אבעבועות רוח
שלח לחבראבעבועות רוח היא מחלת הילדות ה"מפורסמת" ביותר. כמעט כולנו חלינו בה בילדותנו, וכמעט כולנו זוכרים את הפצעים ואי הנעימות הכרוכים במחלה.
מאת: ד"ר מיכאל רוטשטיין מומחה ברפואת ילדים ונוער
כולנו גם זוכרים את אנחת הרווחה - "הילד נדבק סוף סוף," שכן ידוע לכולם שלחלות באבעבועות רוח טוב יותר כשקטנים, וזו מחלה ש"צריך לעבור אותה".
כיום קיים חיסון כנגד המחלה, המאפשר לילדים ולמבוגרים להתחסן ולמנוע הידבקות במחלה זו.
הורים רבים עומדים בפני שאלות בעקבות ההמלצה ע"י רופאי הילדים לחסן את כלל האוכלוסיה: מה קרה פתאום? האם המחלה הפכה לפתע מסוכנת כל כך שצריך לחסן כנגדה? האם לא עדיף פשוט לחלות במחלה וזהו? האם החיסון בטוח? האם לא יידבקו הילדים המחוסנים במחלה זו כמבוגרים אם השפעת החיסון תחלוף? מאמר זה בא לענות על חלק משאלות אלו.
מהו הגורם לאבעבועות רוח?
מחלת אבעבועות הרוח נגרמת על ידי וירוס ממשפחת ההרפס הנקרא וריצלה (varicella). כאשר נדבק אדם לראשונה בווירוס, יפתח מחלה מפושטת על פני כל העור, עם הנגעים האופייניים של אבעבועות רוח. לאחר שאדם חלה, הריהו מחוסן לכל החיים מפני מחלה נוספת, אך הווירוס לא נעלם מגופו. כמו כל וירוסי משפחת ההרפס, נשאר מחולל המחלה בגוף האדם, רדום בתוך מערכת העצבים. לעתים מתפרץ הווירוס החוצה דרך קצות העצבים אל העור, ואז ממוקם הווירוס באזור זה או אחר במחלה הנקראת שלבקת חוגרת או "זוסטר".
מחלה זו ממוקמת על פני אזור מסוים על העור בצורת "חגורה" כואבת. כ- 10% מחולי אבעבועות בילדות יחלו בעתיד בזוסטר, בדרך כלל אחרי גיל 45. גם מבוגרים עם זוסטר יכולים להדביק ילדים שלא נדבקו מהמחלה.
לאחר שנדבק אדם בווירוס מאדם חולה, ישנה תקופת "חביון", בה מתרבה הווירוס בדרכי הנשימה של הנדבק, עד שהוא מתפרץ בצורת מחלה. תקופה זו, מההידבקות ועד הופעת המחלה, נמשכת בין עשרה ימים לשלושה שבועות, ולרוב מופיעה המחלה כשבועיים לאחר ההידבקות.
מחלת אבעבועות הרוח מדביקה בין 90% ל- 95% מבני האדם בגיל הילדות. ההדבקה בארצות עם אקלים ממוזג נעשית בדרך כלל בעונת החורף והאביב. המחלה מידבקת מאוד.
אם חלה אדם במחלת האבעבועות, הסיכוי שבן בית שלא חלה במחלה יידבק כעת הוא 80%-90%. במקרה של חשיפה פחות חזקה לחולה, כגון בתוך כיתת לימוד, הסיכון להידבק מילד חולה הוא 30%. ההידבקות בווירוס נעשית על ידי מגע עם הפרשות חולים אחרים במחלה או במגע ישיר עם פצעי החולה. החולים במחלה נושאים את הווירוס בדרכי הנשימה ומפרישים אותו ברוק, כך שניתן להידבק על ידי שהייה בקרבת נשא משתעל או מתעטש. נדיר שאדם נדבק ולא מפתח סימנים למחלה, ולמעשה הידבקות "סמויה" נדירה מאד.
החולים באבעבועות מידבקים מ- 48 שעות לפני הופעת הנגעים האופייניים, ועל כן קשה מאוד לשלוט במחלה, שכן ההידבקות מתרחשת עוד לפני שיודעים שיש חולה בסביבה. משך ההדבקה הוא לכל אורך המחלה, עד שאין נגעי מחלה "טריים", בדרך כלל כשלושה עד שבעה ימים מתחילת המחלה.
מהם סימני המחלה?
מחלת האבעבועות הינה מחלת חום חריפה עם תסמונות שונות, החל ממחלה קלה יחסית וכלה בסיבוכים קשים. כאמור, נדיר שאדם נדבק בווירוס ואינו מפתח כל סימנים למחלה. לפני הופעת הפריחה האופיינית יכולה להיות תקופה בת 24-48 שעות עם סימני מחלת חום "רגילה" - חום, אי שקט, עייפות, חוסר תיאבון, כאבי ראש ולעתים כאב בטן. החום יכול להגיע עד 40 מעלות, ונמשך כיומיים עד ארבעה ימים בסך הכל לאחר הופעת הפריחה.
הסימן האופייני למחלה הוא הפריחה השלפוחיתית המתפשטת בהדרגה על פני העור בכל הגוף. בדרך כלל מופיעים הנגעים הראשונים על הקרקפת, הפנים והגו ומתפשטים בהדרגה. השלפוחיות מלאות נוזל צלול, עם אזור אדום סביבן, ומגרדות מאוד. לאחר כ- 24 עד 48 שעות מצטלקת השלפוחית בהדרגה. תוך כדי ההצטלקות של השלפוחיות הקודמות מופיעות שלפוחיות חדשות, עם פיזור אל הגפיים. מהלך התפשטות הנגעים עד סיום המחלה (כלומר הצטלקות הנגעים האחרונים) נמשך כשבוע. תמונה זו, של נגעים עוריים בשלבי החלמה שונים, אופיינית לאבעבועות רוח, ומבדילה אותה ממחלת הילדות המסוכנת - האבעבועות
השחורות, שחלפה מן העולם עקב החיסון נגדה (וחוזרת כעת למרכז ההתעניינות מסיבות אחרות).
לעתים קיימת במחלה מעורבות של חלל הפה וריריות נוספות, כגון רירית הווגינה אצל ילדות, ולעתים מעורבות הלחמיות בעיניים, אם כי נזק תמידי לראייה נדיר ביותר. בדרך כלל ישנם כ- 300 נגעים על פני העור, אך יכולים להיות בין 10 ל- 1,500 נגעים.
ילד שנדבק מאחיו יפתח בדרך כלל מחלה קשה יותר משל האח, עם נגעים רבים יותר לתקופה ממושכת יותר. ילדים החולים בדרמטיטיס (אקזמה) או בעיות עוריות אחרות (גם שיזוף יתר!) יפתחו מחלה קשה יותר. השלפוחיות חולפות בדרך כלל בלא להשאיר סימן, אלא אם ישנו זיהום מקומי בפצע. לאחר היעלמות הנגע יכולים להיות שינויים מקומיים בצבע העור באזור הנגע למשך כמה חודשים.
איך מטפלים בילד/ה חולה?
הטיפול במחלה הינו תומך. ברוב המקרים ניתן להיעזר בטיפול מקומי שנועד להקל על הגירוד הרב המתלווה למחלה: משחות שנועדו להרגיע את העור או תרופות נוגדות גרד. כדאי לגזור את ציפורני הילדים על מנת למנוע פציעה. היגיינה אישית ואמבטיות חשובות בתקופה זו.אנטיביוטיקה אינה מסייעת בהכחדת הווירוס. אנטיביוטיקה ניתנת אם ישנו חשש מזיהום משני על ידי חידקים, בדרך כלל חידקי העור המזהמים פצעי מחלה. נגד הווירוס קיימת תרופה אנטיוויראלית הנקראת אציקלוויר, או בשמה המסחרי - זובירקס. הטיפול בתרופה זו לא ניתן באופן רוטיני לילדים חולים, אך לעתים כדאי לטפל תרופתית בילדים שאצלם יש חשש למחלה קשה יחסית, כבר בתחילת הפריחה.
כנגד המחלה ישנו גם חיסון סביל, בצורת נוגדנים כנגד המחלה הניתנים לחולים קשים ומסייעים לגוף להתמודד עם המחלה. בדרך כלל מדובר בתינוקות קטנים שנולדו זה עתה לאמהות שחלו כעת באבעבועות, או בילדים עם מערכת חיסון לקויה החולים באבעבועות.
מהם סיבוכי המחלה?
בצורתה ה"רגילה" המחלה אינה נעימה, גורמת סבל רב לילדים ואובדן ימי עבודה להורים.
הסיבוך הנפוץ ביותר הוא זיהום של פצעי המחלה על ידי חידקים היושבים באופן רגיל על פני העור, ועלולים לחדור לפצעים. עד 5% מהילדים החולים באבעבועות מזדהמים מחידקי עור.
ילדים עם סיכון רב יותר מאחרים לזהם את הפצעים הם אלה שמתגרדים, פוצעים את עצמם באמצעות הציפורניים ופותחים את הפצעים אל העור. הזיהום המשני עשוי להופיע בצורה קלה, עם דלקת מקומית של העור, אך עלול גם להביא למחלה קשה עם התפשטות זיהום לאזורי עור נרחבים, מעורבות דרכי הלימפה, בלוטות הלימפה והופעת כיסי מוגלה תת עוריים. במקרים נדירים מתפשט הזיהום לכלל הגוף, עם הופעת חידקים בדם וסיבוכים חידקיים קשים כגון דלקת ריאות, דלקת מפרקים או דלקת בעצמות. מאחר שבמחלה זו ישנה פתיחה של העור לחידקים מזהמים, הסיכון לחלות בזיהום חידקי קשה אינו מבוטל, וסיבוכי זיהום חידקי הם עיקר הסיבוכים מהמחלה אצל ילדים עם מערכת חיסון תקינה. הטיפול בסיבוכים כאלו הוא מתן אנטיביוטיקה על פי חומרת הסימנים, על מנת להתמודד עם הזיהום החידקי.
מעורבות מערכת העצבים במחלה ידועה וקיימת, על אף שלא מתרחשת בשכיחות גבוהה. ילדים מתחת לגיל חמש חשופים יותר מאחרים לסיבוכים הקשורים במערכת העצבים. הסימנים יכולים להיות מגוונים, וכוללים אי יציבות בהליכה, הפרעות דיבור, תנועות עיניים בלתי נשלטות, פרכוסים וירידה במצב ההכרה. בדרך כלל מדובר בתופעות חולפות, אך קיימים גם מקרים נדירים של נזק קבוע. בעבר היתה תסמונת ידועה שהיתה קשורה בשילוב של מחלת אבעבועות רוח עם טיפול באספירין. כיום אסור לתת אספירין לילדים החולים
באבעבועות עקב החשש מתסמונת זו, הגורמת להפרעה נוירולוגית קשה.
סיבוכים נוספים הקשורים במחלה מיוחסים לפגיעת הווירוס במערכות גופניות אחרות וכוללות דלקת ריאות, דלקת הכבד, ירידה ברמת טסיות הדם ודימומים ממערכת העיכול או בשתן, הפרעה בתפקוד הכליות, וכן פגיעה בפרקים, בשריר הלב, בקרום הלב, בלבלב ובאשכים.ילדים עם פגיעה במערכת החיסון עלולים לחלות באופן קשה באבעבועות רוח, עם התקדמות המחלה ללא שליטה, נזק קשה לעור עם דימומים קשים ואף זיהומים קשים ומסוכנים.
תינוקות שנולדו לאמהות שחלו באבעבועות סביב הלידה עלולים לחלות באבעבועות רוח עקב הידבקות מהאם. המחלה קשה בדרך כלל ביילודים אלו, אם לא הספיקו לקבל מהאם נוגדנים כנגד המחלה. מדובר בתינוקות לאמהות שאצלן הופיעה הפריחה עד שבוע מלידת התינוק. בתינוקות אלו מטפלים באופן אגרסיבי בתרופות הנוגדות את הווירוס. כמו כן, אצל אמהות שחלו באבעבועות רוח בתקופה הראשונה להריון (בשבועות ה- 8 עד ה- 20 להריון) עלולים העוברים לחלות במחלה קשה הפוגעת באיברים רבים בגוף עקב מעבר הווירוס לעובר
בתקופה קריטית זו, וללקות בהפרעה בהתפתחות העור, העיניים, מערכת העצבים המרכזית והגפיים.
מהו החיסון הפעיל?
רוב האוכלוסיה נדבקת בשנים הראשונות לחיים, כך שלמעשה כמעט כל האוכלוסיה מחוסנת כנגד הווירוס. ההידבקות במחלה גורמת לחיסון טבעי נגד המחלה בהמשך ואין הופעת אבעבועות פעמיים בחיים באדם עם מערכת חיסון תקינה.
מאחר שהמחלה נפוצה מאוד ועם סיבוכים ידועים, ניסו לייצר חיסון נגד הווירוס כדי לחסוך מהילדים והוריהם את ההתמודדות עם המחלה. ביפן מחסנים באופן שגרתי מתחילת שנות התשעים, ומשנת 1995 ישנו אישור מינהל התרופות והמזון האמריקאי לחיסון בארה"ב.
החיסון מאושר לילדים מעל גיל שנה שלא נדבקו עדיין בווירוס, וניתן מזה שנתיים כחיסון שגרה בארה"ב בגיל שנה.
החיסון מורכב מחידק מוחלש (ולא מומת) כך שמערכת החיסון מקבלת גירוי מספיק לייצר נוגדנים אך מחלה קשה לא מופיעה. החיסון ניתן בזריקה אחת בילדים עד גיל 12, ובשתי זריקות בילדים מעל גיל זה.
אשר לתופעות לוואי של החיסון – ניתן לראות תופעות קלות אצל 5%-35% ממקבלי החיסון. ל- 20% ישנה תגובה מקומית במקום החיסון – כאב, אודם מקומי ונפיחות חולפת.
כמו כל חיסון מוחלש, גם במתן חיסון זה ניתן לראות לעתים (3%-5% מהמחוסנים) הופעה של המחלה שכנגדה מחסנים, בצורה קלה ביותר. במקרה זה מדובר ב- 2-5 נגעים על פני העור ומדי פעם חום, כתוצאה מהדבקת הגוף בווירוס המוחלש. תופעות לוואי אחרות נדירות ביותר.
חשוב גם לזכור שהחיסון לא עובד במאה אחוז. על פי הידע הקיים בידינו היום, מגן החיסון מפני מחלה בכ- 71-100% על פי מחקרים שונים. מפני מחלה קשה מגן החיסון בשיעור של 95-100%. לעתים רחוקות יחלה ילד מחוסן במחלה על אף החיסון, אך בד"כ מדובר במחלה קלה יחסית וללא סיבוכי המחלה.
בעבר תהו מהו משך הזמן שבו יעיל החיסון: האם אנו פשוט דוחים את המחלה לגיל מבוגר יותר? דבר זה חשוב, שכן במבוגרים המחלה קשה יותר. הניסיון כעת מראה שעד עתה לא היו מקרים של הופעה במבוגרים. על פי מחקרים שנערכו טרם אישור החיסון, נראה שמשך יעילות החיסון אינו פוחת מכעשרים שנה. הניסיון הידוע עם חיסונים מוחלשים אחרים כגון חצבת או אדמת מראה שאין ירידה בחיסון עם השנים. בכל מקרה, אם יתברר בעתיד שישנו זמן שלאחריו החיסון דועך, הרי שהמחוסנים יקבלו פשוט חיסוני דחף, כמו שעושים בחיסון
המקובל כנגד טטנוס, למשל, והחיסון יישמר.
לאחרונה ישנן עדויות לכך שגם וירוס החיסון, כמו הווירוס ה"אלים", נשאר בגוף, וכך גורם לגירוי מתמיד של מערכת החיסון הטבעית לייצר נגדו נוגדנים. נראה שהחיסון יעיל כמו החיסון בזמן מחלה חריפה.
נראה שעם השנים תהפוך מחלת אבעבועות הרוח למחלה שחלפה מן העולם - נדירה כמו חצבת, שעלת ומחלות אחרות ששכיחותן באוכלוסיה ירדה פלאים בעקבות החיסון.
© כל הזכויות שמורות למחבר.
