בריאות העין
שלח לחברבריאות העין
מאת: ד"ר אריה אבני
הסתכלתי על המעטפה בתימהון.בול גרמני. שם מוסד שלא היה מוכר לי, רשום באותיות גוטיות ישנות עם איזה סמל, כמו של האצולה הגרמנית של פעם, עם צבעים של זהב, אדום, שחור, עם תמונה של עין אנושית. ומתחת לציור המרשים, חבויה בין עוד אותיות, הייתה רשומה שנה, 1884, מה שנתן כובד רגשי למעטפה. 120 שנה למוסד.
מאת: ד"ר אריה אבני
הסתכלתי על המעטפה בתימהון.בול גרמני. שם מוסד שלא היה מוכר לי, רשום באותיות גוטיות ישנות עם איזה סמל, כמו של האצולה הגרמנית של פעם, עם צבעים של זהב, אדום, שחור, עם תמונה של עין אנושית. ומתחת לציור המרשים, חבויה בין עוד אותיות, הייתה רשומה שנה, 1884, מה שנתן כובד רגשי למעטפה. 120 שנה למוסד.
הסתכלתי על המעטפה בתימהון.
בול גרמני.
שם מוסד שלא היה מוכר לי, רשום באותיות גוטיות ישנות עם איזה סמל, כמו של האצולה הגרמנית של פעם, עם צבעים של זהב, אדום, שחור, עם תמונה של עין אנושית.
ומתחת לציור המרשים, חבויה בין עוד אותיות, הייתה רשומה שנה, 1884, מה שנתן כובד רגשי למעטפה. 120 שנה למוסד.
בפנים, תודה לאל, היו מלים באנגלית, שפה שיכולתי להתמודד איתה, כי יש לי מלון עברי אנגלי ואפילו את הסורק של בבילון, שמקל את החיים על השואפים להבין כל מלה. אתם סורקים את המלה האנגלית וכהרף עיין מופיעות המלים האפשריות בעברית. סבבה. אמר לי פעם מי שאמר, ואני מעולם לא הצטיינתי בזיכרון, מלבד זיכרון לריחות, כי מדד האינטליגנציה של אדם נמדד במספר פעמים שהוא מעיין במילון, ביחידת זמן כלשהי. מאז התחלתי לעיין יותר במילון, אבל אני לא בטוח שזה עזר לי.
שם הכינוס אליו הוזמנתי גם אני היה:
"the vitality of the elderly eyes"
זה נכון שאני רופא במקצוע, כירורג בהתמחות ואיש מערכת העיכול, אבל כל לימודי העין שלי בהדסה
ירושלים היו קורס קצר, עם איזה פרופסור בעל מבט גרמני ומבטא ייקי,
שאם זיכרוני אינו מטעה אותי, ומכיוון שלשמות אין ריח, איככה אזכורה, שמו היה פרופסור זאוברמן. הוא דיבר ועוזריו דברו, אבל מי שלא חשב על מקצוע רפואת העיניים כעל עתידו,
לא חשב בכלל באותו הקורס. האחיות היו בסדר גמור, וגם נאות, עם מבטא כמו שלנו, הסטודנטים, ועם רמה הורמונלית מתאימה לשלנו.
זה נכון שהשתמשתי בעיניים שלי בזמן הניתוח, וביצוע ניתוחים זעירים דרך קולונוסקופ דרש גם יכולת שמעבר לראיה הדו מימדית, אבל כיצד זכיתי אני להיות בין המוזמנים? המכתב היה מכתב אישי, אפילו שהיה מודפס, ואפילו שהייתה לו חזות סטנדרטית. את הכינוס ארגן מנהל המכון ולא היה אף רופא עיניים בין המוזמנים. היו שם חוקרים, פילוסופים, מומחים לחיות ולשבטים בעלי הרגלים שלא השתנו מדורי דורות. הוזמן מנהל גן החיות של קהיר, וגם מומחה לדגים, שחיים ארבע מאות שנה, מיפן.
בפסקה קצרה רשם מארגן הכינוס שסיבת ההזמנה שלי הייתה ההערה שבספר שכתבתי ובו ציינתי כי שקיפות עיניה של החתולה שלי, שולה, היא פונקציה של התזונה. איך הבחור הגרמני הגיע למידע, רק לאלוהים הידע.
כמובן שאישרתי בו במקום את בואי. בדואר אלקטרוני. ממש עולם המחר. נושא הרצאה שהנחית עלי המארגן היה " התזונה כבסיס לתחזוקת העין, לטוב או לרע". מה שמעניין שלא היה לי מושג על הנושא לעומקו, אבל המארגן רשם כי הוא סומך על יכולת החפירה שלי במאגרי המידע הקיימים, והוא מודע לכך שהרעיונות הגדולים עשויים לצמוח דווקא מאלו שלא צועדים בסך ודשים ללא הרף בשורות מקצועם.
זה דרש ממני המון עבודה, וההרצאה הייתה מוכנה להצגה כעבור שלושה שבועות. שבוע לקח לי לקנות גינס ונעלי התעמלות, כי נדרשנו להופעה לא פורמלית. "אתם נדרשים להציג חשיבה ולא הופעה חיצונית", כך רשם אותו הפרופסור, מארגן הכינוס. מצא חן בעיני המכתב. רוח של קידמה נשבה ממכתבו.
לא שכחתי את המשפט שקראתי פעם:
a conference is a gathering of important people who singly can do nothing, but together can decide that nothing can be done. (anonymous)
בכינוס, שהיה בבחינת חוויה נפלאה, היו אנשים מקסימים, שיצרו קשת נפלאה, באווירה שהייתה אווירת חופש מחשבה, השתוללות רעיונות.
לא היו נציגי חברות של תרופות, שכל עניינן כסף. כסף. כסף, ללא קורטוב של אהבת אדם ורצון לעזור, להקל, להבריא.
שמענו הרצאות, והיו דיונים, וויכוחים סוערים, ובדיחות וצחוקים, ואפילו הפתעות וקונדסויות למיניהן, כי בסך הכול הצעיר ברוחו נותר גם ילד בנפשו. וראינו צילומי עיניים של בני המאה של שבט ההונזה, שחיים בגבהים בהימליה, ושדות הראיה שלהם, ולחץ התוך עיני, וחדות הראיה וצילומי האוכל שלהם בתוך הקעריות הקטנות.המזון שלהם עבר ניתוח מדוקדק להרכבו.
הרצאה שלי הייתה לאחר מכן וחיזקה את הממצאים המדהימים אודות יכולת הראיה השמורה של בני המאה. אין ספק שאותו המהנדס, ממחלקה האופטלמולוגית של היושב במרומים, שתכנן את העין, היה מהנדס נפלא. או שמא לא נזקק בורא הטבע לתת מחלקות וברא הכל בצורה מושלמת?
אך ההרצאה שכבשה ביופייה את כולנו הייתה כמובן זו של המארח, שהוא הגדירה
"the action that keeps the function go"
לא ניתן היה להבין מהמילים הללו מה המנה שיגיש לנו אותה אותו הפרופסור הגרמני, קשיש זקוף ומלא מרץ כמו צעיר, שדילג לבמה כמו עז רעבה שזיהתה עשב רענן במעלה ההר. גם ההתחלה של הרצאתו לא בשרה את המסר, ואת שעור ההתעמלות אותו עשינו כולנו במלוא הרצינות, בסיום ההרצאה.
בתחילה היה סרטון קצרצר על הצב הענק בן ה- 300, מגן חיות שבקהיר, שהופיע בעבר בפני נפוליאון בונופרטה, לאחר כיבוש מצריים, והוא כבר כבן 50 ויותר. ראינו אותו מהלך, את הצב ולא את נפוליאון, מביט לצדדיו, עדיין חשדן למרות גילו. אין ספק שמעולם לא היה נדרס, אם היה בעיר סואנת. הוא הביט לכל עבר, ועקף כל מכשול. ראיה מושלמת.
מנהל גן החיות הקהירי, שהביא את הצילומים, התמוגג מנחת. אחר כך ראינו את הדגים היפנים, בני ה- 300 ויותר, שוחים להם בכיף בבריכה מפוארת, ומסגירים בעקיפת המכשולים את ראייתם המושלמת. עין בת 300 כאילו יצאה מפס הייצור רק היום. ואחר כך ראינו סרטון על זיקיות, שבקושי ניתן היה להבחין בהן בין העלים הירוקים.
בצילומי תקריב ראינו את את תנועות העיניים, שנעו לכל עבר. ראשן לא זז, שריר גופן לא נע ורק עיניהן התרוצצו ובחנו את סביבתן. ועוד חיה, ועוד תנועות עיניים לכל עבר. ואז הופענו אנחנו. בסרטון. איזה צלם קונדס, שהמארח שתל בינינו, צילם אותנו, בזמן שיחה, אכילה, סיבוב ראש. ראינו את עצמנו, ללא כל הכנה, ללא כל הנחיה מוקדמת.
ואז הופיעו סטטיסטיקות של ניתוחי עיניים, בעשרים השנים האחרונות. בכל העולם. קווים עולים. החמרה. ושוב העיניים הנעות בחוריהן של הצב והדג והזיקית והמון חיות אחרות, כולל פילים זקנים, ומולם, אנחנו, יצור מסובב הראש בלי להניע עין. עין קפואה, עין כאילו משותקת, בלתי פעילה, עין שכאילו מכשירה עצמה לניתוח.
לא היינו צריכים הרבה מילות קישור, הסבר. הצילומים אמרו המון. בסיום ההרצאה, עוד בטרם החלו מחיאות הכפיים, הרים המארח את ידיו, כאילו אמר- עוד לא נגמר חלקי, עוד יש מה לעשות, ואז קפצה לבמה בחורה בגיל העמידה, כחולת עין, שעיניה מבריקות, נעמדה ליד הקשיש שלנו והחלה לתת הוראות בקול צלול וחודר. עשר דקות תמימות נעו עינינו, בלי שהראש ינוע. היא גערה בכל מי שהעז להזיז ראשו. צפתה בכולנו כמו רס"ר אוגדתי.
הן כאבו, העיניים, ממש כאבו, כאילו השרירים האמורים להניע את העין שכבו עטופים בנפטלין, מיום הראשון שראינו את המורה או הגננת, הדורשת תשומת לב ואי תזוזה, שהפריעה להן בהעברת המסר, שיהפוך אותנו לאזרחים יעילים.
בסוף ההרצאה קיבלנו דף הנחיות, שהיו כל כך פשוטות, שהיינו המומים שלא חשבנו עליהן. למעלה למטה ימינה ושמאלה, באלכסון, ומשיכה ומתיחה, וסיבובים, שינויי מיקוד, מסג' לעין, וכיסוי העין, ועוד כמה טיפים על שמירת שרירי הפנים. כמובן שגם מרשם על ידידי העין ואויביה, אלו המונחים בצלחת ונדחפים אל פינו, אותם קנינו במו כספינו. הכינוס היה, כמו שאמרתי, חוויה.
אנשים חכמים, המעבירים חכמה מאיש לרעהו.
כאילו אמרנו, המכונה, הקרויה עין, פשוטה ומסובכת ונפלאה, והיא דורשת כל כך מעט כדי להישאר נפלאה עד גיל, שקשה לנו להאמין כי אפשר. תנועה ותזונה. זה כל הסוד.
חיוך של אהבה כבר לא שייך לבריאות העין, אבל אין ספק שהוא תורם לבריאות הכללית.
ואין העין מבנה עצמאי, הוא חלק מכל היצור. גוף בריא הוא גם יד בריאה וגם עין בריאה ורואה. נפרדנו בחיבוקים. היה נפלא.
תתי ואני עושים התעמלות עיניים, כדי לראות אחד את השני ללא התערבות רופא עיניים, אי שם בשנים שתבואנה.
ואם נזדקק לו, נדע שעשינו המרב שעשינו. מי שלא טורח, אוכל אותה, אמר הרעב ביום השבת.
