישיבה במתקני תינוקות למיניהם (סלקל, טרמפולינה, עגלה וכד´).
התנועות שיעשה בתנוחות שנבחרו עבורו יהיו תנועות של דחיפת אברי גופו האחוריים למשטח שעליו הוא שוכב. ניסיון להשכיבו על הבטן בגיל כמה חודשים ילווה בדרך כלל בתסכול ובכי מהירים וכתוצאה מכך בחזרה לתנוחת הגב המוכרת והמועדפת עליו.
תינוקות שהושבו טרם זמנם
תינוק שהושב טרם זמנו נאלץ לפצות על חולשת השלד והשרירים ע"י הקשחת אזורים שונים בגופו. ע"י הקשחה זו הוא יוכל ל"החזיק" את עצמו בישיבה בלי ליפול.
ישיבה כזו תיראה נוקשה מיסודה. התינוק בדרך כלל לומד להתיישב ע"י אימוץ שרירי הבטן ושרירי הגב התחתון ומרים עצמו לישיבה ממצב של שכיבה על הגב או ישיבה חלקית על מתקן ישיבה כגון עגלה או סלקל.
לתינוק שמושב טרם זמנו אין בדרך כלל יכולת להיחלץ ממצב הישיבה בעצמו אלא ע"י הסתייעות במבוגר או ע"י נפילה ארצה. חוסר היכולת התנועתית גורם לתסכול רב.
תינוקות רבים נהנים להרגיש "על הגובה", מתרגלים לתנוחת הישיבה ומכאן שאינם מוכנים יותר לבלות חלק מזמנם בשכיבה על הגב או הבטן. כתוצאה מכך נפגמת ההתפתחות המוטורית שלהם והם עלולים לדלג על שלבים התפתחותיים חשובים, כגון שלב הזחילה.
חלק מהתינוקות הללו יפתחו פתרונות יצירתיים לתנועה במרחב ע"י גרירת גופם בישיבה על הטוסיק או ע"י קפיצות בישיבה. פתרונות מקוריים אלו יאפשרו להם לנוע במרחב, אך עלולים לגבות בהמשך מחיר כואב בדמות שרירים תפוסים, גב כואב ומפרקים שחוקים.
אקסטנציה מוגברת בגב
אקסטנציה המוגברת בגב הינה תבנית תנועתית שהתינוק "סוחב", בדרך כלל, עוד משלבים התפתחותיים קודמים ומתבטאת במתח מוגבר באזור השכמות, בשרירים אקסטנסוריים (אחוריים) נוספים ובהקשתה מוגברת של הגב. ההקשתה המוגברת בגב והמתח בשכמות מפצים לעיתים קרובות על שרירים זוקפי גב חלשים. התינוק מקשיח את גבו וכתוצאה מכך לא מתרחשת הפרדת תנועות בגב והגב נראה כאילו הוא נע כולו כמקשה אחת. לעיתים קרובות אנו מאבחנים שגם השרירים האקסטנסוריים בגפיים מצטרפים לתבנית התנועתית הכללית של הגוף והתינוק נוהג ליישר את רגליו בכל הזדמנות, הידיים מורגשות כבעלות מתח מוגבר והמרפקים רחוקים מקו האמצע.
סימנים לאקסטנציה מוגברת:
- טונוס מוגבר בידיים - כאשר מנסים לקרב את הידיים לקו האמצע או ליצור תנועת חיבוק של כל יד לכתף הנגדית נתקלים בהתנגדות.
- בשכיבה על הבטן – אווירון שמתקשה " לנחות", או הישענות על כפות הידיים בעוד המרפקים הישרים נשארים באוויר ואינם "זוכרים" שאפשר גם להתכופף ולנוח על המשטח.
- קושי בהיפוך מן הבטן אל הגב. אם מתבצעים היפוכים כאלו הם מסתיימים בדרך כלל בנפילה וחבטת הראש על המזרן. נפילה זו נגרמת בגלל חוסר האפשרות להפריד תנועות ולארגן את ההיפוך בצורה יעילה, אלגנטית ומדורגת.
- ההיפוך מן הגב אל הבטן נעשה ע"י הקשתה של הגב ושילוח היד העליונה לאחור.
- כאשר משכיבים את התינוק על הצד הוא מקשית את גבו ושולח את היד העליונה לאחור.
- קושי בתנוחת הערסול על הידיים או במנשא. בתנוחת עירסול החזה מתקרב לאגן מלפנים ונוצרת כפיפה קדמית. תינוקות שמתקשים להתערסל נוהגים ליישר גבם או להקשיתו לאחור כאשר מנסים לערסל אותם.
- תינוק שאינו מרגיש נינוח בשכיבה על הגב.
- התינוק חסר מנוחה, ונדמה שהוא כל הזמן ערני ואינו עוצר מלהתנועע. כאשר הוא שוכב על הבטן הוא תמיד מרים את ראשו וגם במצב של עייפות מוגברת הוא אינו מניח את ראשו על המזרן ואינו נח. גם כשההורה לוקח אותו לידיים בתנוחת בטן אל בטן הוא אינו מתרפק ומניח את ראשו על כתפו של ההורה. חלק מהתינוקות יכולים להירגע רק בתנוחת הנקה בה יד אחת מחבקת את האם מתחת לבית השחי שלה ובכך יכולה להישמר התבנית האקסטנסורית. תינוקות רבים בעלי תבנית אקסטנסורית מסוגלים לישון רק בשכיבה על הבטן.
- בגלל חוסר היכולת של התינוק להתהפך והעדפה של שכיבה על הבטן עלול להיווצר מצב שבו התינוק מדלג על שלבי ההיפוך והשלבים של משחק בידיים וברגליים בשכיבה על הגב. לעומת זאת התינוק נראה לעיתים כממהר לזחול או לעמוד שכן זו הדרך היחידה שלו להתנועע במרחב.
תנועתיות יתר במפרקי הירכיים
תנועתיות היתר במפרקי הירכיים מופיעה בדרך כלל כפיצוי על חוסר תנועתיות בעמוד השדרה. המאפיינים לתנועתיות היתר במפרקי הירכיים הם:
- בשכיבה על הגב הרגליים מפושקות והברכיים נופלות לצדדים.
- בשכיבה על הבטן או בזחילת גחון – הרגליים נעות כמו רגלי צפרדע כך שהברכיים נמצאות משני צידי הגוף. זחילת הגחון יכולה להתבצע ע"י תנועה של מפרקי הירכיים וכמעט ללא תנועה בגב.
- ניסיונות זחילה על שש נתקלים לעיתים בקושי שכן הברכיים נפתחות לצדדים ולכן קשה לייצב את משקל הגוף בעמידת שש.
ישיבת w כישיבה מועדפת או בלעדית (כפות הרגליים לצידי שני הישבנים והברכיים בקדמת הגוף כך שהרגליים יוצרות צורת האות w באנגלית) - ההתיישבות מעמידת שש נעשית דרך מפרקי הירכיים לאחור והישבן מונח בין שתי הברכיים. היציאה מתנוחת הישיבה תעשה בדרך דומה ולכיוון קדימה. אין יכולת לקום מישיבה ולפנות הצידה ברוטציה מלאה. בעבודה עם תינוק שאובחן כבעל תנועתיות יתר במפרק הירכיים מומלץ לחזור וללמד את תנועות הגב (התעגלות, כפיות צידיות ורוטציה) שפוספסו בשלבי ההתפתחות הקודמים. כמו כן, מומלץ לשחרר מתח מיותר מן השרירים האקסטנסוריים ולגרום להפעלת השרירים הפלקסוריים (הכופפים) ע"י גירויים מתאימים.
זחילה לא מאורגנת
- גרירה על הגחון – נגרמת פעמים רבות כתוצאה מחוסר יכולת תנועתית בגב או אקסטנציה מוגברת שההסבר עליה מפורט בסעיפים הקודמים. קיימות מספר ווריאציות לגרירה זו: חלק מהתינוקות משתמשים בידיים על מנת למשוך את גופם קדימה וחלק מהתינוקות משתמשים בעיקר ברגליים לשם דחיפה. תנועת הרגליים דומה לתנועת רגלי צפרדע.
- זחילה ע"י שיתוף אלכסון אחד בלבד – נגרמת עקב חוסר איזון בין שני צידי הגוף או מערכת הצלבה (אלכסונים) שלא התפתחה כראוי בצורה סימטרית.
- זחילת הליכה – ברך אחת זוחלת על הרצפה וברך שניה באויר כאשר כף הרגל מונחת על הרצפה ו"הולכת". מומלץ לאבחן את היכולת התנועתית של הגב ומפרקי הרגליים ואת הסיבה לחוסר הסימטריה.
- גרירה על הטוסיק בישיבה – מפורט בסעיף על ישיבה מוקדמת.
- זחילת שש שלא ע"י תנועה בעיקר במפרקי הירכיים - קשה לאיבחון ע"י מי שאיננו איש מקצוע. לכאורה משתתפות בתנועה יד ורגל נגדית לסירוגין אך למעשה תנועת האלכסון אינה עוברת בגב ואין הדהוד של האלכסון לכל אורכו של הגוף. זחילה כזו נראית מגושמת יותר מזחילת שש מאורגנת ולעיתים היא אף "מרעישה" יותר כך שבכל פעם שהתינוק צועד בעזרת ידו שומעים כאילו היד מכה את הרצפה.
לרשימת מטפלים בתחום לחץ/י כאן.
