הפחדים שעוברים לך בראש מהרגע שנכנסת להריון
שלח לחברכל סיפור שלא תשמעי,כל פנטזיה שהייתה לך בראש מאז שהיית ילדה קטנה וחלמת על איך תהיי אימא, כל תינוק מחייך מתמונה שחשבת שיום אחד גם לך, כל אלה, היום כשאת כבר בהריון לא מסיטים מראשך סדרה של מחשבות פחות מחייכות
מאת דנה פינבלט אדרי
גם אם את בחיים הפרטיים מנכ"לית שמנהלת צוות של 20 עובדים. גם אם את סופר וומן שיודעת לג'נגל בין עבודה, חוגים, חדר כושר ועוד מספיקה לשתות קפה בין לבין עם חברה, את יודעת שיש כמה אזורים בחיים שאין לך ממש שליטה עליהם. אחד מהאזורים האלו הוא הריון ולידה. עוד אזור נלווה לראשון, הוא אמהות והזוגיות החדשה שנולדת ממש יחד עם הבכי הראשון המרגש של הבייבי שלך.
גם אם לא טיפוס חרדתי ואת אחת שתמיד בוחרת להקשיב לסיפורים הטובים ולהתבונן בחצי הכוס המלאה, אין מנוס מקצת מחשבות מסוג זה. זה טבעי. את לגמרי לא לבד. את אחת משורה ארוכה של נשים (בייחוד בהריון ראשון) שיחוו סוג כזה זה או אחר של חשש, פחד, או, חרדה והאמת לחלק מהחששות הללו, יש מקום בריא בסט הרגשות שאת חווה. הריון הוא פרויקט טעון ומורכב. הריון הוא שינוי שמתרחש בגופך ובנפשך.
אז מה עובר לך בראש?, איזה "הפתעות" או מהמורות יכולות לצוץ במסע המיוחד הזה שעשויות להדיר שינה מעינייך?!
הנה כמה מהחששות הנפוצים ביותר. תראי אם את מוצאת את עצמך בין השורות ואז תתנחמי בעובדה שהרבה נשים שותפות להרגשה זו.
הפלה
בין אם נכנסת להריון ממש בקלות ובין אם לקחת לך קצת יותר זמן, שלא לדבר על טיפולי פוריות ושאר "התערבויות"- הריון הוא דבר יקר לכולן. אחת מהסיבות הרבות שאנו מסתירות את ההריון בתחילתו הוא בשל החשש המוצדק מהפלות טבעיות המתרחשות בכ-20% מההריונות בשליש הראשון. אז ראשית, בהחלט חוויה לא נעימה רגשית ופיזית, אך הפלה אינה מרמזת על הפלות חוזרות בהריונות הבאים מה גם שהרפואה טוענת שהפלות בשלב זה "מנקות" הריונות שאינם מתפתחים טוב. תזכרי שהכל לטובה.
להשאיר את הביקיני בארון
אין מה לעשות, בעידן הויזואלי בו הגוף הנשי זוכה למעמד מקודש כמעט. בעידן בו הסלברטיאות היא ערך ופולחן הגוף הוא האמצעי, אין מנוס מהחשש טבעי מאובדן ה"צורה". אותו הריון שמשאיר את גופך כמו אחרי התקפת מחבלים: התרחבות אגן הירכיים , צלוליט וסימני מתחה בבטן, שאריות עור עודף, כל אלה, מאיימים לחרב את גזרתך החטובה.
אז קודם כל, טוב שאת במודעות- המודעות תביא אותך לערנות בהתנהלות שלך ואכן יש מה לעשות כבר במהלך ההריון והודות לטיפולים מתקדמים ולאורח חיים בריא גם אחרי. חשוב לשמור על תזונה בריאה ומגוונת וחלילה לא לערוך דיאטות מאתגרות דווקא בהריון.
חשוב לשמור על פעילות פיזית. על אחת כמה, אם ניהלת אורח חיים ספורטיבי לפני הכניסה להריון. ההריון דורש ממך משאבים גדולים ולכן לאיך שתתנהלי בחוץ יש השפעה חושבה על מה שמתפתח בפנים.
האם יש לי תינוק בריא?
את אוכלת טוב, ישנה טוב, מקפידה על כל מה שמותר ומה שאסור. אבל זהו! פה ההשפעה שלך נגמרת. את עושה מיליון בדיקות ,דקירות מוניטורים, שותה סוכר מרוכז שעושה בחילה ומה לא?, אבל מה הולך שם בפנים? האם התינוק שלי בסדר? האם הוא מתפתח טוב?. אז ככה, תזכרי שהבדיקות לא מקדמות את ההריון. ההריון שלך היה מתפתח אותו דבר עם הבדיקות או בלעדיהן. תשמחי ותסמכי שיש היום בדיקות מתקדמות שירימו לך דגל אדום במידה ותהיה בעיה ובכל מקרה הסיכוי לבעיות המחייבות התערבות הוא נמוך מאד.
מה רק חזרנו מירח דבש לא מזמן . האם אני כבר מוכנה להיות אימא?
סיימת את החרדות שקשורות בהריון ובלידה?! ברוכה הבאה לחרדות ההורות .חרדות אלו, קשורות בשאלות של מסוגלות הורית. לכל אחת יש תפיסה עצמית מגובשת יותר או פחות שלה כאדם , אבל איך היא תהייה כהורה?-שאלה גדולה. בראש שלך מתרוצצות כל מיני מודלים של אמהות שאת רואה ומכירה. בייחוד האימא הפרטית שלך. חלק מהמודלים את רוצה לאמץ וחלק ממש לא.
אני יכולה להבטיח שלך שהמציאות יכולה להיות רחוקה מהדימויים שלך את עצמך כאימא עתידית. המציאות תאמת אותך עם כל מיני מצבים שאליהם תצטרכי להגיב. בכל מקרה, טוב שיש לך כיוון של דמות הורית שתרצי להיות, אבל מעבר לזה, תהיי סלחנית כלפי עצמך. גם אם תעשי טעויות ( ובינינו, מי לא עושה??) תדעי שמחר יום חדש ותוכלי תמיד לתקן וללמוד.
הלידה
נושא שלבד יכול להכיל ספר שלם- הלידה. אותו רגע קסום שבו באופן הבדיוני ביותר את מוציאה מגופך יצור אנושי שלם. איך הוא ייצא משם? שאלתי עצמי והתביישתי במחשבה שאולי מעידה על בורות. זה הרי פתח כל כך קטן. הוא לא יקרע אותי? מייד הרגעתי את עצמי במחשבה שהגוף שלנו מותאם לזה ומיליון נשים לא נקרעות,או, לפחות נקרעות חלקית. אפידורל או לא אפידורל?! מחשבת סיכונים..... ומה אם אני אהיה בחירום קיסרי? אולי עדיף כבר לקחת וזהו? אני הרי לא ממש סובלנית לכאב. אפילו במחזור חודשי אני על כדורים. הכל נכון. אנחנו הולכות אל הלא נודע ואף אחד לא יכולה להזמין את הלידה המושלמת. הכי חשוב שתגיעי מוכנה אחרי שיחות מפרות ולא מפחידות עם אנשי מקצועיים, קורסי הכנה ללידה, ליווי דולה וכאלה. חשוב שתדעי שרב הלידות כיום, מסתיימות בבריאות שלמה לאם ולתינוק.
ליסטריה ושאר בישין מרעין
רק הכפתור עצור הזה, שנדלק לך במוח כל פעם שאת מבצעת פעולה פשוטה,אולי אפילו אוטומטית כמו צבע בשיער, נגיסת סלט ניסואז, טעימה ממוס שוקלד שאת חולה עליו. כל אלה פתאום הופכים להיות דגלים אדומים שטומנים בחובם את השאלה מה זה מכיל? והאם זה עובר לתינוק ויכול לסכן משהו. שמות שנשמעים כמו מחלה : ליסטריה, טוקסופלזמה, הופכים לצלצול טורדני בראש שלך לפני כל פעולה חודרנית לגוף שלך... הכל בסדר! כל את לא מטיילת בשוק של דלהי בהודו, יש סיכוי שגם אם "מעדת" ונגסת בסושי סשימי הכל כשורה.
אני למשל, בהריון השלישי ,לאחר שבלסתי בשוק בתל אביב פיתה עם ביצת עין וסטייק פתאום נזכרתי שאני בהריון ונלחצתי מאד - חשבתי עוד שנייה .. נרגעתי והמשכתי לסיים את המנה בהנאה. בסיום הריון זה, יצאה לי ילדה בריאה ומושלמת. אין פה משום המלצה, אלא רק הכנסה לפרופורציה. המקרים בהם משהו קרה לתינוק בשל הרעלות מזון הם נדירים ביותר. הכירי את המזונות מהם עדיף להמנע והמשיכי לאכול במסעדות מוכרות ונקיות.
מה יהיה עם בעלי עכשיו שאני מניקה? זה לא יפריע לו להמשך אליי כמו קודם?
הרבה נשים שומעות סיפורים בעייתים על המעבר מזוגיות נטולת ילדים לזוגיות+ ילדים. הן צודקות. המעבר בין זוגיות "רווקית" לזוגיות הורית, הוא הדרגתי ומחולל שנויים בדינמיקה ששררה בינכם עד כה. פתאם יש לחצים חדשים, אנרגיה מופנית כרגע לטיפול בגוזל התלותי שזה עתה יצרתם. אין פה קסמים - יש פה שינוי מהותי. אותי למדו, שסדר החשיבות צריך להיות לפי סדר ההגעה למערכת היחסים. קודם כל בן הזוג ורק אחר כך הילד. בדיוק כמו בטיסה שמבקשים מכם לשים ראשונים את מסיכת החמצן לפני הילד שלכם. כי כשההורים בסדר – הכל בסדר. את בטח מצקצקת ואומרת נו באמת.. די עם הקלישאות. למי יש זמן, סבלנות,או רצון לבעל עכשיו שישנת בקושי שעתיים רצוף הלילה?! האמת נכון. ההבנה והאהבה צריכים לבוא משני הכיוונים. חשוב לדבר על מה שעובר עליכם, העייפות, הפחדים, הכעסים, אבל גם למצוא בין כל האינטנסיביות הזו זמן לדברים שתעשו לבדכם. דברים שאתם אוהבים עוד מהתקופה הקודמת ההיא...
הריוניות יקרות. פחדים הם פחדים הם פחדים. לכולן יש הרבה מהם,או מעט. במקרה זה, צרת רבים, כן חצי נחמה ובכל מקרה שימו את הדברים בפרופרציה. אל תתישו את עצמכן מעבר למידה. ההתשה האמיתית עוד לפניכן אז שמרו על עצמכן.
