כנסי לעמוד הפייסבוק שלנו לקבלת המלצות ועדכונים
סיפורי לידה
-
|
פורסם ב: 24.01.2011
2:00 בלילה בין חמישי לשישי אני מתעוררת ולא מרגישה אותה
אחרי חצי שעה של נסיונות "להעיר אותה" שכללו שוקולדים אני חוזרת לישון ומתעוררת שוב מצירים
ב5:00 אני קמה לארגן את הכל ומחליטה שהולכים ללניאדו...כן, כן
|
-
|
פורסם ב: 29.12.2010
ביום רביעי בשעה 2:15 התעוררתי בלילה עם ירידת מים.
הגענו למיון וכמובן... אין צירים ויש פתיחה רק של 2 ס"מ.
הכניסו אותי לחדר לידה ונתנו לי זירוז... ויאללה מחכים לפתיחה...
|
-
|
פורסם ב: 06.03.2010
תוך כמה דקות בכיסא גלגלים לקחו אותי לחדר לידה... נכנסה המיילדת ששכחה להציג את עצמה והביאה לי חוקן בגודל של בקבוק מי עדן אישי. שדיי הלחיץ אותי אבל הכאבים העזים לא נתנו לי להתפנק. והיא עשתה את מה שהיה צריך לעשות הכל היה מותנה תנאים תנאים בלי חוקן אין אפידורל... אם אימא נכנסת אין אפידורל אם את צועקת מהכאבים אין אפידורל ... אם ואם ואם ואם.... אחרי שהחוקן עשה את שלו נכנס מרדים חסר לב.
|
-
-
|
פורסם ב: 14.02.2010
הכל התחיל בעצם ביום חמישי, 17/12/09- יום לפני התאריך המשוער.
אני כבר הייתי בלחץ עצום ללדת וחסרת סבלנות לחלוטין.
אין כמעט שיטת זרוז שלא ניסיתי. כ"כ רציתי כבר להיות אחרי, לראות את הנסיכה שלי.....
|
-
|
פורסם ב: 27.01.2010
בבוקר הייתי בלניאדו לעשות ביקורת, אמרו לי שהצוואר כמעט מחוק , צירים לא סדירים, לכי הביתה חזרי עוד יומיים.
אחר הצהרים התחלתי להרגיש צירים חזקים יותר, פעם בעשר דקות, חצי שעה, אז המתנתי
|
-
|
פורסם ב: 13.01.2010
יום רביעי, 7.10.09, התעוררתי כשאני מרגישה ממש לא טוב. נשארתי בבית-לא הלכתי לעבודה. בצקות נוראיות בידיים: אצבעות הידיים שלי פי 3 מגודלם ובקושי שאני יכולה לכופף אותן. כולי נפוחה: הרגליים, הידיים, הפנים- כמה סנטרים חדשים, השפתיים והאף. הרגשתי שזה כבר קרוב...
|
-
-
|
פורסם ב: 07.01.2010
פתאום ראיתי את רונן בוכה וחברה שלי שליוותה אותי בלידה התחילה לבכות וצעקה רוית יש לך בת.
היתיי בהלם. אני זוכרת שאמרתי לרונן ,רונן יש לנו בת. הכל היה כמו חלום. רק אחרי דקות ארוכות הניחו אותה עלי אבל ממש לכמה שניות כי לקחו אותה לבדיקות. לא היה לי זמן לעכל. לא האמנתי.
|
-
|
פורסם ב: 11.11.2009
הלכתי ביום חמישי בבוקר לרופא לבדיקה שגרתית והוא אמר שיש פתיחה של 3 ומחיקה 70 אחוז
הציע לעשות סטריפינג ואני שכבר נמאס לי כבר מהכאבים הסכמתי
מה אגיד לכן...סיוט! כאבי תופת. ממש מתחרטת.
|
-
|
פורסם ב: 18.10.2009
הגענו לרופא, שעשה לי אולטרא סאונד וכרגיל, המהם לעצמו, דופק בסדר... מצג ראש... מים... אממ... אין מים!"
התחלתי להרגיש התרגשות שמלווה בהבנה שאולי באמת אני אלד ביום האזכרה של סבתא שלי, שממילא התכוונו לקרוא לתינוקת על שמה.
|
-