ההיבט הנפשי של אי פריון
שלח לחבר"ילד שלי שעדיין לא נולד" - החוויה האישית שלי "איני יודעת אם כבר נוצרת ואתה קשוב ומודע לשיחות האישיות שאני מנהלת אתך יום יום,שעה שעה, רגע רגע. איני יודעת אם אתה אחד או אולי יותר. יש משהו אחד שמעודד אותיבכל התהליך הזה והוא היכולת שלך,ילד שלי שלא נולד, להלחם,לשרוד ולהתגבר על כל המכשולים שבדרך.
מאת: יעל איתן-שילר ,M.A פסיכולוגיה חברתית, מנחת קבוצות מוסמכת, מתמחה בטיפול אישי, זוגי ומשפחתי ובסדנאות טיפוליות לנשים ולזוגות המתמודדים עם קשיי פריון.
א. "ילדשלי שעדיין לא נולד" - החוויה האישית שלי
"איני יודעת אם כבר נוצרת ואתהקשוב ומודע לשיחות האישיות שאני מנהלת אתך יום יום, שעה שעה, רגע רגע. איני יודעתאם אתה אחד או אולי יותר. יש משהו אחד שמעודד אותי בכל התהליך הזה והוא היכולת שלך,ילד שלי שלא נולד, להלחם, לשרוד ולהתגבר על כל המכשולים שבדרך, זאת משום שבגניםשהורשתי לך מצוי גן הלחימה ברמה גבוהה ביותר. אני מרגישה, כאמא שלך שעדיין לא נולדהלהיות אמא, שאני צריכה לעודד אותך ולחזק אותך יום יום ע"מ שתדע על הכוח הזה שהורשתילך ושתוכל להשתמש בו כדי לשרוד. ילד שלי שלא נולד, אולי שניים, על שניכם אשמור ברגעשתיוולדו אבל כרגע אתם צריכים להסתדר שם לבד. אמא שולחת לכם נשיקות ואנרגיותחיוביות לעבור הכל בהצלחה. מחכים לכם פה בכל יום ובכל רגע כ"כ הרבה אנשים אהובים.
יש לי את היכולת להכיל אתכם ולאהוב אתכם כמו שמעולם לא הייתה לי.
באהבהרבה,
אמא"
4.11.02
ב 27 באוגוסט 2003, בשעה 17:37, בלידה רגילה, נולד גוניומיד אחריו נולדה שחר. רועדת מהתרגשות הונח עלי ילדי, באופן שהיה לי הכי טבעיבעולם, זימרתי לו בשקט את מילות השיר ... היום, ביום הזה ממש, אני כבר לא עצוב כלכך, אני כבר לא עצוב כל-כך, אתה יודע. היום, אני אולי נרגש, אני אוהב פתאום לחיות,היום אולי אני נרגש, אתה שומע, היום...
הסדנא לנשים ולזוגות המטופליםבטיפולי פריון נולדה מהבטן. הייתה זו לידתי השנייה.
******************
ובלילה הזה חלמתי הרבהבהקיץ…
ב"תקופה המרה", כפי נקראת בספרים התקופה של הטיפולים והציפייההעילאית להריון, עברתי שלבים שונים של התמודדות עם הבעיה. משלב ההלם והבלבול ושלבהבהלה והפחד ודרך חווית האובדנים הרבים שבדרך: אובדן הפנטזיה להיכנס להריון באופןספונטני, אובדן התמימות הזוגית, הספונטניות המינית, אובדן מטרות החיים, סטטוסוביטחון עצמי, אובדן הנורמליות וכלה באובדני העוברים לאחר כל טיפול שנכשל.
"יעלי שלי, הלילה חלמתי שאני שוכב במיטה והילד שלנו, עם תלתלים שחורים,מנשק אותי נשיקות קטנות קטנות על הפה, והעיניים, והלחיים, והמצח והאף.נעם"
בעיות פוריות מציגות אתגרים רבים לקשר הזוגי. ההתמודדות הזוגית לאהייתה קלה והזמינה אותנו למסע עמום ולא ידוע. מה עושים כשאחד מבני הזוג מתמודד ע"יעימות ישיר עם הבעיה, שיחות עם אחרים והרבה עשייה בכיוון החלום ובן הזוג השני מעדיףשלא לדעת, לא לחשוב, לא לעשות, משותק מכאב, מבושה מפחד ומרגשי אשם.
זרלא יבין, ובכל זאת
את הנחמה הגדולה ביותר בתקופה זו מצאתי בחדרו של הרופאהשני שלי (פרופ' דניאל זיידמן). הוא, שבדיעבד הבנתי שלעבודתו וליחס שלו למטופלים ישהרבה מן הפוסטמודרניזם, שם עצמו מולי בגובה העיניים וטען שהוא אינו קוסם. הואהמומחה לעבודתו אך אני מומחית לגופי. הקשב שלו לאינטואיציות ולתחושות הבטן שליוהתייעצות עמי לפני כל טיפול אפשרו לי להיכנס לסיפור אחר תוך כדי הטיפולים - סיפורשל תקווה ושל כוחות. הוחזרה לי תחושת השליטה על גופי.
ב.התמודדות עם איפריון - מבט על הנפש
אני זוכרת את אחת הנסיעות שלנו בשבת לצפון, כשלצדנובפקק רכב ובו הורים ושני ילדים לא חגורים, מקפצים ממושב למושב ונעם שאומר לי בכאב: "את מבינה למי יש ילדים?"
כשמישהו אומר לכם שאינכם יכולים להוליד ילד באופןספונטני, בעוד שאלפי ילדים נולדים מדי שנה להורים שבכלל לא רוצים אותם או לא יכוליםלדאוג להם, קשה שלא להרגיש שמשהו לא בסדר אתכם.
בגלל שפוריות קשורה באופן הדוקעם רעיונות של גבריות ונשיות, כשאומרים לאחד מבני הזוג שמשהו במנגנוני הפריון שלולא עובד כמו צריך (הזרע חלש, החצוצרה לא תקינה, תהליך יצור הביציות פגום) זה תמידגורר אחריו הפרעה מסוימת בתחושת הנשיות או הגבריות של בן הזוג שסובל מאי-פריון. הואעשוי להרגיש פגום, בעל תדמית גופנית מעורערת, ולכך מתווספת ברוב המקרים האשמה עצמיתוכעס על גופו שבוגד בו. כאשר אנשים כועסים יש משהו אחר מתחת לכעס, ברוב המקרים זהכאב, פחד, מצוקה גדולה.
כאשר מדרגים אירועים הגורמים ללחץ בחיים אי-פריוןתמיד מדורג גבוה בסולם, כמו מוות של ילד או של ב"ז (kedem at all, 90). אנשיםמגיבים לפעמים כפי שהיו מגיבים למוות - בהתחלה בהפתעה ובהכחשה ואח"כ בפרקי זמן שלזעם ורגשות אשם, חוסר ערך, עצב, דיכאון. אם באופן קבוע מתגלים הסימנים שעדיין לאהושג הריון, מתחיל להיווצר לבני הזוג סיפור דומיננטי על עצמם. במקרה זה זהו סיפורשל כישלון וחוסר ערך והזוג נכנס למעמקי הייאוש.
בכל פעם שטיפול מאכזב הזוג חווהאובדן. זה כמו לאבד את הילד שעליו חלמתם ואותו ראיתם בדמיונכם, קצת כמו לאבד אתהפנטזיה הזוגית על איזה מין הורים תהיו, ואיזה ילד תבראו, איך תקראו לו ואת מיתשמחו עם בואו לעולם, אבל בשונה מאבדנים אחרים אובדן זה של הזוג אינו נראה או ידוע,מה שמקשה עליהם להשיג תמיכה והבנה למצבם.
לסבול מאי-פריון יכולה להיות חוויהמשתקת ומבודדת. מעטים מאלה שלא עברו יכולים להבין אותה. ידידים ובני משפחה אינםיודעים, לעיתים קרובות, מה להגיד ואיך לעזור. ולזוג נדמה שבכל מקום שהם הולכים אליוישנן נשים בהריון או זוגות הדוחפים עגלת תינוק, מה שמחזק אצלם את תחושת החריגותוהבדידות (daniluk, 01). לכן חשוב להתייחס לאי-פריון כאל בעיה זוגית ולא אישית. איהיכולת להוליד ילד בדרך טבעית היא האובדן ההדדי של הזוג ולא רק של בן הזוג הסובלמאי-פריון.
כמובן שיש הבדלים בין המינים בהשפעות הטיפולים ובצורת ההתמודדותעם הבעיה, ולא משנה אם אתה בן הזוג אשר סובל מהבעיה או לא. נשים בד"כ, חשופות יותרלחרדה, מתח, אשמה, כעס, עצב ודיכאון. ברוב המקרים הן מעדיפות לדבר ולבטא את רגשותהתסכול, הכעס, העצב, האובדן והיגון שלהן.
הסבל והמצוקה שלהן גדלים ככל שהןמרגישות יותר חוסר שליטה על גופן ועל חייהן. הן חשות שהן רוצות להתפרץ ואף מגלותשעוזר להן לבכות ולצעוק קצת, ובמקביל לא מפסיקות לפחד מההשפעה של מצבן הנפשי עלהצלחת התהליך. בן הזוג, דווקא משום שאינו יכול לעשות הרבה כדי לפתור את הבעיה, יכוללהתרגז או להתרחק וברוב המקרים אינו רוצה לדבר על הבעיה.
מה שחשוב לדעת זה,שלא תמיד ההתמודדות של המטופלים עם בעיה של אי-פריון היא שלילית לגמרי. המעבר דרךחוויה זו יכול לחזק את מערכת היחסים הזוגית, אם הזוג עובר את התקופה ביחד ואף "מנצל" אותה לצמיחה אישית וזוגית. זוגות אשר בוחרים לעבור את התקופה בצורה זומוצאים שזה חיזק להם את תחושת האינטימיות ואת המחויבות לקשר, מה שמורגש מאד בשלבההורות, כאשר הם מביאים אתם בשלות ומחויבות גדולה להורות בגלל הקשייםשעברו.
ג. טיפול נפשי נרטיבי בעבודה עם אנשים המתמודדים עם בעיות פריון
לאורך השנים היו הרבה דיונים על הקשר שבין לחץ לעקרות. למרות שאין הוכחהלכך, נפוצה ההנחה שלמחשבות שליליות/חיוביות יכולה להיות השפעה על הפוריות. מחקרשהתפרסם לפני מס' שנים רמז על כך שלנשים המצטרפות לקבוצה טיפולית להפחתת לחץ בזמןהטיפולים עשוי להיות סיכוי גדול יותר להתעבר (1997domar, ).
העבודההטיפולית עליה בחרתי לספר נעשתה בקבוצה אשר התקיימה בחודשים מאי-יולי 2004, ברצף של 12 מפגשים שהתקיימו פעם בשבוע. היא נועדה לנשים צעירות, שבשל בעיה של כשל שחלתישחלותיהן לא מייצרות ביציות והן אינן יכולות להתעבר באופן טבעי וללדת ילד ביולוגישלהן. לכן הן זקוקות לתרומת ביצית ע"מ להיכנס להריון. אצל רוב הנשים מדובר בבעיהשהתגלתה כבר בגיל ההתבגרות אך הייתה גם מטופלת אחת שחלתה בסרטן, שחלתה הוצאהוהוקפאה בזמן טיפולי הכימותרפיה והוחזרה לגופה לאחר שהבריאה, אך היא אינה יכולה,בשלב זה, להמשיך בתהליך יצור הביציות.
מטרת הטיפול הקבוצתי הייתה לתת מקוםלשיחות על הקושי ולבדוק את השפעות הקושי על חיי הנשים. חלק ניכר מהתהליך הוקדשלצמצום המקום שתופסת בעיית הפריון בזהות המטופלות, צמצום המקום שתופסים הכישלונות,אי היכולת וחוסר האונים והגדלת המקום של זהויות אחרות בתוך תפיסת העצמיות שלהן.
כשנשים מגיעות לסדנה כזו הן, בד"כ, אוכלות, ישנות ונושמות את בעייתן וכמעט לאנשאר מקום בחייהן לדברים או לקשרים שבעבר גרמו להם להנאה ולסיפוק. המאבק במפלצתאי-הפריון מכלה את חייהן ולעיתים קרובות הן שוכחות כי זהותן מורכבת מיותר מאשראיכות הביציות, ממצב החצוצרה או הרחם שלהן.
לפי הגישה של הטיפול הנרטיבילרובנו יש סיפורים רבים על עצמנו. אחדים מהסיפורים מחזקים אותנו ומשפרים אתהרגשתנו. אחרים עוצרים, מקטינים, מצרים ומחלישים אותנו או מביאים אותנו ואת מערכותהיחסים שלנו למצב פתולוגי.
בד"כ, המטופלים אשר מגיעים לקבוצות מהסוג הזה, אולטיפול אינדיבידואלי או זוגי, באים עם סיפור דומיננטי של כישלון. הם מרגישים שנכשלובדבר כה בסיסי וטבעי שרבים אחרים מצליחים בו ללא מאמץ. הקושי הגדול עוטף את חייהםואת זהותם,גורם להם למצוקה רבה וגורם להם לראות עצמם דרך המשקפיים של הבעיה.
רוב הנשים שהשתתפו בקבוצה (בשנות השלושים לחייהן), ידעו עוד בצעירותן עלהבעיה - מה שהביא ליצירתו של סיפור דומיננטי מצומצם ומגביל על עצמן, הכולל בתוכומוטיבים של בחורה פגומה, "סוג ב". מכיוון שלבעייתן לא נמצא עדיין הסבר רפואי לגביהגורם לבעיה, הן חוזרות ומאשימות את עצמן ואת גופן. נשים אלו חיו, במשך שנים, עםמונולוג פנימי שלילי - "נכשלתן, אתן חסרות תקווה, לא שוות, ולא ראויות לאהבה שווה".כתרפיסטית בקבוצה ביקשתי מהנשים לכתוב מכתב לעצמן בגיל ההתבגרות.
בהינתן להןהאפשרות "לענות למונולוג הפנימי שלהן" התאפשר גילוי של קולות אחרים - חיוביים יותר,בטוחים יותר, חזקים יותר, אשר התעמתו עם המונולוג השלילי. באמצעות הכתיבה הטיפוליתניתן להשפיע על דימוי הנערה המופנמת בכל אחת מהנשים ובכך להשפיע על הדימוי העצמישלהן כנשים כיום.
כשאדם בא לטיפול הבעיה עוטפת את האדם והוא חושב שהואהבעיה. הוא לא מודע לכך שיש בו חלקים אחרים שהם נפרדים מהבעיה.
בתהליךטיפולי המכונה "החצנה" הבעיה הופכת לישות נפרדת (חיצונית) מן האדם - האדם הוא אינוהבעיה אלא אדם הסובל מבעיה מסוימת. כך נעשית הבעיה כובלת פחות ופותחת בפני האדםאפשרויות התמודדות חדשות. כתרפיסטית בקבוצה השתמשתי בשפה מחצינה. למשל, במקום להגיד "אני לא פורייה" או "אני עקרה", נעשה שימוש במשפטים כמו "אני סובלת מבעית פוריות"או "אני מתמודדת עם אי-פריון". אחת הדרכים לעשות החצנה - הפרדה בין האדם לבעיה - זהלעשות מיפוי של השפעות הבעיה. דוגמה מחיי הקבוצה למיפוי השפעות הבעיה:
1. השפעות הבעיה על האדם - לנשים היה סיפור דומיננטי מצמצם על עצמן. הן ראו עצמןכפגומות, נחותות, "סוג ב'", מה שהשפיע לרעה על הדימוי העצמי שלהן.
2. השפעותהבעיה על היחסים עם אחרים - אחת ההשפעות המרכזיות של הבעיה קשורה לקושי במציאת בןזוג. נשים אלו גדלו בתחושה של חוסר תקווה למציאת בן-זוג שיאהב אותן באשר הן. הןהתפשרו בבחירותיהן ולא האמינו שהן ראויות לאהבת אמת.
3. השפעות הבעיה עלהחיים - חלק גדול מהנשים גדלו במשפחות שבהן שררה שתיקה גדולה לגבי מצבן והן יצרומסכת ענפה של הסוואות ע"מ להסתיר את הבעיה אפילו מבני משפחה אחרים, בני זוג אוחברות קרובות. מצב זה הלך וצמצם את הקשר שלהן עם העולם וחיזק את הסיפור הדומיננטישלהן על עצמן.
נעמי (שם בדוי): "אני ברחתי. ההתפתחות המינית המאוחרת - שניםמאד קשות. שנים של הסתרה, חזיות מרופדות, שנים של הסוואה ומניפולציה אינסופית ברמותגבוהות ביותר. חייתי עם בחור 5 שנים אבל לא יכולתי לספר לו שאני לא יכולה להיכנסלהריון. לילה אחד הוא חלם שיש לנו תינוקת ושאנחנו הולכים אתה בעגלה ויש ירידהוהעגלה בורחת לנו מהידיים ושנינו רודפים אחרי העגלה ולא מצליחים לתפוס אותה. זהכנראה היה בתת מודע שלו. הוא לא ידע על הבעיה שלי אבל מעולם לא דיברתי אתו עלילדים. מי שאני היום זה השנים האלו ואי אפשר לקחת את זה ממני".
למיכל (שםבדוי), בניגוד לנעמי, לא היה קשה לספר זאת לבני זוגה אבל הסיפור המצמצם והמגביל שלהאודות עצמה והדימוי העצמי הנמוך ממנו סבלה, מונע ממנה להקשר עד היום לבני זוג שיהיו "שווים" מבחינתה: "אני מראש בוחרת בגברים עם דפקט, שאני יודעת שאני אוכל לספר להםעל הבעיה כי גם להם יש איזשהו פגם. היה לי חבר גרוש עם ילדה ועוד גברים שהיומבחינתי פשרה מאד גדולה".
באופן מטאפורי אפשר לדמות את אי הפריון למחרשה (plow) שחורשת, חופרת וחושפת את אסטרטגיות ההתמודדות, מערכת האמונות ואת ההיסטוריההאישית והזוגית.
בהקשר של מערכת האמונות מדובר באותן אמונות הנוגעותלגבריות, נשיות, הורות, ילדים ומשמעות החיים. אמונות אלו מגיעות ממקורות שוניםועוברות מדור לדור. יש כאלו השייכות לחברה ויש למוצא ולדת של האדם, למעמד, לג'נדר,למשפחת המוצא ולהיסטוריה של האדם.
לפי אמונות אלו פוריות נחווית כערך שלהחיים, כסימן לנורמליות ולכן אי פריון נקשר לפחות נשי, פחות גברי, לאבנורמליות אוחוסר ערך ועונש על טעויות העבר, הוכחה לנחיתות פנימית וחוסר זכויות, סיבה לבושה,קללה למזל רע נצחי. מערכת אמונות זו בד"כ אינה מודעת ואינה מדוברת באופן ברור אךהאמונות נחוות כאמיתיות, כאמת היחידה וגורמות למצוקה גדולה.
עצם ההסתכלות עלהמקורות מהם צמחו האמונות והעלאת המודעות לכך שאין זו האמת האחת ויחידה מאפשרתלמטופלים לקחת צעד אחד אחורה, להסתכל על האמונות, לבקר אותן, וכשהם עושים זאת הםיכולים לחשוב על לשנותן או להחליפן באחרות.
דוגמה מחיי הקבוצה לעבודה עלאמונות, בדיקת השפעתן ומחאה נגד:
מיכל (שם בדוי): "אני גדלתי במשפחה פרסיתושם הכי חשוב שתתחתני ותלדי ילדים. לא משנה לימודים, מקצוע וכו'. אני לא אשכח איךבהלוויה של סבא שלי אמא שלי בכתה וצעקה "עוד לא ראית את מיכלי מתחתנת". ואני עמדתישם ופשוט רציתי למות, רציתי לברוח משם.
אני לא אסלח לה על זה לעולם. באותו רגעאמרתי לעצמי 'תוך שנה אני מתחתנת , לא משנה עם מי'. אמרתי את זה מכאב. החבר שהיה ליאח"כ היה שיא הפשרה מבחינתי, אבל כשהוא הציע לי נישואין הסכמתי. פתאום אחרי כמהימים הוא אמר לי ששינה את דעתו ושהוא רוצה שאני אכנס להריון לפני שאנחנו מתחתנים.הייתי בשוק. גם פשרה וגם מציב לי תנאים.
ההורים שלי הבינו אותו. אז הלכנו לרופאוהתחלנו בבירורים. את הרגע הזה אצל הרופא דמיינתי הרבה שנים וכשישבתי אצלו בחדרחשבתי שלא ככה דמיינתי את הרגע הזה והוא לא הגבר שראיתי בדמיוני. שנאתי את עצמי ואזהחלטתי לא ללכת על זה".
בסיפור שמספרת מיכל מתוארת האמונה אשר עברה במשפחתההפרסית מדור לדור ובמרכזה החשיבות העליונה שיש לנישואים ולהולדת ילדים. זהו סיפורעל אישה, שהאמונה הזאת גרמה לה במשך שנים לבחור בני זוג שאינם נכונים או טוביםעבורה.
אבל, מתוך הסיפור על האמונה ועל המצוקה שגרמה לה בחייה ניתן להבחין בקולפנימי של מחאה כלפי השפעת האמונה על חייה. קול פנימי שאומר "לא ככה אני רוצה". מתוךהעבודה הטיפולית ומהפידבק של הקבוצה התחוור למיכל שבתוך הסיפור על הקושי מצוי גםסיפור אלטרנטיבי ("...ואז החלטתי לא ללכת על זה "). סיפור על היכולת להגיד "לא" למהשנראה כחלום חייה. סיפור על בחורה שיודעת שמגיע לה יותר ומוכנה לחכות. סיפור עליכולת, ועל כוח פנימי ועל דימוי עצמי חיובי וחזק. ובעיקר סיפור על אי הרצוןלהתפשר.
לסיכום,
בעבודה טיפולית זו יש כדי להעביר את המטופליםמתוך עולם מקובע של בעיות המופנמות באנשים ובמערכות יחסים אל תוך עולם של התנסויות,עולם של זרימה והשתנות. בעולם זה אנשים מוצאים אפשרויות חדשות לעשייה חיוביתוהזדמנויות חדשות לפעול בגמישות.
סוף דבר
"ופתאום מעל ראשי נפתחתקשת
מניפה צבעונית נפרשת
מבשרת חיים, מבשרת תקווה
ושלום ושלווה וחסד"
(נעמי שמר)
שלושה חודשים עברו מאז שמפגשי עם הקבוצה הסתיימו. במהלך שלושהחודשים אלו נכנסו שלוש נשים מהקבוצה להריון. אחת מהן היא מי שהחלימה ממחלת הסרטןושחלתה, שלא הגיבה לטיפולים, באורח נס, הניבה ביצית יפה, כולה שלה, שיצרה עובר שיצרהריון שהזיל דמעות שמחה ואושר, בארץ ובעולם.
לעולם אל תפסיקולקוות.
reference
daniluk, j. c. (2001). the infertility survival guide. new hrbinger publications, oakland, ca.
diamond, r., kezur d., meyers m., scharf c. n., weinshel m. (1999). couple therapy for infertility. the guilford press. new york
domar, a. d. (1997). stress and infertility in women. in infertility :psychological issues and counseling strategies, edited by s. r. leibum. new york: wiley.
tomm, k. (1989). externalizing problems and internalizing personal agency. journal of strategic and systemic therapies.
kedem, p., mikulincer, m., nathanson, y. e., & bartov, b. (1990). psychological aspects of male infertility. british journal of medical psychology, 63, 73-80.
white, m. (1988). the process of questioning: a therapy of literary merit? dulwich centre newsletter. new york : norton.
white, m. (1987). femily therapy and schizophrenia: addressing the: in-the-corner lifestyle. dulwich centre newsletter. new york : norton.
white, m., epston, d. (1990). narrative means to therapeutic ends. dulwich centre newsletter. new york : norton.
