כנסי לעמוד הפייסבוק שלנו לקבלת המלצות ועדכונים
הבטן הרכה - טור על הורות
-
|
פורסם ב: 17.12.2010
לאמא שלי יש היום יומולדת (ככה כותבים את זה לא להתווכח איתי). וכמעט בכל יום, לא כל שכן ביומולדת אני חושבת על הקשר המיוחד שיש לי איתה, על הקשר שאני מקווה שיום אחד יהיה לי עם ילדיי. זה לא כזה מובן מאליו, גיל ההתבגרות, פערי הדורות, החיים, הרצון שלנו להשתחרר...
|
-
|
פורסם ב: 11.12.2010
נומי נומי ילדתי הינו שיר עתיק ומוכר לכל המתאר בצורה הכי אמיתית את שכולנו יודעים אודות חברתנו- מדובר בחברה פטריארכלית. אין זה משנה אם את כאמא זוכרת את רצף המילים לאשורו או לא, אמת אחת מזדקרת מתוך שיר זה – את המגדלת הוא המפרנס.
|
-
|
פורסם ב: 04.12.2010
שבע ורבע בערב בעלי מבין את המצב, ולמרות שלא נקרא לכך, יורד מהטרנינג הביתי ועולה שוב על מדים.
"אני לא מרגיש נוח להשאיר אותם שם לבד" הוא אומר לי בהתייחס לחבריו לבסיס בו הוא משרת, "לא מרגיש לי נכון. אני צריך להיות שם, לעזור בפינוי". ארוחת הערב מבוטלת ולצידה השקט הנפשי שלי.
|
-
-
|
פורסם ב: 27.11.2010
באחד מהימים האחרונים, בעודי בחרדת מוות נוראית – המתעוררת אצלי כל כמה חודשים, התקשרתי אל חברתי הפסיכולוגית רק כדי לשמוע את המשפט הבא: "משהו דחוף ממי, כי פשוט התיישבתי עכשיו לכתוב את הצוואה שלי".
|
-
|
פורסם ב: 20.11.2010
במשחק הילדותי של סולמות וחבלים מגולמת אולי אחת מקלישאות החיים, הכל כך פשוטה ועם זאת כל כך נכונה לכל שלב בחיים, לרבות השלב הזוגי. החיים רצופים בעליות ומורדות, במשחקי מנצחים ומפסידים, על כל עלייה יש ירידה וכהנה וכהנה. בסופו של המשחק כולנו מעוניינים רק בדבר אחד – להגיע אל קו הסיום, לנצח!
|
-
|
פורסם ב: 13.11.2010
טרם הילדים הייתה טופי כמו הילדה הקטנה שלנו, יצאנו איתה לטיולי לילה ארוכים, כשהיא מקפצת לה ביננו לבין סיפורינו שקלחו אז כמו מים. השנים עברו, הילדים הגיעו והזקנה קפצה עליה וגם קצת עלינו כנראה. נבו הבכור חווה את טופי בצורה הכי טהורה.
|
-
-
|
פורסם ב: 06.11.2010
נשים, באשר הן, צריכות הערכה. אין זה משנה עד כמה נהייה משוחררות, מתקדמות, קרייריסטיות, פמיניסטיות ועוד כהנה וכהנה מונחים המתארים את האישה החדשה, בתחום אחד אנו בוחרות, גם אם שלא במודע, להיות הנשים הקטנות, הכפריות, השוביניסטיות אם תרצו – בתחום הזוגי.
|
-
|
פורסם ב: 30.10.2010
בין יתר המשפטים האלמותיים עליהם גדלנו כולנו ואשר הותירו בנו צלקות קשות מנשוא, נמצא גם אותו אחד הנושק בעצם קיומו לחרדות המזרח-אירופאיות הקיומיות, והוא – "לא אומרים איכס על אוכל".
|
-
|
פורסם ב: 23.10.2010
בין הספונג'ה לכביסות מחייכת לעצמי
הילדה שוב בוכה, אני תוהה על מקומי.
הבעל מגיע מאוחר, דבר שבשגרה
בלולי שוב הגן הקסום, אח...איזו נעימה.
|
-