סיפור הלידה של ניתאי
שלח לחברכל 10 דקות אני מתקפלת קלות, מלטפת את הבטן ולוחשת לו, ניתאי אני אהיה אמיצה, אני מחכה לך ורוצה כבר לחבק אותך, ולנשק אותך ולהניק אותך. אתה רק צריך להתחיל את המסע החוצה...
יום חמישי בלילה, צירים כמו כאבי מחזור, מאחר וציפיתי שיתחילו בגב לא הייתי סגורה על זה שאני בעניין.
כל 10 דקות אני מתקפלת קלות, מלטפת את הבטן ולוחשת לו, ניתאי אני אהיה אמיצה, אני מחכה לך ורוצה כבר לחבק אותך, ולנשק אותך ולהניק אותך. אתה רק צריך להתחיל את המסע החוצה...
קיפצתי על הכדור הפיזיולוגי וכל ציר היה כאב מהול בחיוך.
5 בבוקר, אני מכינה סנדויצ´ים לבנות לגן ולבית ספר. מסדרת להן בגדים, מטאטאת את הבית, עושה כלים, מקפלת כביסה. כולם קמים אני לוחשת לבעלי שאנחנו בעניין... והוא מחבק אותי, מחליף צבעים, ומאבד את המילים. עברנו כבר שתיים נעבור גם את זה... קח אותן לבית ספר ולגן.. כשתחזור נצא לטייל.
10:30 בבוקר הצירים כבר לא סדירים, ואני מתחילה לסנן איומים לעצמי.. "אין מצב שאתה נסוג" לא מסכימה למשחקים". היום אני לא חוזרת הביתה!. אמרתי לליאור בוא אנחנו הולכים לבית חולים, נחנה את האוטו שם, נסתובב קצת ונראה מה יקרה.
כבר בחנייה לבית חולים, ללא התראה מוקדמת הצירים חוזרים, ו ב ג ד ו ל !!!. כל 3 דקות, בקושי אני מגיעה למיון יולדות.
האחות ואני ישר מתקשרות בקשר אנרגטי- אני אומרת לה חוקן עכשיו והיא עונה לי, ננסה לא נראה לי שתספיקי.. את מחוברת לעצמך ואת יולדת צ´יק צ´אק.
בודקת אותי- פתיחה של 4.5 , השעה 11:15 , חוקן, צירים, יבבות, 11:30 7 אצבעות, אני על המיטה צועקת לליאור. הביתה עכשיו! המיילדת בודקת שוב: 11:50 פתיחה מלאה תרגישי חופשי ללחוץ. 4 לחיצות. 12:00 ניתאי נולד, תוקע בי מבט, אני מתענגת על הגוף הרטוב והחלק שלו, והוא מתחמם מחום גופי. אנחנו שניים.. לעד, לבד זה רגע שלי ושלו!
המיילדת צועקת לי את גדולה! ליאור מנשק אותי ואומר לי תודה! ואני לעומת זאת שואלת : אפשר לקום?
אני מניקה אותו בהתאוששות אבל נדמה לי שכולם סביבי צריכים להתאושש, אני מוצפת אהבה, כואבת בעינוגים את כיווצי הרחם, יודעת שאלוהים אהב אותי פעם נוספת, ומקווה שאתמודד עם הרחבת המשפחה בכבוד!!!
אני אוהבת להיות אשה, אני מתעצמת נוכח היכולת שלי כאשה!
בנות, זה לא מובן מאליו ללדת ילד בריא בלידה בריאה!
אלוהים תודה!
