סיפור הלידה של שילת
שלח לחברהכל התחיל בבוקר של יום רביעי בתאריך 28/3/2007 בשעה 4:00 אחר הצהריים שכאשר לא הרגשתי אותך כלל בבטן (כניראה הייה לך נוח בתנוחה שהיית בה אז החלטת לא לזוז!) נסענו לבית חולים אני וסבתא (זיוה) אחרי בדיקות של מוניטור ואולטרסאונד החליטו לעשות לי צירים יזומים דרך הווריד כדי לראות איך את מרגישה שם בזמן צירים
לשילת אהובתי,
אחרי 9 חודשי הריון מעייפים,קשים,משמחים,נעימים,ולא כ"כ קלים יצאת לעולם..
והנה סיפור הלידה שלך מתחיל כך:
הכל התחיל בבוקר של יום רביעי בתאריך 28/3/2007 בשעה 4:00 אחר הצהריים שכאשר לא הרגשתי אותך כלל בבטן (כניראה הייה לך נוח בתנוחה שהיית בה אז החלטת לא לזוז!) נסענו לבית חולים אני וסבתא (זיוה) אחרי בדיקות של מוניטור ואולטרסאונד החליטו לעשות לי צירים יזומים דרך הווריד כדי לראות איך את מרגישה שם בזמן צירים ואם ארגיש אותך הכניסו אותי לחדר לידה הכניסו את העירוי לווריד ואחרי שעה הרגשתי את הכאבים של הצירים (אבא כבר הגיע), ואני בתוך החדר בוכה מכאב הצירים התחזקו והגיעו לכל 6-7 דק' הרופאים לא ניתקו אותי מהעירוי כי רצו שיהיה 3 צירים ב-10 דק' ואז הגיע הרגע שזה קרה 3 צירים ב-10 דק' ואסור לי לקחת שום משכח כאבים ואני ממשיכה לסבול שם בפנים ועדיין לא להרגיש אותך כלל.
אז ככה בעדינות ניסיתי לדבר איתך בתקווה שאולי תתני איזה בעיטה שתעשה אותי הכי מאושרת אבל את בשלך לא זזת אחרי דיון של הרופאים החליטו שעם עד הבוקר לא ארגיש אותך יעשו זירוז בעזרת ג'ל..
הגיע הבוקר ...יום חמישי 29/3/2007 השעה 9:00 בבוקר, צוות רופאים מאוד נחמד ניכנס אליי לחדר האישפוז לביקור רופאים ומיד לאחר מכן התחילו עם הזירוז של הג'ל (שזה לא כאב כלל) שזה אמרו להשפיע תוך 24 שעות פיתאום בשעה 5:00 בערב החלטתי שבא לי לשתות קפה ואין לי עודף אז ירדתי לקניון של בית החולים בתקווה למצוא חנות פתוחה אך הכל הייה סגור פיתאום המעלית הרגשתי צירון קטנטן שלא יחסתי אילו חשיבות ואמרתי כשאראה שזה כל כמה דק' אגש לאחות להגיד לה .
אחרי שלא מצאתי כלום פתוח יצאתי למרפסת שבחדר ההמתנה לעשן ושם הכל התחיל הרגשתי שוב ציר ואחרי 5 דק' עוד ציר וככה זה נימשך כל 5 דק' (כל זה וסבתא רדומה בחדר על 3 כסאות אחרי יומים בלי שינה) ואני לא יכולה לזוז מרוב כאב פיתאום הרגשתי שיוריד לי קצת מים והצירים מתחזקים (השעה כבר 6:00 בערב) ואני שלא יכולה לזוז בוכה שם מרוב כאב עד שבא בעל של אחת המאושפזות שם שכ"כ עזר לי ולקח אותי לחדר לסבתא הערתי את סבתא שכאשר אני כולי ספוגה בדמעות של כאב וצורחת שם לאחיות סבתא מיד הלכה לאחות להגיד לה שאני בחדר עם צירים חזקים והייתה ירידת מים רק אחרי שעה הגיע האחות (ובשעה הזאת ממש סבלתי) השעה הייתה 7:10 בערב הכניסו אותי לחדר לידה (כל זה ואבא שלך עוד לא הגיע לבית חולים) חיברו למוניטור וראו שיש צירים כל 3-4 דק' בדקו פתיחה ואני הייתי עם פתיחה של 1 ס"מ אחרי רבע שעה בערך בדקו שוב פתיחה והגיע כבר לפתיחה של 4 ..מיד ביקשתי אפדורל כי הגז צחוק כבר לא השפיע עליי כ"כ הגיע המרדים שהייה כ"כ נחמד עשה לי את הזריקות של האפדורל ומאז כבר לא הרגשתי שום כאב (והנה אבא מופיע כ"כ שמחתי לראות אותו לידי שם בחדר הלידה) בשעה 10:30 בדקו שוב פתיחה וכבר הגיע לפתיחה של 8 אחרי שעה פתיחה של 10 ואז חיכו שאני יהיה בפתיחה של 10+1 (ככה זה ניקרא בשפה של הרופאים) בשעה 11 הייתי עם פתיחה של 10+1 ופה התחילו הלחיצות...
ואני בכל ציר לחצתי ולחצתי ללא הפסקה אז המיילדת ביקשה מאתי (חברה של סבתא) ומאבא שלך לעזור ולדחוף לי את הרגליים לאחור והם עזו ואני לחצתי ולחצתי ופיתאום המיילדתי צועקת לי נו הנה מירית עוד קצת וכל הראש בחוץ ואני לא יכלתי יותר והכנסתי את מעט הראש שלך שיצא שוב פנימה ,
(השעה כבר הייתי 1:00 בלילה שזה כבר יום שבת ה-31/3/2007)עד שבאמת הרגשתי ציר אחד ממש חזק נתתי לחיצה כזאת ארוכה וחזקה שנימשכה כמה דק' שהיא הוציאה אותך אלינו בשעה 1:20 במשקל של 2:300 ועשתה אותי ואת אבא שלך כ"כ מאושרים והמיילדת מנגבת אותך ושמה עליי הסתכלתי עלייך עם דמעות של אושר בעיניים והתמוגגתי מהיופי שלך...
לא רציתי לעזוב אותך חיבקתי אותך ונישקתי אותך (שאת עוד עם הדם עלייך) ללא הפסקה ואמרתי לך כמה את יפה!
אחרי שחתכו את חבל הטבור נתנו אותך לאבא והוא שהייה כ"כ מאושר לראות אותך גם לא רצה לעזוב אותך לשנייה ורק חיבק אותך ונישק..
ובאמת שכל כאב שבעולם הזה שווה את הדבר הניפלא הזה...שווה אותך שילת אהובתי!!!
איתי בחדר לידה היו: אבא שלך שממש שפתיע אותי כי כל ה-9 חודשים של ההריון הוא ממש פחד להיות נוכח בבדיקות ופחד בעצמו לעשות בדיקות שאני עשיתי במקומו (אבל הוא ממש הפתיע הוא הייה בכל הלידה וראה הכל וגם מאוד עזר) , סבתא מידי פעם ניכנסה ויצאה , וחברה של סבתא שמאוד עזרה לי !!!
