מי מחליט מה קורה בהרדמה הזו?
שלח לחבר"הוא לא מוכן להירדם במיטה שלו" "הוא מתעקש להירדם רק בעגלה" אם גם את מוצאת את עצמך מזדהה עם אחת האמירות האלה (או דומה לה) כנראה שגם אצלכם בבית מי שמחליט כיצד מתנהלת ההרדמה היא לא את וגם לא בן זוגך אלא דווקא התינוק או הפעוטה שלך. מה נכון לעשות?
מאת: אורית היימר - יועצת שינה בשיטת "לילה טוב" לתינוקות וילדים מגיל 5 חודשים עד 5 שנים.
בשיחות שלי עם הורים לתינוקות ופעוטות, שיש להם קושי ביחס להרדמות עצמאית ושנתם איננה רציפה, אני שומעת הרבה פעמים תלונות מהסוג הבא: "הוא לא מוכן להירדם במיטה שלו" "הוא מתעקש להירדם רק בעגלה" "היא צורחת אם אני לא מחזיק אותה על הידיים" "הוא חייב בקבוק כדי להירדם מחדש".
אם גם את מוצאת את עצמך מזדהה עם אחת האמירות האלה (או דומה לה) כנראה שגם אצלכם בבית מי שמחליט כיצד מתנהלת ההרדמה היא לא את וגם לא בן זוגך אלא דווקא התינוק או הפעוטה שלך. כדאי שתדעי שלמרות ההרגשה שיש הרבה פעמים להורים - "אין מה לעשות. זה יעבור מעצמו" אפשר וחשוב לטפל במצב ולשנות אותו כך שאתם הם אלו שתחליטו מה קורה בהרדמות ולא הילד שלכם.
בואי נבין ביחד למה זה קורה, למה כדאי לשנות, ואיך עושים את זה בפועל.
למה זה קורה?
בחודשים הראשונים לחייהם רוב התינוקות זקוקים להרבה מאוד עזרה חיצונית כדי להירדם ולישון. זה טבעי ונורמלי כיוון שרק בסביבות גיל חמישה חודשים מתפתחות היכולות הפיזיולוגיות והרגשיות שמאפשרות לתינוקות להפוך לעצמאים בנושא השינה.
הבעיה מתחילה כאשר בשלב הזה ההורים חוזרים בכל פעם על אותה העזרה בדיוק (למשל, הנקה, הרמה על הידיים, נענוע וכו’) וכך הילד מתרגל להירדם אך ורק כשקורה משהו מסוים, כלומר, נוצרת תלות משמעותית לצורכי שינה במשהו מסוים, שהתינוק לא מסוגל לספק לעצמו.
בהמשך הדרך, כאשר ההורים מנסים לשנות את המצב ולהרדים את הילד ללא שימוש במשהו המסוים שאליו נוצרה התלות, הילד נכנס ללחץ גדול. זה טבעי לגמרי. הוא פשוט עדיין לא חווה הרדמויות בצורה אחרת (למשל, הרדמות במיטה ולא על הידיים) ולא מאמין שזה בכלל יכול לקרות. הוא מתחיל לבכות ולהתנגד, ולפעמים אפילו צורח ונכנס להתקף זעם. ברור שבמצב נרגש שכזה אין סיכוי שיצליח להירדם והעניינים הולכים ומדרדרים עד שרוב ההורים נלחצים בעצמם מהתגובה של הילד, ומחליטים "לוותר" כלומר, לתת לילד להחליט מה יקרה בהמשך ההרדמה. במקרה שתארנו ההורים יתנו לילד לחזור למצב המוכר לו ולהם של הרדמות על הידיים ולא במיטה ובכך רק יחזקו את החרדה של הילד מהרדמות במיטתו.
למה כדאי לשנות את המצב?
-
כאשר הילד שלכם מפתח תלות במשהו מסוים שאיננו יכול לספק לעצמו כדי להירדם בתחילת הלילה הוא עלול להזדקק לאותו דבר גם ביקיצות הטבעיות שקיימות כל שעה במהלך הלילה. זה אומר שאם לא תבצעו שינוי אתם עלולים להגיע למצב שבו הילד מתעורר כמעט בכל שעה וזקוק לעזרתכם כדי להירדם מחדש.
- הילד שלכם, שהופך כל יום ליותר ויותר עצמאי ובטוח בעצמו, ממשיך להיות תלוי בכם ביחס לצורך הבסיסי כל כך של שינה. זה יוצר אצלו תסכול, תחושת חוסר עצמאות ועוד מגוון תחושות לא נעימות שכדאי למנוע.
- מבחינה רגשית ילדים זקוקים לדמויות הוריות חזקות ובטוחות בעצמן. זה עוזר להם להרגיש בטוחים, רגועים ופנויים למשחק וחקירה של העולם. ברגע שאתם מחליטים לתת לילד שלכם לנהל את ההרדמה ולהחליט מה קורה, ולא פועלים לפי מה שאתם חושבים שמתאים ונכון לו, יחסי הכוחות ביניכם לבין הילד שלכם מתהפכים. הילד מרגיש שיש לו כוח אינסופי, הרי הוא יותר חזק מההורים שלו! במצב כזה הילד מרגיש שאין לו על מי לסמוך ואין לו גם סיבה להרגיש בטוח ומוגן.
אז מה עושים?
- הדבר הכי הכי חשוב – השארו רגועים ואל תיבהלו מהתגובות של הילד שלכם. אל תכנסו יחד איתו לבלאגן הרגשי שבו הואנמצא. אתם יודעים שהקושי הוא זמני ושהכל יסתדר בסוף. תמשיכו לנשום עמוק, לאט. נסו לשדר לו שהכלבסדר. אם אתם תשארו רגועים מספיק זמן גם הילד שלכם יירגע.
- אל תיכנסו למאבק כוחות עם הילד שלכם – ללא קשר לגילו, צריך לזכור שהילד במצוקה אמיתית כיוון שעדיין לא רכש את הכלים להירדמות עצמאית. הוא לא עושה שום דבר סתם בשביל לעצבן אתכם.
- התנהלו בצורה מאוד עקבית ואל תבלבלו אותו – הילד שלכם מנסה להבין מה קורה והאם אתם באמת רציניים. ברגע שתחזרו על עצמכם הוא יוכל להפנים שבאמת חל שינוי, להפסיק לבדוק, להירגע ולהירדם.
- הציעו לו עזרה אחרת בהרדמות שממנה תוכלו לגמול אותו בהמשך הדרך - פעלו בצורה הדרגתית ואל תצפו שיקרו "ניסים". תהיו שם בהתחלה בצורה מאוד צמודה ולאט לאט תוכלו להתרחק.
- אל תהססו להרגיע על הידיים מבלי שיתנמנם עליכם - לפעמים אין תחליף למגע הקרוב הזה ולרוגע שהוא מאפשר.
- ודבר אחרון - זכרו כל הזמן שזה הדבר הנכון עבור הילד שלכם והרגישו טוב עם מה שאתם עושים! ברגע שתרגישו ככה המסר הלא מילולי יעבור לילד שלכם והשינוי יהיה קל יותר.
שיהיה בהצלחה ולילות טובים לכולכם.
לאתר של אורית היימר לחצו כאן
