התפתחות הזהות המינית
שלח לחבר
התפתחות הזהות המינית
מאת: שרון צונץ, פסיכולוגית חינוכית מומחית אבחון, טיפול, יעוץ והדרכת הורים.
התפתחות הזהות המינית אינה ניכרת אצל הפעוט אלא מתחילה בילדות המוקדמת, סביב גיל שנתיים והיא חלק מההתפתחות החברתית והרגשית בכלל. תקופת הילדות המוקדמת מתחילה, כאמור, בגיל שנתיים ונמשכת עד גיל שש. בתקופה הזו הילד מלא ערנות ומרץ, ומוכן לפעילות משותפת עם אחרים בני גילו. בניגוד לשנתיים הראשונות בחייו בהן ההורים גילו נכונות למלא את כל דרישותיו של הילד, לקראת גיל הגן ההורים מתחילים להציב את דרישות החברה וכך מתחיל תהליך החיברות (סוציאליזציה) בו הילד לומד ומפנים את ערכי החברה.
מאת: שרון צונץ, פסיכולוגית חינוכית מומחית אבחון, טיפול, יעוץ והדרכת הורים.
התפתחות הזהות המינית אינה ניכרת אצל הפעוט אלא מתחילה בילדות המוקדמת, סביב גיל שנתיים והיא חלק מההתפתחות החברתית והרגשית בכלל.
תקופת הילדות המוקדמת מתחילה, כאמור, בגיל שנתיים ונמשכת עד גיל שש. בתקופה הזו הילד מלא ערנות ומרץ, ומוכן לפעילות משותפת עם אחרים בני גילו. בניגוד לשנתיים הראשונות בחייו בהן ההורים גילו נכונות למלא את כל דרישותיו של הילד, לקראת גיל הגן ההורים מתחילים להציב את דרישות החברה וכך מתחיל תהליך החיברות (סוציאליזציה) בו הילד לומד ומפנים את ערכי החברה.
מה מביא את הילד להסכים לדרישות ההורים? הילד זקוק לאהבתם, וקשה לו במצבים שמאיימים על כך. כשהוא שומע בקולם הוא משיג שני דברים: לא צפויה לו סכנת עונש; חוזרת לו תחושת השליטה בסביבה, כי הוא ילד טוב, וכולם אוהבים אותו.
הזדהות הילד עם הוריו – כלומר, הנטייה שלו לנסות להיות כמו ההורים – ממלאת תפקיד מרכזי בתהליך החיברות. מושג ההזדהות נלקח מהתאוריה הפסיכו-אנליטית. פרויד מתאר את המשבר האדיפלי (תסביך אדיפוס אצל הבנים או תסביך אלקטרה אצל הבנות) החל בתקופה זו. בקצרה, המשבר האדיפלי מתאר את התקופה שבה הילד "מאוהב" בהורה מהמין הנגדי, חש כלפיו רכושנות ואהבה, ומעוניין "לסלק" את ההורה מאותו מין. התחרות הזו מולידה לא מעט רגשות קשים כמו קנאה, שנאה ואשם. רגשות האשם ואי היכולת באמת לנצח את ההורה מאותו מין ("כי אבא יותר חזק") מביאה להפנמת דמויות ההורים ודרכם את דרישות החברה.
הילד מושפע גם מילדים אחרים בני גילו – קבוצת השווים. בדומה להורים, ילדים אחרים נוהגים לתגמל את התנהגותו של הילד בהתאם למה שנראה להם רצוי לפי הנורמות של חברת הילדים. בגיל הגן מתגבשת תפיסה מסוימת לגבי תפקיד המין, ולכן נוצרת בקרב הילדים התייחסות ברורה לשאלה, אם התנהגות מסוימת הולמת בנים או בנות בגיל הזה. הבן מוצא את עצמו חשוף לביקורת מצד חבריו כאשר הוא משחק בבובות, ואילו משחקים "גבריים" (חרבות) יכולים לזכות אותו בהערכה חיובית. בנות בד"כ מקבלות עידוד מצד הילדים כשהן עוסקות בפעולות "נשיות". גם התנהגות תוקפנית והתנהגות פרו-סוציאלית הן מודל לחיקוי.
התפתחותו של תפקיד המין
ניתן לראות בהתפתחות תמונה אופיינית של הבדלים בין נשים וגברים. הילדים רואים, שנשים הן לרב אלה שמבשלות, מנקות ומטפלות בילדים. הן עובדות במקצועות נשיים – פקידות, זבניות, מורות, גננות ואחיות. בד"כ הן מצטיינות יותר באמנות ובספרות יחסית למדע והנדסה. הילדים גם רואים, שגברים עובדים במקצועות "גבריים" ומשיגים רמה גבוהה יותר במתמטיקה, מדעי הטבע ונושאים טכניים.
בשנים האחרונות אנו עדים לשינוי מסוים בתפיסה סטראוטיפית זו.
אגב, שינוי זה נתמך במחקרים. למשל, נמצא שבנות משיגות ציונים גבוהים מאוד במתמטיקה (ביחס לבנים) כאשר הן לומדות בנפרד מהם. כלומר, יתכן שהמפגש בין שתי קבוצות המין יוצר מלכתחילה תחושת נחיתות שפוגמת בהישגיות של הבנות. אך עדיין ארוכה הדרך לשוויוניות.
מה הוא הרקע להבדלים בין בנות ובנים במישור הפסיכולוגי? לצד הגורמים הביולוגיים ישנם גורמים חברתיים שקשורים בתחום הזה. יש נושאים שהורים מתייחסים שונה כלפי בנים ובנות – הורים נוטים לומר שתינוק זכר חזק וערני יותר מאשר תינוקת. זו נתפסת לעתים כקטנה, עדינה ופגיעה, שזקוקה אולי לדאגה מיוחדת.
במהלך ההתפתחות, בנים מקבלים עידוד לפעילות מוטורית נמרצת ולמשחקים רועשים, ואילו הורים מצפים מבנות שיעסקו במשחקים שקטים יותר (בובות, כלי בית). הורים גם מגלים מעורבות רבה יותר עם ילדים בני מינם, ביחוד אבות. לעתים יש להורים ציפיות גבוהות יותר מהישגי הבנים.
כמו בכל תחום, גם כאן, תפקידנו כהורים הוא לזהות את נטייתנו או נטיית החברה, ולעשות אחרת על מנת למנוע את הסטריאוטיפים הללו. למשל, לקנות לבנות גם מכוניות וכדורגל ולבנים לקנות גם בובות, כלי מטבח וכיו"ב.
חשיבות גדולה נודעת לחיקוי וללמידה ממקור ראשון – הילדים מתבוננים בחלוקת התפקידים בין ההורים בבית, ולומדים על יחסי בנים-בנות כאשר רק אחד מהמינים מצופה לעזור או לקחת חלק במטלות. ואם כבר הקפדנו לתת לילדינו מטלות בלי להתחשב במינם, נשאלת השאלה אילו מטלות אנו נותנים לכל אחד מהם? האם הבן תמיד מוריד זבל והבת תמיד מדיחה כלים? המצב הרצוי הוא, כמובן, שהמטלות תעבורנה "רוטציה". כלומר, כולם עושים הכל, רק בתורנות.
תחום נוסף שדורש את התערבותנו הוא ספרי הילדים שאנו בוחרים לקנות או להקריא. בעבר רב הספרים הכילו תפיסות סטראוטיפיות קיצוניות. כיום, ניתן למצוא ספרים "נייטרלים" או אפילו נוגדי-סטראוטיפים. ספרים כאלה מקלים עלינו את עבודת החינוך לשוויון. אך גם אם נפל לידינו ספר "מיושן" בתפיסותיו, אל לנו להיבהל ולהישאר חסרי מילים. זו דווקא הזדמנות מצוינת לפתח עם הילד או הילדה שיחה על הנושא. האם כך זה קורה גם בבית שלנו, או שמחבר הספר "התבלבל"? או לחלופין, ניתן לציין שיש בתים בהם זה כך, אך אצלנו זה אחרת.
הורים רבים חוששים מטיפוח הצד "הנשי" בבנם או טיפוח הצד "הגברי" בבתם. אל לנו לחשוש מכך כל עוד המינון כמובן אינו מוגזם.
חוקרים רבים מתרבויות מגוונות טענו, שבכל אחד מאתנו קיימים שני היסודות, הגברי והנשי, ואל לנו להתכחש לאחד מהם, כיוון שהתכחשות זו היא בין הגורמים הבולטים לחוסר ההרמוניה בין שני המינים. עירכו סקר קצר בין חבריכם, ואם התשובות שתקבלו תהיינה כנות, קרוב לודאי שתמצאו נשים מרוצות יותר כאשר הגבר לצדן יודע גם להיות מבין, רך ותומך, ובמקביל, גברים מרוצים יותר כאשר נשותיהם מציגות מדי פעם צד אסרטיבי ואף כוחני (בתנאי שהוא לא מכוון לפגיעה בהם כמובן).
מאת: שרון צונץ, פסיכולוגית חינוכית מומחית אבחון, טיפול, יעוץ והדרכת הורים.
התפתחות הזהות המינית אינה ניכרת אצל הפעוט אלא מתחילה בילדות המוקדמת, סביב גיל שנתיים והיא חלק מההתפתחות החברתית והרגשית בכלל. תקופת הילדות המוקדמת מתחילה, כאמור, בגיל שנתיים ונמשכת עד גיל שש. בתקופה הזו הילד מלא ערנות ומרץ, ומוכן לפעילות משותפת עם אחרים בני גילו. בניגוד לשנתיים הראשונות בחייו בהן ההורים גילו נכונות למלא את כל דרישותיו של הילד, לקראת גיל הגן ההורים מתחילים להציב את דרישות החברה וכך מתחיל תהליך החיברות (סוציאליזציה) בו הילד לומד ומפנים את ערכי החברה.
מאת: שרון צונץ, פסיכולוגית חינוכית מומחית אבחון, טיפול, יעוץ והדרכת הורים. התפתחות הזהות המינית אינה ניכרת אצל הפעוט אלא מתחילה בילדות המוקדמת, סביב גיל שנתיים והיא חלק מההתפתחות החברתית והרגשית בכלל.
תקופת הילדות המוקדמת מתחילה, כאמור, בגיל שנתיים ונמשכת עד גיל שש. בתקופה הזו הילד מלא ערנות ומרץ, ומוכן לפעילות משותפת עם אחרים בני גילו. בניגוד לשנתיים הראשונות בחייו בהן ההורים גילו נכונות למלא את כל דרישותיו של הילד, לקראת גיל הגן ההורים מתחילים להציב את דרישות החברה וכך מתחיל תהליך החיברות (סוציאליזציה) בו הילד לומד ומפנים את ערכי החברה.
מה מביא את הילד להסכים לדרישות ההורים? הילד זקוק לאהבתם, וקשה לו במצבים שמאיימים על כך. כשהוא שומע בקולם הוא משיג שני דברים: לא צפויה לו סכנת עונש; חוזרת לו תחושת השליטה בסביבה, כי הוא ילד טוב, וכולם אוהבים אותו.
הזדהות הילד עם הוריו – כלומר, הנטייה שלו לנסות להיות כמו ההורים – ממלאת תפקיד מרכזי בתהליך החיברות. מושג ההזדהות נלקח מהתאוריה הפסיכו-אנליטית. פרויד מתאר את המשבר האדיפלי (תסביך אדיפוס אצל הבנים או תסביך אלקטרה אצל הבנות) החל בתקופה זו. בקצרה, המשבר האדיפלי מתאר את התקופה שבה הילד "מאוהב" בהורה מהמין הנגדי, חש כלפיו רכושנות ואהבה, ומעוניין "לסלק" את ההורה מאותו מין. התחרות הזו מולידה לא מעט רגשות קשים כמו קנאה, שנאה ואשם. רגשות האשם ואי היכולת באמת לנצח את ההורה מאותו מין ("כי אבא יותר חזק") מביאה להפנמת דמויות ההורים ודרכם את דרישות החברה.
הילד מושפע גם מילדים אחרים בני גילו – קבוצת השווים. בדומה להורים, ילדים אחרים נוהגים לתגמל את התנהגותו של הילד בהתאם למה שנראה להם רצוי לפי הנורמות של חברת הילדים. בגיל הגן מתגבשת תפיסה מסוימת לגבי תפקיד המין, ולכן נוצרת בקרב הילדים התייחסות ברורה לשאלה, אם התנהגות מסוימת הולמת בנים או בנות בגיל הזה. הבן מוצא את עצמו חשוף לביקורת מצד חבריו כאשר הוא משחק בבובות, ואילו משחקים "גבריים" (חרבות) יכולים לזכות אותו בהערכה חיובית. בנות בד"כ מקבלות עידוד מצד הילדים כשהן עוסקות בפעולות "נשיות". גם התנהגות תוקפנית והתנהגות פרו-סוציאלית הן מודל לחיקוי.
התפתחותו של תפקיד המין
ניתן לראות בהתפתחות תמונה אופיינית של הבדלים בין נשים וגברים. הילדים רואים, שנשים הן לרב אלה שמבשלות, מנקות ומטפלות בילדים. הן עובדות במקצועות נשיים – פקידות, זבניות, מורות, גננות ואחיות. בד"כ הן מצטיינות יותר באמנות ובספרות יחסית למדע והנדסה. הילדים גם רואים, שגברים עובדים במקצועות "גבריים" ומשיגים רמה גבוהה יותר במתמטיקה, מדעי הטבע ונושאים טכניים.
בשנים האחרונות אנו עדים לשינוי מסוים בתפיסה סטראוטיפית זו.
מה הוא הרקע להבדלים בין בנות ובנים במישור הפסיכולוגי? לצד הגורמים הביולוגיים ישנם גורמים חברתיים שקשורים בתחום הזה. יש נושאים שהורים מתייחסים שונה כלפי בנים ובנות – הורים נוטים לומר שתינוק זכר חזק וערני יותר מאשר תינוקת. זו נתפסת לעתים כקטנה, עדינה ופגיעה, שזקוקה אולי לדאגה מיוחדת.
במהלך ההתפתחות, בנים מקבלים עידוד לפעילות מוטורית נמרצת ולמשחקים רועשים, ואילו הורים מצפים מבנות שיעסקו במשחקים שקטים יותר (בובות, כלי בית). הורים גם מגלים מעורבות רבה יותר עם ילדים בני מינם, ביחוד אבות. לעתים יש להורים ציפיות גבוהות יותר מהישגי הבנים.
כמו בכל תחום, גם כאן, תפקידנו כהורים הוא לזהות את נטייתנו או נטיית החברה, ולעשות אחרת על מנת למנוע את הסטריאוטיפים הללו. למשל, לקנות לבנות גם מכוניות וכדורגל ולבנים לקנות גם בובות, כלי מטבח וכיו"ב.
חשיבות גדולה נודעת לחיקוי וללמידה ממקור ראשון – הילדים מתבוננים בחלוקת התפקידים בין ההורים בבית, ולומדים על יחסי בנים-בנות כאשר רק אחד מהמינים מצופה לעזור או לקחת חלק במטלות. ואם כבר הקפדנו לתת לילדינו מטלות בלי להתחשב במינם, נשאלת השאלה אילו מטלות אנו נותנים לכל אחד מהם? האם הבן תמיד מוריד זבל והבת תמיד מדיחה כלים? המצב הרצוי הוא, כמובן, שהמטלות תעבורנה "רוטציה". כלומר, כולם עושים הכל, רק בתורנות.
תחום נוסף שדורש את התערבותנו הוא ספרי הילדים שאנו בוחרים לקנות או להקריא. בעבר רב הספרים הכילו תפיסות סטראוטיפיות קיצוניות. כיום, ניתן למצוא ספרים "נייטרלים" או אפילו נוגדי-סטראוטיפים. ספרים כאלה מקלים עלינו את עבודת החינוך לשוויון. אך גם אם נפל לידינו ספר "מיושן" בתפיסותיו, אל לנו להיבהל ולהישאר חסרי מילים. זו דווקא הזדמנות מצוינת לפתח עם הילד או הילדה שיחה על הנושא. האם כך זה קורה גם בבית שלנו, או שמחבר הספר "התבלבל"? או לחלופין, ניתן לציין שיש בתים בהם זה כך, אך אצלנו זה אחרת.
הורים רבים חוששים מטיפוח הצד "הנשי" בבנם או טיפוח הצד "הגברי" בבתם. אל לנו לחשוש מכך כל עוד המינון כמובן אינו מוגזם.
חוקרים רבים מתרבויות מגוונות טענו, שבכל אחד מאתנו קיימים שני היסודות, הגברי והנשי, ואל לנו להתכחש לאחד מהם, כיוון שהתכחשות זו היא בין הגורמים הבולטים לחוסר ההרמוניה בין שני המינים. עירכו סקר קצר בין חבריכם, ואם התשובות שתקבלו תהיינה כנות, קרוב לודאי שתמצאו נשים מרוצות יותר כאשר הגבר לצדן יודע גם להיות מבין, רך ותומך, ובמקביל, גברים מרוצים יותר כאשר נשותיהם מציגות מדי פעם צד אסרטיבי ואף כוחני (בתנאי שהוא לא מכוון לפגיעה בהם כמובן).
