לא רוצה, התמודדות יצירתית עם ילד לומד לעמוד על שלו
שלח לחברזה מתחיל בערך בגיל שנתיים ונמשך בתדירות ובעוצמה משתנה לאורך כל החיים: הילד מבקש עצמאות ועושה זאת לא פעם דרך התנגדות לנו ההורים. "לא רוצה" היא תגובה אופיינית לגילאי שנתיים ומעלה.
מאת: בת-שיר סולמי
לפתע, בלי שבכלל שמנו לב, הפך המלאך הקטן שלנו לסורר המקטרג כל החלטה שלנו בפסיקהקצרה והחלטית: "לא רוצה". התמודדות לא פשוטה לנו כהורים ובחינת סבלנותנו ומידת הגמישות והפתיחות שאנחנו רגילים לה. לעתים קרובות אנו נאלצים להתמודד עם ה"לא רוצה" מול עיניהם הבוחנות והשופטות של השכנים, קרובי המשפחה ואפילו אנשים זרים.
אחד השלבים המכריעים בהפיכתנו להורים ניצב דווקא מול הצורך להציב גבולות, להחליט ולהכריע ולטול את המושכות לידינו. איך נעשה זאת בצורה שתצמיח את הילד להיות מבוגר בעל חשיבה גמישה וזורמת ואותנו להיות הורים מטיבים בעינינו?
אני אומר לא – משמע אני קיים
תיאורטיקנים רבים בפסיכולוגיה מתארים את גילאי שנתיים-ארבע כשלב שבו בונה הילד את הנפרדות שלו מההורה על-ידי יצירת אוטונומיה וביסוס העצמאות שלו (פרויד, אריקסון). הילד עושה זאת בעיקר בהתנסויות, בהן הוא מתאמן ובודק את גבולות הביטחון הן עם הדמויות הבוגרות שמסביבו, והן עם הטריטוריה בה הוא נמצא. במילים אחרות, ברגע שהילד מבין כי יש לו את האפשרות לומר "לא", הוא מבין כי הוא ישות נפרדת מאימא ומאבא. אם נשים לב נראה כי המילה "לא" מופיעה כבר בין המילים הראשונות שהילדים לומדים לומר. ילדים שעדיין לא מדברים מביעים את ההתנגדותעם הראש לשלילה.
האם היות התופעה אוניברסאלית וטבעית מקלה עלינו באותם רגעים לחוצים שבהם אנו ממהרים לעבודה והדבר היחיד שמעכב אותנו הוא סירובו של ילדנו לשתף פעולה ולצאת איתנו מהבית? ממש לא, בדיקת הגבולות של הילדים מתרחשת פעמים רבות דווקא באותם זמנים ומקומות בהם אנחנו הכי לא מוכנים אליה, אצל סבא וסבתא, במהלך חופשות משפחתיות, בקמפינג עם חברים, או בסיטואציות שגרתיות שנעשות כמעט על אוטומט.
הצבת גבולות בשילוב תמיכה והכלה
- כדאי להתבונן בתגובות שלנו כהורים ולבדוק האם אנחנו לא מגיבים מצדנו בעקשנות לנוכח ההתנגדות שמגלה הילד ונכנסים עימו למאבקי כוח. ילדים בגילאים הצעירים מעוניינים להתנסות בעצמם ולקבל את התחושה שהם יכולים לבצע ולהחליט בעצמם.
-
כדאי לנו לסמן לעצמנו את התחומים בהם אנחנו עומדים בעקביות על המשמר, לעומת תחומים בהם ניתן לילד את ההחלטה בעצמו.לדוגמא: שמירה על צחצוח שיניים יומיומי כערך בל יבוטל, לעומת בחירה של הילד באיזה חדר הוא מעוניין לצחצח. או למשל שמותר לצייר רק על הדף, לא על הרצפה ולא על המפות, אך רק הילד מחליט מה הוא מצייר על הדף או מתי.
- במידה וזיהינו קושי מסוים של הילד, אפשר להקדים ולהודיע לילד כי בעוד 5 דקות נעבור יחד לפעילות ממנה הוא נרתע. אחרי 3-4 דקות נודיע שעוד דקה ואז כשנעבור לפעילות כשהילד כבר מוכן לכך. המשא ומתן המקדים מעניק לילד תחושה שמתחשבים בדעתו, גם אם הוא עדיין לא ממש מביןאת תחושת הזמן בדקות. לאחר מספר פעמים תשמעו את הילד בעצמו אומר: עוד 3 דקות...
- אפשר לתת לילד שתי אפשרויות לבחור ביניהן: או שאתה מתפשט בעצמך או שאנחנו נוריד לך את הבגדים, בדרך זו מבין הילד שיש בידיו את האפשרות לקחת אחריות על מה שמתרחש.
- במידה והתעקשנו והילד נכנס להתפרצות זעם, כדאי להתמיד בהחלטה, גם אם נראה לכם ששגיתם והמאבק היה מיותר, כדי למנוע למידה של הילד שההתפרצות שינתה את דעתנו ושווה לו להתמיד בהתפרצויות במקרה הצורך...
- בואו נזכור שילד לומד בדרכים רבות, ילד לומד מחיקוי, מהתנסות ומהתיווך שהוא מקבל מהמבוגר. אם ננהג אנחנו בגמישות, בסובלנות ובעקביות, הילד יחקה אותנו וירפה מההתנגדות. שכן, ברוב המקרים מדובר בשלב בהתפתחות ולא בתכונה של הילד. יחד עם זאת, לכל ילד יש את האופי איתו הוא בא לעולם ועקשנות היא תכונה שאותה יש לכל ילד בעוצמה משתנה על הרצף. אם נדע לנשום עמוק בתוך סיטואציות שקשה לנו בהן, אם נזהר שלא לשבור את רוחו של הילד, ייתכן שגם ילד עקשן מטבעו ירפה ויתגמש עם הזמן.
